לִהְיוֹת אָדָם

מָהוּת הָאָדָם לִהְיוֹת אָדָם בַּעַל אֱמוּנָה הוּא נִבְדַּל מֵהַבֶּהֶמָה בַּדִּבּוּר שֶׂכֶל וּתְבוּנָה

הָעוֹקֵר מְלִבּוֹ אֱמוּנָה כְּעוֹקֵר מֵעָדִי פְּנִינָה

כִּי חָכְמָה וְאֱמוּנָה הֵם שֵׁכְפָּ"ץ מָגֵן וִצִנָּה

נְהַג כְּאַבְרָהָם הַשֵׁב עֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ

אַבְרָהָם הִזְהִיר לֹא לִכְרוֹעַ לְאֱלִילִים בֶּרֶךְ

וּפָתַח אָהֳלוֹ לְאָרֵחַ בּוֹ כֹּל אָדָם עוֹבֵר-דֶּרֶךְ

גָּם יָצָא לְהֲגָנַת הַחַטָּאִים כבפני אֵל מָרוֹם

לְְהַצִילַם בִּזְכוּת צַדִּיקִים שֶׁיִּמַּצְאוּ בִּסְדוֹם

ואַבְרָהָם יְדִיד-יָהִּ חָבִיב אֵל עֶלְיוֹן

אַבְרָהָם כְּמִצֱוַת אֶל חִפֵּשׂ וּלֹא מָצָא צַדִּיק

הֲמָתַת צַדִּיק עִם רָּשָׁע עַל אַבְרָהָם הֵעִיק

עָּתַר לַקָּב"ה לִקְבּוֹעַ בֵּין צַדִּיק וְרָשָׁע גְּבוּל

בְּהַזְכִּירו לׂאֵל הַבְטָחָה שֶׁנָתַן אַחֲרֵי הַמַּבּוּל

אָךְ אַבְרָהָם לֹא מָצָא צַדִּיק אֶחַד כָּלוּל


פתרון סכסוך על חבלי ארץ בדרכי שלום

לאברהם תכונות טובות רבות ומשובחות ומביניהן התכונה לעשות חסד לזולת. הרמב"ם אמר בעניין זה (בהלכות ע"ז א.). אברהם אבינו ניחן בתכונות טובות רבות הבולטת בהן: איש רודף שלום. בפרשת לך לך, אברהם גילה נדיבות רבה כלפי בן אחיו לוט בכך, שלמרות שהקב"ה הבטיח לאברהם כל הארץ לארכה ולרוחבה, אברהם גלה נדיבות כדי למנוע חילוקי דעות בין אחים (יש ולוט כמו שרה מכונים אח ואחות לאברהם) ומשמתגלעים סכסוכים מהר אברהם לפותרן בדרכי שלום. לכן משנתגלעו סכסוכים בין רועי צאן אברהם ורועי צאן לוט, פנה אברהם ללוט ואמר לו: אל נא תהי מריבה ביני ובינך ....כי אנשים אחים אנחנו. ....הפרד מעלי בחר לך את המקום שתחפץ בו, אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמיאילה. (לך לך יג/ ח,ט) התנהגות אברהם מלמדת אותנו כצאצאיו, לפתור חילוקי דעות בדרכי שלום. לית מאן דפליג כי אברהם יכול היה שלא לתת ללוט כל חלק או נחלה בארץ, שהובטחה לו ולזרעו אחריו, אלא שאברהם נילה נדיבות ואצילות נפש בתתו ללוט את הזכות לבחור את המקום בו ירצה להשתקע. זו אחדת התכונות הטובות של אברהם ועוד תכונה טובה שתשמש את מנהיגינו להיות נאמן ולא לשלוח יד בסתר לאוצר המדינה או לקבל או לתת דמי לא יחרץ או שוחד. תכונה זו אצל אברהם מתגלית בפרשת לך לך אשר אברהם נלחם להשבת לוט שנחטף והשיבו בנצחו את ארבעת המלכים והחזרת את אשר גזלו למלך סדום, אמר מלך סדום לאברהם: תן לי הנפש והרכוש קח לך, ענה לו אברם בלשון עממית כך: אני נשבע באל עליון, כי לא אקח ממך, מחוט ועד שרוך נעל על כך זכה מהקב"ה שאמר לו: אל תירא אברם, אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. (לך לך יד/כא-כג ו-טו/א) כאן היה חשוב לאברהם לקים מצוות פדיון שבויים. תכונה זו אמץ עמנו מאברהם אבינו, על כן ישראל הופכת אבן על אבן כדי למנוע נפילה חיל בשבי, היה וקורה הדבר המדינה עושה הכל כדי לפדותו משביו. דבר זה נהיה לכלל רחב יותר בצה"ל: אין משאירים פצועים או חללים בשטח.

