|
|
הורים וילדים [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]
|
|
|
|
|
לא כל המוסלמים רוצחים, אפילו לא רובם, אך בימים אלה הרוב המכריע של הרוצחים האידיאולוגיים לכאורה בעולם, הם מוסלמים.
אז האם הקישור האסוציאטיבי בין האיסלאם לטרור ולרצח הוא גזענות? האם ניתן להתעלם מהמציאות המכה בפנים, מציאות בה כמעט בכל פינה בעולם רוצחים מוסלמים את שכניהם, ממניעים אידיאולוגיים מוסלמיים לכאורה? פעם זה אל-אקצה, פעם ג'יהאד, פעם זה על כי עלבו בנביאם, ופעם על-מנת לחסל חשבון עם הכופרים המושחתים.
לטעמי הקשר בין הרוצח התורן לבין מסורת הרצח הוא מובהק, ככל שמסורת הרצח היא ארוכת שנים היא אף מעמיקה וקשה יהיה לעקר אותה, ואיננו רואים בכלל את הסוף, עם זאת, לטעמי יש אור בקצה המנהרה, אין מדובר בגנטיקה, מדובר בהשפעה סביבתית עמוקה שעם כל עומקה ומורכבותה היא בת חלוף.
האם משכונת פשיעה הסבירות היא שייצאו יותר פושעים? ודאי, הורים פושעים מולידים בסבירות גבוהה ילדים שיהפכו לפושעים, כשם שהורים נורמטיביים מולידים בסבירות גבוהה ילדים שיהיו נורמטיביים, אין לכך כל קשר לגנטיקה אך יש כאן קשר עמוק לפרקטיקה, ובאותה מידה הורים עניים מגדלים ילדים אשר בסבירות גבוהה אף הם יהיו עניים, הורים שאינם משכילים מגדלים ילדים אשר בסבירות גבוהה אינם משכילים אף הם.
לא בוחלים בדם
מה שמתקן במידת מה מצבים כאלה זו מעורבות של החברה, אשר משלימה את אשר ההורים לא יכולים לתת לילדים, אך מה קורה כאשר כל החברה היא חולה? מה קורה כאשר כל החברה היא חברת עוני, פשע, רצח? אין מי שיתקן, אין מי שיתערב.
במצבים כאלה הילדים נולדים אל עולם מחורבן אשר אין להם בו כל סיכוי, דמותם השלילית נקבעת עם לידתם, מתפתחת להיות כדמות הוריהם ולא משתנה עם השנים ואז בין הגילים 10-60 הם הופכים להיות שליחיו של אללה ומתפוצצים יחד אתנו בפינות שונות בעולם.
אז היכן התקווה? היכן האור בקצה המנהרה? ובכן, האור באותן נקודות בהיסטוריה בהן היו עוד עמים שלא בחלו בדם, והם או נעלמו, או שהבינו שזו אינה הדרך, צריך רק לקרוא קצת בתנ"ך על כיבוש הארץ, ולהבין שגם לנו היו רוצחים יהודים אכזריים, שלא הבחינו בין איש, אישה, ילד או קשיש, האינקביזיציה הנוצרית ומסעי הצלב, היו אף הם מכונות להקזת דם ולעינויי תופת על-מנת להגן לכאורה על הערכים הנעלים של הנצרות, אבל אנו היהודים, והמערב אשר ברובו הוא נוצרי, בחרנו בחיים, מצאנו דרך איך לחיות עם מצוות הרצח הכתובה בספרים עתיקים, והמרנו אותה לשיטת ניהול משברים מתקדמת יותר, שיטה בה לא הורגים אנשים אלא מתדיינים אתם, מתפייסים אתם, מתפשרים אתם או בקיצור חיים אתם ולא מתים אתם.
גם האיסלאם יהיה כזה, או שהוא לא יהיה, כך מראה לנו ההיסטוריה, ומתי זה יקרה? עוד הרבה הרבה שנים. תרבות הרצח כל כך מושרשת, כל כך עמוקה, והיא ממשיכה להיות מלובה הן בכסף רב והן בהסתה פרועה, עד שהסיכוי לשינוי נראה כמעט בלתי אפשרי.
ועד אז, עד אשר נגיע לקצה המנהרה, מחובתנו להקדים רפואה למכה, להשכים ולהרוג את הקמים להרגנו, לרכז מאמצים עם עוד מדינות בעולם על-מנת לחסל מראש את מי שמתכנן ומנסה לחסל את עולמנו.
