בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
חשיפה: המשטרה פתחה בחקירות בעקבות פרסומים של אישי ציבור במדי נאצים מבלי שטרחה להתייעץ עם משרד המשפטים ולשאול האם יש בכלל מקום לחקירה כזאת ● גורם במשרד המשפטים: המקסימום שבו ניתן להעמיד לדין - בהעלבת עובד ציבור ● על שטחיות בסיקור התקשורתי ועל אכיפה ביריונית הפוגעת בחופש הביטוי
|
אז מה אם כינו אותך נאצי [צילום: יונתן סינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
סיור במוזאון שבמרכז רבין בתל אביב מסתיים אל מול מיצג שמבקש להמחיש את ההסתה שקדמה לרצח ראש ה ממשלה. אחד האלמנטים המרכזיים במיצג הזה היא תמונת יצחק רבין במדי קצין אס אס נאצי. בכל מקום שבו מתקיים דיון על הסתה שבה ועולה אותה כרזה כאילו מדובר במקרה המובהק ביותר של הסתה לרצח. יסלחו לי הקוראים, אבל מדובר בהבל גמור. הטענה שדמותו של רבין במדי אס אס היא הסתה הייתה הבל בימים שקדמו לרצח, והיא נכונה גם כיום, כאשר היא מושמעת בכל מקרה שבו מפרסם מאן דהו תמונת פוטומונטאז' של בכיר כלשהו במערכת הציבורית במדים נאציים. וזה עוד בלי שנזדקק לדיון שנשחק עד דק על מקור אותה כרזה ומי הפיץ אותה. על-פי סעיף 144ד2 לחוק העונשין, פרסומים מסוג זה - שאינם כוללים קריאה לפעולה באלימות או לפעולת טרור אינם כלולים בחוק למניעת הסתה. הסתה צריכה להיות הסתה למשהו. היא לעולם אינה עומדת לעצמה. במקרים שנדונו בעבר בפרקליטות - דוגמת הספר 'תורת המלך' שבו - בחסות דיון הלכתי כביכול נטען שניתן להרוג ילדים של האויב - נבדקה הנקודה הזאת בדיוק. האם יש בפרסום משום הנעה לפעולה אלימה או לפעולת טרור. אגב, באותו מקרה נקבע על-ידי הפרקליטות שהחשש שדבר שכזה יקרה הוא קטן יחסית ולכן נסגר התיק. מה יש בהצגת דמות ציבורית כנאצית? הסתה לרצח? גם אם נגיד שבעשרות השנים הראשונות לאחר השואה היה ממש בחשש שהצגת מישהו כנאצי תגרום לניצולי שואה או למי שבני משפחתו נספו בשואה לפגוע בו פיזית. אבל אנחנו כבר ממש לא שם. בעידן שבו מוצג סרטון פארודי על היטלר שמתעצבן על מקומות חניה בתל אביב ועל מה לא בעצם, איש לא מתרגש באמת מהצגת מישהו כנאצי. מקסימום נעלב מעט או הרבה. אבל בטח שאין כאן הנעה לפעולה אקטיבית לפגיעה פיזית. זילות המונח 'נאצי' אינו תופעה חדשה. כבר לפני 20 שנה הופיע ה'סופ נאצי' בתוכנית הטלוויזיה של ג'רי סיינפלד. יהיו מי שינסו למחות על הזילות הזאת, אבל אין מה לעשות - זו כבר עובדה מוגמרת. איש לא מתרגש במיוחד מהצגת מישהו כנאצי.