אברהם ידיד-יה איש חסד וחמלה

אברהם מכונה בפי הישמעאלים אברהם "ידיד-יה" ובשפה הערבית נקרא: "אבראהים אל-ח'ליל". פירוש המלה אל ח'ליל הוא ידיד-יה כפי הקראנו בהגיעו אברהם לארץ כנען התישב בחברון, וניתן חעיר שם כתואר אברהם ידיד-יה ובערבית "אל ח'ליל" על תכונת הייתה העיר וניתן לומר כי העיר היא עיר אברהם "חברון" מכאן הישמעאלים נתנו לה את הכינוי בערבית של אברהם "אל-ח'ליל". בחינת מקור השם "חברון", היא "קרית ארבע" נמצא כי השם "חברון" מקורו במלה "חבר" או "ידיד". אנו מוצאים אנשי המדבר אנשי ערב הרבים שהגרו אליה ממדבריות "ערב" הם קנו להם שביתה בארץ, וישבו על חורבות ישובים עבריים שננטשו עקב גרוש העם מארצו. חקירת שמות הכפרים שהוקמו על חורבות הישובים של עם ישראל בארץ מגלים כי השם העברי עוות או תורגם לערבית כגון "בית-אל" שתורגם ל"ראם אללא" (רמת אל) ויש כפרים רבים שנושאים את השם "בית" כגון בית ג'אלא, בית אכסא בית חנינא ובית לחם ועוד יש ולעתים שמרו המתישבים הערבים על הכינוי "כְּפָר" בגליל יש כפרים שמכונים כְּפָר "כּפְר מנדא" או כְּפָר "כִּפְר" סמיע. נשוב אל תכונות אברהם אבינו המכונה גם כאיש חסד וחמלה. תכונה זו נתגלתה בעת שעמד אברהם כסניגור מול גזרת הקב"ה שגמר אומר לספות את סדום ועמורה על תושביהן. אברהם נאלוהים שלא יעשה כן, כי כבר הבטיח שלא יעניש עונש קבוצתי על חטאיהם של בודדים. ואברהם אמר לאלוהים: הגם תספה צדיק עם רשע(יח/כג), והוסיף אברהם לאמר לקב"ה: השופט כל הארץ לא יעשה משפט (יח/כה)? הלא אמרת אחרי המבול: לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ. (דברים כד/טז) הקב"ה נעתר לעתירת אברהם בתנאי שימצאו צדיקים בערי הככר, אמר הקב"ה לא אספה את סדום ועמורה. והוסיף ואמר לאברהם: לא אשחית את הערים אם ימצאו בהן עשרה צדיקים. אלא כפי שמסתבר, אברהם לא מצא צדיקים בסדום ועמורה. רק רשעים היו שם ומזכיר את תופעת "מעשי סדום" וזה כאשר מתואר הדבר בהתקבץ תושבים שנסבו על הבית (של לוט בעת ששלח אלוהים מלאכים להציל את לוט מידי אנשי סדום ויקראו (אנשי סדום) אל לוט להוציא את האורחים שבאו אליו (המלאכים) ונדעה אותם (לעשות בהם מעשה סדום) (יט/ה). במצב זה חלה מידת הדין ולא מידת הרחמים.

