ראש הממשלה החליט היום להקים וועדה... לאחר מקרי הרצח הרבים שאירעו לאחרונה, והאלימות שתפסה אותנו ממש בכל פינה.
לא רציתי לכתוב על כך. למעשה אני חנוק מזעם ודמעות, על כל אחד ואחד מהמקרים המזעזעים הללו.
אבל הדברים חייבים להיכתב, בדם הקורבנות. יותר מכך, חייבים לזעוק בקול ניחר, כמו ההורים השכולים שאיבדו ילדיהם ונשבעו על קברי יקיריהם: "לא אשתוק... אני מבטיח/ה לך...".
כי מה שעשה ראש הממשלה, בהחלטתו העלובה להקים עוד וועדה... היא יריקה ישירה לפרצופינו, להב חד בליבנו, וזפת שחורה ולוהטת המרוחה על נפשנו.
מה כבר חושבים נבחרי הציבור הללו, באי יכולתם להנהיג - עד כדי בריחה מכל אחריות, עד לאסון הבא?, האם ראש הממשלה מחפש בעצם הקמת הוועדה החדשה, את הסיבות לאלימות?
האם הוא מבקש לדעת מה יהיו השלכות המשך האלימות?
מה לעזאזל הוא מנסה לשדר בהוראתו להקים וועדה?
האם בכך שהקים וועדה, יפסיקו תלמידי התיכון להילחם בתוך בתי הספר, כאילו ובג'ונגל הווייטנאמי הם נמצאים?
רק היום הודתה הנערה שדקרה את חברתה לכיתה, כי הצפינה סכין בתוך נעלה: "לצורך התגוננות עצמית...". האם הקמת הוועדה תעצור נער שיכור נוסף שיחליט ברגע של טירוף או השד יודע מה, לרצוח מישהו שאינו מוצא חן בעיניו?
מה לכל הרוחות לוועדה שהקים ראש ממשלה מנותק ממציאות הולכת ומחמירה - עם חוסר האיזון המוחלט שנוצר בחיים השיגרתיים (שם בדוי...) - כאשר כבר אינך יודע מהיכן תיפול עליך הרעה הבאה?
האם כבר אבדה המקצועיות של אנשי המשטרה, או שמא נוסחת ההתחמקות היא: חסר כח אדם.
האם כבר אין את שירותי הרווחה שפעם היו המענה למצוקות באוכלוסיות נזקקות, וכעת הקיצוצים של שר האוצר הם שמביאים את חוסר יכולתן לעבוד?
האם עומס התיקים הפליליים בבתי המשפט, סתם אופציית מיצוי הדין עם עבריינים "בתחילת דרכם", ושוב מצוקה תקציבית וחוסר כח אדם הביא אפילו לסגירת אלפי תיקים - כך סתם?, אז מי בדיוק צריך לשים את אצבעו בחור הסכר העומד להיפרץ - לפני שכבר לא יהיה את מה להציל?
לא אתחמק הפעם ממענה, לעניינים שניתן היה לפתור, צריך היה למצוא פתרונות, אבל אלה שאמונים על כל אלה - פשוט אינם מתאימים להיות בתפקידים אותם הם מאיישים. כי כל ילד קטן כבר מבין ש... אין משטרה.
אם לפני שנים, החליט הציבור לא להזמין משטרה כאשר נפרצת הדירה, נפרץ הרכב, או נגנב הארנק - כיום כבר לא מזמינים ניידת אם דוקרים מישהו ברחוב, או רואים נערה נאנסת.
מי שעדיין מעט מוסר בו, טיפת יוזמה, והרבה אומץ - פשוט מנסה לעזור בכוחותיו הדלים והמאולתרים. אם זה מצליח - יופי... אם לא - אבוי לו ולקורבן המדמם...
אז מה רואה ראש הממשלה משם, ממרומי האולימפוס המבוסס והמרופד, כאשר מסביבו יותר מאבטחים מאוויר הדרוש לנשימה בריאה?
האם ראש הממשלה רואה משם בצורה חדה יותר, מקצועית יותר, מנוסה יותר, ולכן החלטתו להקים ועדה - מחייבת אותנו לברכו כי הגיע להחלטה גאונית ומוצלחת?
או שמא מותר לנו להטיל ספק, ספק ענק, ספק מצורף לפחד, חיל, ורעדה - שרןה"מ פשוט אינו מבין את מהות תפקידו, מנותק לחלוטין מרחשי הרחוב - ולכן גם אינו יכול להגיב לצלליות המאיימות על אזרחינו ברחובות הערים והישובים?
העניין רבותיי, חמור ביותר.
ממשלה שלמה מתיישבת על בורקס וכל סוגי השתייה, ומקבלת הצהרתו הסתמית של ראש הממשלה. כנסת בת 120 אנשים נבחרים, כאילו נציגי כל שדרות העם - בכלל לא החליטה אם להתכנס באיזו אווירת חירום, סתם ישיבה, או אולי שיח טלפוני - כי קורים דברים מזעזעים המנערים נפשם וגופם של כל הבוחרים שהביאום לכיסאם המרופד.
אז אם באו אליי בעבר בטענות שדבריי מדוייקים, אבל דרשו ממני גם הצעות לפתרון... להלן הכפפה שלמעשה מוכרת לכולנו, אבל טרם החלטנו אם להרימה, וטובה שעה אחת קודם.