|
המשטרה לא טרחה לברר האם יש מקום לחקירה
|
|
|
[צילום: פלאש 90]
|
|
|
אז עם מה נשארנו? עם קריקטורה ילדותית למדי, לא מתוחכמת בעליל. זה הכל. הקריקטורות העלובות הללו חוסות תחת כנפי חופש הביטוי. הדבר הזה ברור לכל מי שעוסק טיפ-טיפה במשפט ובזכויות אזרח. הוכחה לטענה הזאת קיבלנו השבוע בפסיקת בית המשפט המחוזי שסתר את החלטת בית משפט השלום בתל אביב, ביטל את הארכת מעצרו של חגי עמיר על-אף הדברים הקשים שכתב נגד נשיא המדינה, שכללו ייחול למותו. דברים קשים בהרבה מעוד איזו קריקטורה של איש ציבור במדי אס אס. לטענות המשטרה כי מדובר בהסתה לרצח פשוט לא היה על מה להישען כדי להצדיק אפילו הארכת מעצר של יממה בודדת. כאן אנחנו מגיעים אל הלהיטות הגדולה מדי של המשטרה לחקור ולעצור אנשים במסגרת חקירות על התבטאויות מעוררות מחלוקת. מסתבר שהמשטרה בכלל לא ניסתה לוודא לפני שהחלה בחקירות ובמעצרים להתייעץ ולבחון האם יש בכלל מקום לפתוח בחקירה שתגביל את זכויות האזרח של הנחקרים. שאלנו גורמים רשמיים במשרד המשפטים האם מישהו מהמשטרה התייעץ עם המחלקה הייעודית בפרקליטות המדינה, העוסקת בחקירות הנוגעות בחופש הביטוי. "איש לא התייעץ עם הפרקליטות לפני שפתחו בחקירות כאלה לאחרונה", אמרו במשרד המשפטים. "המשטרה עוד ניסתה לבקש מהפרקליטות למצוא עבורה הצדקות למעצר של חגי עמיר, שהיה מיותר כי לא הייתה שום הסתה בדבריו", הוסיפו. אבל מה לנו כי נלין על המשטרה, שהתגלתה בשנה וחצי האחרונות במלוא עליבותה ומערומיה? אפילו עוד יותר מתמיהה העובדה שהיועצת המשפטית של משרד ראש ה ממשלה, עו"ד שלומית ברנע פרגו, פנתה לפרקליטות המדינה בדרישה לפתוח בחקירה נגד גלעד הלפרן, העורך לשעבר בווינט שפרסם את הקריקטורה של נתניהו במדי אס אס. היא הרי אמורה לדעת שמדובר בתלונת שווא משום שאף גורם משפטי ראוי לשמו, בפרקליטות המדינה, לא יאשר חקירה פלילית בנושא הזה.
|
"מקסימום - העלבת עובד ציבור"
|
|
אז מי נשאר לעמוד בפרץ? קודם כל משרד המשפטים. גורמים רשמיים שם ציינו השבוע בתוקף שלא יאשרו פתיחת חקירות פליליות בגין פרסום קריקטורות של אישי ציבור במדי נאצים. "המקסימום שבו ניתן להאשים במקרה כזה הוא על העלבת עובד ציבור", הסבירו. קביעה זו, בתוספת הצהרה שניתנה לפני כחודשיים על-ידי המשנה ליועץ המשפטי ל ממשלה, רז נזרי, כי עבירת העלבת עובד ציבור מכוונת לסייע לעובדי הציבור בדרגים הבינוניים והנמוכים ולא לבכירי עובדי הציבור - מביאה לכך שבמקרים של פרסום קריקטורות של עובדי ציבור בכירים במדי נאצים - לא יעמידו לדין באופן עקרוני על העלבת עובד ציבור. קל וחומר כשמדובר בנבחר ציבור שככזה אמור להיות חשוף לביקורת ציבורית גם אם היא נוקבת. אגב, גם העיתונות אמורה הייתה לעסוק בנושא הזה ביתר מקצועיות ולשאת את דגל חופש הביטוי. אך כאשר מי שנחשבים לפרשנים משפטיים בכירים מתייחסים לקשקושים כמו זה שפרסם גלעד הלפרן כהסתה - מה יגידו אזובי הקיר מבין הצופים, המאזינים והקוראים שאינם יודעי משפט ודין? אם היה כלי תקשורת שאמור היה להעניק גיבוי להלפרן - זה אתר ווינט שבו הוא עבד. אך מנהלי ועורכי האתר בחרו לפטר את הלפרן. אם היו מנמקים זאת בטענה של הצורך לשמור על אמון הציבור - דיינו. אך בהודעה רשמית שמסרו לאחר הפיטורין נמקו זאת בהסתה: "אתר ynet מגנה כל ניסיון של הסתה ורואה זאת בחומרה רבה. עם היוודע על פרסום התמונה בעמוד הפייסבוק האישי של העובד, הוא זומן לשימוע לאחריו הוחלט על סיום תפקידו באתר", מסרו בתגובה לאחת הידיעות שעסקה בפיטורין. כאמור, אין ולא הייתה כל הסתה בבדיחה הפרטית הלא מאוד מוצלחת של הלפרן. בהתנהלות של ווינט הייתה גם הייתה בורות, שטחיות וחוסר נאמנות לחופש הביטוי.
|
|
תאריך:
|
30/10/2015
|
|
|
עודכן:
|
31/10/2015
|
|
איציק וולף
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אהרון שחר
|
31/10/15 09:12
|
|
2
|
|
אורי פ
|
31/10/15 12:30
|
|
3
|
|
גדעון להבי
|
31/10/15 13:59
|
|
4
|
|
משה, עורך-דין
|
2/11/15 17:31
|
|
בימים אלו אנחנו מציינים בכאב עשרים שנה לרצח פוליטי בישראל. מציינים בכאב את ההסתה הקשה, שהובילה לרצח ראש ממשלה בישראל.