יצחק וישמעאל אחים הם בני אברהם

יש לאמירה זו בימינו משמעות רבה נוכח השנאה והאיבה הקיימת בין צאצאיהם של יצחק וישמעאל. אברהם ידע כי שני אחים אלה לא יוכלו לחיות יחד ובמקום אחד. זה מופיע בתורה, ומובאים כאן דברים שנכתבו בפרשת לך לך בשבוע שעבר, כי האיסלאם אינו מכחיש כי מקור הקוראן הוא לקוח מספר התורה, אמירה זו מחזקת את האמונה שלהם בקיום תורת משה ופועל יוצא מזה חיזוק זכות ישראל על ארץ ישראל, כי כך כתוב בתורה, שמקובל על האיסלאם קיומה שקדם לקיום הקוראן.. והרי הציטוט שהובא בשבוע שעבר, הלקוח מן הקוראן: פסוק מס' 11 פרשת (שנקראת בערבית שורה) "החולות הנודדים" בתרגום מדויק כציטוט כך: "אכן כבר ניתן מקודם ספר למשה (כלומר ספר התורה), ספר בהדרכה וחסד, וספר זה (כלומר הקוראן) מאשר בשפה הערבית את הספר של משה" (כלומר את התורה). כיוון שכך הוא הדבר הרי מן הראוי שידעו הצעירים הערביים המוסתים על-ידי הדרשנים שלהם מה היא האמת ושיהודים אינם צאצאי "קופים וחזירים" ואינם אויבי הערבים. הצעירים המוסתים אינם יודעים כי האיסלאם מכיר בתורת משה ובקדמותה על הקוראן, לו למדו היו מוצאים כי בפרשת חיי שרה מסופר שבני קטורה היא הגר אשר אברהם נשאה לאשה אחרי מות שרה ילדה לו את ישמעאל בחיי שרה ועוד בנים נוספים שמהן נולדו 12 נשיאים וכך נאמר: ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, כלומר את ארץ כנען (ושניתנה על-ידי יוצרה אלוהים לאברהם) ולבני הפילגשים, דהיינו בני הגר היא -קְטוָּרה פילגש אברהם הראשונה שנשאה לאישה בשם קטורה אחרי מות שרה, נתן אברהם לישמעאל (שהוליד: נביות, קידר, אדבאל, מבסם. משמע דומה, נשא הדד ותימא עטר נפיש וקדמה). "מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם" (היא מכה ומדינה שנתקדשו על-ידי מוחמד ואליהן נוהרים מדי שנה מיליוני מוסלמים לקים מצות אל חג' (מצות החג) בני הפילגשים לפי התורה שקיומה איננו מוכחש הם. לישמעאל ולכל צאצאיו נתן מתנות. מוליד האיסלאם לא אהב את שיוכו ושיוך בני עמו לצאצאי פילגשים, וזו סיבה לקנאה שכאמור מולידה שנאה. יש ביטוי בערבית האומר "אבן אל סת ואבן אל ג'אריה", כלומר בן "הגבירה" ובן האמה. בקוראן הפכו את היוצרות שמו ישמעאל ראשון חביב אברהם ויצחק שני לו זאת מתוך רגש נחיתות. לכן מנהיגי האיסלאם בשיא גדלותם, חייבו את היהודים ללכת על נמוך מה בדרך כשהם הולכים על המדרכה בגובה. ברם המשותף באיסלאם וביהדות עולה על המפריד. בן היתר ובעיקר באמונה באל אחד וסילוק עבודת כוכבים ומזלות. כל שעל ישראל לעשות כדברי דוד המלך: לו עמי שומע לי בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אעניע ועל צריהם אשים ידי. כתבתי בשעתו שורות חרוזות לו שמצאתים ראויים גם לימינו אלה.

אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדְעִים לְהַלְקוֹת עַצְמֶנוּ

יֵשׂ מָקוֹם עדָיִן גָּם לִטְפוֹחַ עַל שִׁכְמֶנוּ

כּי מִצִּיּוֹן עוֹד תֵּצֵא תּוֹרָה לְדוֹרְשֵיהָ

וְחָכְמָה וָדַעַת יֵשׁ בְּשֶׁפַע אֶצֶל אֲנָשֵׁיהָ


נָכוֹן שֶׁיֵּשׁ גם סוֹטִים כְּתוֹשְׁבֵי הַכִּכָּר

וְיֵשׁ הַמַּשְׁחִיתִים פֹּה כֹּל אָתָר וְאָתָר

אַךְ יֵשׁ צַדִּיקִים וִישָׁרִים עַל הַמִּשְׁמָר

וְלָכֵן יֵשׁ סִכּוּי וְגָם תִּקְוָה לְיוֹם הַמָּחַר


הֵיכָן יִמָּצְאוּ דִּבְרֵי בִּקֹּרֶת וְדִבְרֵי שֶׁבַח

כְּפִי שֶׁזֶּה טָבוּעַ בָּנוּ בְכֹל אֵבַר מֵרֶמַ"ח

הֲאֶצֶל רְאוּמָה,תַּחַשׁ,מַעֲכָה,ְטֶבַח וְגַּחַם

אוֹ אֶצֶל בְּנֵי יֵעֲקֹב בֶּן יִצְחַק בֶּן אַבְרָהַם.