רבותיי, אנחנו האשמים. כן, חד וחלק. אל תצפו יותר שהמלאכה תעשה על-ידי אחרים - אפילו לא נציגינו הנבחרים עאלק...
כי עם שרק מקטר - כמו נהג המונית שלי דהיום: "הכל מושחת... אף אחד לא דובר אמת בישראל... אין אמונה באף אחד..." - אז זהו רבותיי, הגענו לסוף הדרך.
כשאני אומר שעלינו לקחת את העניינים בידיים, הכוונה היא לא לזפזפ לתוכנית "סוף הדרך" - כי זה בדיוק מה שעושה ישראלי מצוי. נגמרות החדשות, נגמרו דימעות ההזדהות עם המשפחות השכולות של כל האירועים האלימים... ומיד עוברים לאיזו תוכנית ריאליטי אינפנטילית, ושם כולם כוססים ציפורניים...
עם הווי כזה, אל תצפו לניסים ונפלאות.
כי כמו שאתם מזפזפים לכל מיניי תוכניות אוכל, קישקושי מילים על גורמה ומפות ריקמה או דוגמניות רזות שמסרבות לאכול כדי להגיע לפרסום מחניף - בדיוק באותו זמן נוטשים אתכם... נבחרי העם. כל אלה האמונים להיפגש מתוקף תפקידם כדי למצוא דרכים לפתרון המצב האלים שכה מסוכן לקיומינו.... מתפרפרים לעוד מסיבת בר מצווה של חבר מרכז... שבעתיד יהיה עוד גורם לבחירתו המחודשת של האח"מ...
אז ככה אתם מצפים לבנות מדינה?, אני בנאיביותי הרבה, הייתי שותף ועד למפגשים רבים של איכפתניקים שלא היו מוכנים להיבלע בכל הבלע הזה היורד עלינו כמטר מכל עבר.
אבל כל התוכניות הללו, המפגשים המלהיבים האלה, ההתחברויות והתיכנונים הנהדרים האלה - נגוזו לכל עבר, תמיד מחוסר תקציב להמשך פעילות.
כאן בדיוק מתחברים הדברים שלי למירקם החסר, למאווייהם של רבים למצוא את הפתרון.
בדיוק כמו ששר האוצר חונק את כל הפעילות החיונית במשק, בטענה שאין כסף - וצריך להתאים תקציב המדינה לרמת המקרו העולמי...
בדיוק מאותה סיבה של חוסר תקציבים, חוסר כח אדם המזומן לפעילות התנדבותית ציבורית תורמת (כי חייבים לעבוד סביב השעון לשלם המשכנתא, גן הילדים, מעט אוכל...) - נופלות כל תוכניות המרפא למדינת ישראל.
אז אם כולנו נתפוס את עצמנו ברגע מסוים מול המראה - ונחליט שיותר לא נתמוסס באוזלת יד. אם לא נסגור ערב של דיונים ותוכניות התארגנות, בייאוש של המשך דרך. אם נחליט כי אין לנו בלעדיות על המדינה, וכדאי לצרף עוד גורמים וגופים באג'נדה דומה ומשלימה.
אם נוותר על הכבוד האישי, אופציית הבחירה לתפקיד ח"כ, מריבות על תפקיד יו"ר, וכהנה שאיפות ואגו אישיים.
אם נתחיל לעשות את מה שברור מאליו הוא במדינות רבות בעולם.
אם לא נרתע מהמשך פעילות, גם כשהמנהיגים החוששים ינסו לנגוס בנו ולקנות אותנו.
אם נחליט כי יותר לא נסכים לשלם עבור העלאת מחירי הדלק - ללא פתרון לבעיית התחבורה, הפסקת הקיצבאות - ללא הקמת מפעלי תעשייה, פיטורי מורים - ללא תוכנית חינוך לילדינו... וכו' וכו'... אז נראה כי גם המנהיגים מתחילים לעבוד.
גם התקשורת חייבת להירתם.
אם ראש הממשלה, שר או ח"כ - מפשלים, יורדים בסקרי האמינות, ומתגלים במחדלים ושחיתויות - אל יתנדב איזה עיתונאי לקבל רייטינג, ויראיין את הדמות בספת ביתו - חובק תינוק, כלבלב או גדי.
כולנו חייבים להתחיל לבנות את מדינתינו בדרך הראויה והרצויה לנו - ואל ניתן יותר רק למנהיגים את הקרדיט לפתרונות בלעדיים לאורחות חיינו.
עד היום הם לא הצליחו לעשות ולבצע את משימתם לבד - אז התחילו פעילות, ייזמו התארגנויות, הגישו עתירות לבג"צ, ואל תחששו לומר ולבצע את המוטל עליכם כאזרחים איכפתניקים במדינתם המתפרקת להם בין הידיים.
עד היום חלמנו שהם יתנו ויהוו לנו דוגמה - אז טעינו.
יהיה קשה, נצטרך הרבה יוזמות ופעילות - אבל הגענו למצב שאין דרך אחרת אלא שאנחנו נהווה את הדוגמה, המדריכים, המנווטים... ושהם יתחילו להבין את "הרמז".
