|
|
דרוזים. אזרחים שווים במדינת ישראל [צילום: גילי יערי/פלאש 90]
|
|
|
|
|
ל"חוק השבות" הישראלי מתלווה זה עשרות שנים ההסבר כי מדובר ב"זכותו של העם היהודי לשוב לארצו". אבל בפועל "חוק השבות" הזה מעיקרו איננו יהודי כלל - על-פי ההלכה ומורשת הדורות. על-פי החוק הזה - שנוסח כנגד דעת ההלכה היהודית, הרי שלמעשה גם לא יהודים לא מעטים נהנים ממנו מבלי לבדוק אפילו את דעתם ואת תחושתם כלפי יהדות ו/או יהודים, כפי שמשרד הגירה במדינה אחרת היה בודק לגבי כל הרוצה להתאזרח (מהי דעת מועמד האזרחות על העם השליט ועל תרבותו...). לפיכך ובהתאם לזאת הוצפה ישראל - ובמיוחד משנות ה-90 המוקדמות, בכמעט קרוב למיליון לא יהודים שחלקם (אמנם מיעט קטן...) אפילו נוהג באנטישמיות.
אבל הכיוון הישראלי הוא להכניס את האנשים הללו - סלאבים ברובם, לחיק ה"ממלכתיות הישראלית", ל"גייר" אותם על-פי אמות מידה חילוניות ולא דתיות, להתעלם לא פעם מגחמות אנטישמיות שלהם ואפילו מעולם פשע שהגיע דרכם כסרח עודף. במיוחד מצליחים הלא יהודים הללו להתבול בקרב יהודים רבים, שאבותיהם וזקניהם שמרו אמונים בארצות מוצאם לתורת ישראל. אבל ב"מדינה היהודית" הזו הכול "ברוך". כשמעלים איזושהי טענה נגד המהגרים הללו מיד עולה עניין שירותם הצבאי כסיבה ותירוץ להאדרתם.
מנגד, חי בארץ זו מיעוט שהוא מיעוט אתני - דתי שמבנה "לאומיותו" כמעט זהה ממש לעם היהודי, ושאביו הרוחני היה לפי מסורתם אותו יתרו חותן משה רבנו. המיעוט הזה חי חיי הבדלות לכל דבר והוא אינו חפץ להתבולל בנו או להיקבר בתוכנו למרות שהוא מקיז את דמו לא פחות - ואולי יותר באחוזים, מהיהודים והסלאבים גם יחד. אם המושג "ציונות" צריך להיות ממלכתיות ולא לאומנות וגזענות הרי שהדרוזים הם ציונים לכל דבר. המדינה הזו טענה ביום הקמתה כי "חוק השבות" שהיא חוקקה ליהודים ולבני משפחותיהם, חוקק לשם פיקוח הנפש של כל יהודי בעולם משום האנטישמיות. זוהי הציונות הישראלית.
כיום הדרוזים - שותפים מלאים לעשייה וללא חטורטרות של אנטישמיות וכתובות נאצה ניאו נאציים, נמצאים במצב של ישראל ה"ממלכתית" בסוף שנות הארבעים של המאה העשרים. האחים הדרוזים שלהם נמצאים בסכנה השמדת של ארגון מטורף (דאעש) שעד היום איננו יודעים באמת מי עומד מאחוריו. כל השנים הדרוזים בישראל לא רק שהוכיחו את נאמנותם לישראל ולעם היהודי - אלא שעלו בנאמנותם הזו על לא יהודים ועל יהודים כאחד. גם הנימוק שאיש אינו יודע מיהם האחים הדרוזים מסוריה ומלבנון, וכי הללו היו נאמנים בעבר לצד שמנגד, איננו רלוונטי משום שמאות אלפי הסלאבים שהפכו ל"ישראלים" בן לילה היו חלק מה"צבא האדום" ומבריה"מ הקומוניסטית שהייתה בעימות עם ישראל. שנית, לדרוזים יש עיקרון שאת נאמנותם הם מעבירים לכל שלטון שליט וברור כי הצלתם ע"י ישראל רק תחזק את הגישה הזו בעתיד, גם אצל המהגרים שיקלטו כאן.
המומנטום העצוב הוא שהדרוזים שנאמנים לשלטון בישראל ואינם מעוניינים להטריד את העם היהודי, ואינם מתבוללים בו - ורואים בשירותם הצבאי חובה ולא מטרד לפריבילגיות של קבורה וכו', הם אלה המופלים לרעה למרות שהם ילידי הארץ הזו ובאמת כרתו ברית דמים ואף עומדים בקונפליקט עם חברת המיעוטים שמסביבם בשל כך.
לא אתעכב על אפלייתם הממארת - ככלל וכפרטים, אבל היום אם מישהו זכאי באמת להצטרף לפריבילגיות ה"ציוניות" שהמדינה הזו טוענת כי יש לרכשם בזכות הנאמנות למדינה, הרי שהדרוזים הם הראשונים לכך. מי שקיבל בשלוות נפש קריאות אנטישמיות וכתובות נאצה של אלה שהגיעו בתוך כמעט מיליון מתאזרחים לא יהודים, רק משום קרבת דמם ליהודים, הרי שהיום הוא גם צריך להסכים לקבל מספרים הרבה יותר נמוכים של מהגרים בפיקוח נפש, רק משום היותם קרובי הדם של אזרחים שווים אחרים במדינת ישראל, של הדרוזים.
ולכן יש לחוקק חוק שבות דרוזי.