|
|
|
לפני עשר שנים, פחות או יותר, לאחר ההחלטה של אריאל שרון לגרש מבתיהם בגוש-קטיף אלפי יהודים, קבע אהרן ברק, אז נשיא בית המשפט העליון, הרכב מיוחד לדיון בכל העתירות שהוגשו בידי המתנגדים למהלך המביש, הלא ראוי, הפחדני, הפוגע בזכויות-יסוד, שבו פתח אז ראש ה ממשלה. שלושה שופטים בלבד - אהרן ברק, דורית ביניש ומישאל חשין - דנו בכל העתירות. כולן, עד האחרונה שבהן, נדחו. השופטים לא מצאו בהן, לטענתם, כל טעם שיצדיק את התערבותם; הם גם לא ראו מקום להתערב במהלכים האנטי דמוקרטיים במפגיע שבהם נקט אז היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כדי לדכא כל מהלך של מחאה. מני מזוז יושב היום בבית המשפט העליון. מי שדחף אותו לשם היא ציפי לבני, מי שהייתה בזמנו, שרת המשפטים. גם היא, אגב, לא ראתה בזמנו כל פסול בהשתוללות של מערכת המשפט.
|
|
|
חסד גדול עשה עימנו משה רבנו, אבי דת ישראל, לא רק בחייו כי אם גם במותו. זאת בכך שבמותו של מייסד העם דאג שאיש לא יידע את מקום קבורתו. שערו בנפשכם בחיפוש העם אחר עצים ואבנים שמסמלים את קברו של משה הוא מגלה איזו תלולית בגבול סיני שהיא של מנהיג אחת משיירות הגמלים של שבט התיאהא. שבט התיאהא נדד בתקופת הנביא מוחמד מחצי ערב לסיני שם קיבל את שמו הנגזר ממדבר התיה - הוא מדבר סיני. הבדווים קוראים לו מדבר התועים. אבל הסוגדים לקברים לא היו תועים אלא מכריזים עליו כעל קברו של משה רבנו. שום אזהרה של גורמי ביטחון ישראלים לא הייתה מונעת ממאות אלפי ישראלים לפקוד את הקבר הקדוש ביותר של העם היהודי בסיני. ומי יודע אם מספר הקרבנות ב"עליה לרגל" לקבר משה לא היה עולה על מספר של "עולי הרגל" למכה השנה - יותר מאלפיים. שכן בניגוד לנאמר ולנקבע בכתבים, עם ישראל סוגד לעצים ולאבנים, לפסילים, ומכנה אותם מקומות קדושים, גם אם מומחים לדבר חושבים כי במקום מצויים לא עצמות של יהודי אלא של נוצרי, ובמקרים מסוימים לא עצמות של אדם אלא של בהמה. שלא לדבר על "סלעים" מסוג "סלע קיומנו" של ביבי נתניהו והמפולת הביטחונית ושפיכות הדמים בעקבותיו.
|
|
|
אברהם אבינו הוא ללא ספק הדמות הדומיננטית בפרשות לך לך ו-וירא. מההליכה לארץ ישראל, ההתמודדות עם שליטים, עקידת יצחק ועוד, אנו רואים את מנהיגותו הבוהקת, המאפילה, מעצם טבעה, על גילויי מנהיגות פעוטים יותר.
|
|
|
היה פעם קונצנזוס בישראל, שירושלים המזרחית בצורתה כעיר העתיקה, מתחם הכותל ושטחי עיר דוד ושלמה הם חלק ממדינת ישראל. אף אנשי שמאל מובהקים לא טענו שהכותל נכבש אלא הסכימו שהוא צריך להשתייך למדינת ישראל. מי שיזם את פירוק שכונת המוגרבים ויצר את רחבת הכותל היה אל"ם שלמה להט, חילוני וליברל תל אביבי שתמך כל ימיו בנסיגה מהירה וחד-צדדית מהשטחים, גם בלי שלום. מאידך-גיסא, על שכם, בית לחם, חברון ומאות עיירות וכפרים ערביים בגדה המערבית מעולם לא היה קונצנזוס, ולמעשה רוב הציבור בארץ מעולם לא רצה בהם וביושביהם, למעט לוינגר ושותפיו לאידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה והמשיחית. בכלל, המשיח תמיד נוכח היכן שהרעיונות והחזונות לא עומדים במבחן ההגיון הפשוט. וההיגיון אמר שאם יש בשטחי הגדה, גם אם נקרא להם שומרון, 1.5 או 2 מיליון ערבים פלשתינים ששפתם, תרבותם ודתם הן אחרות, ושאנו לא באמת רוצים לחיות ולהתערבב עימם יחד או לחלוק עימם זכות הצבעה וזכויות אזרח זהות, אז כדאי שניפרד. להתבולל בסביבה אפשר גם בפריז, ושם זה גם יותר כיף.
|
|
|
|