|
|
רגב, זחלאקה. [צילום: תומר נויברג/פלאש 90]
|
|
|
|
|
אני תוהה לדעת, למרות שכנראה אי-אפשר לדעת, מי אחראי לניסיון של חיסולו הממוקד של יריב אידיאי או פוליטי. האם זו מערכת יח"צנית המזהה את הלוך הרוח בציבור, ונותנת לה פה, מתאימה לה את כלי הירייה היעילים ביותר, פועלת למעשה כסוכן של איזה vox populi, או להפך, זה גורם המשתמש באמצעים להתססה המונית כדי לגייס את הציבור לתמוך בגחמה הפוליטית או האידיאית שלו. חשוב לדעת, למרות שכנראה דואגים לכך שלא נדע, כי מדינה דמוקרטית צריכה להגדיר מה היא דמוקרטיה בעיניה.
אם מערכת מקצועית אינה דביקה אלא במשימה שהטיל עליה ציבור, ועושה מה שעושה מפני שהיא משרתת בכך סנטימנט דמוקרטי, או אז היא שכירת חרב ואחריותה המוסרית לצדקת המערכה שהיא מובילה שואפת לאפס, והדמוקרטיה עצמה מגישה לה על טס של כסף רישיון לפגוע בה אם מישהו שאינו רוצה בדמוקרטיה ישלשל ביד שכיר החרב שכר מחסלים גבוה יותר. אם אני מגזים, איני מכזב....
אם המערכת המשסה רוצה בחיסול ולשם כך היא מגייסת את דעת הקהל ומזינה אותו בריגושים שיניעו אותו לתמוך בה, או אז היא מניפולטורית ורואה בציבור אמצעי, לא מטרה, להשגת מטרותיו הוא, ובדמוקרטיה כלי למאבק אנטי דמוקרטי. זה מגונה. מצוי, אבל מגונה.
זירה ריקה
כך או כך, יש להודות, האסון הוא השיסוי. דעות שונות אינן אלא ברכה. מאבק על הדעות השונות ועל בכורת השקפות עולם יריבות, הוא סם חיים של כל חברה דמוקרטית. כללי המשחק נקבעים בחוק, אבל החוק אינו יכול לקבוע אלא את כללי המשחק ולא את המשחק עצמו. אם המשחק הוא מאבק סובלני עד ניצחון הדעה ותבוסת הדעה שכנגד, יש לו חוקים. יש לחוקים מעטפות הגנה. קלפי, רוב, מיעוט, נורמות, דרך ארץ, כבוד הדדי. יש הסכמה בין היריבים לריב כחוק. אבל אם המשחק הוא מאבק חורמה עד חיסול בעל הדעה היריבה והשתלטות על זירה ריקה, אין לו חוקים. אם יש, הם לכאורה. גם הם רק לכאורה מעטפת ההגנה עליהם נקובה ככברה, אומללה או מגוחכת, או צינית, היינו הך. החיסול ויהי מה, הוא גם המשחק וגם חוקו. היום חיסול ויהא מה של האחד, מחר של השני, ולאחר מכן יורד המסך.
המקצוענים הנוטלים שכר לשרת את הדמוקרטיה או לנצל אותה, אינם יועצי חוץ. הם בפנים. אם יהיה אסון, הוא יפגע גם בהם. אם ישראל תתחלל בגין פרהסיה סירפדית, מכישה, חסלנית, לא יוכלו אנשי המקצוע לטעון כי ידם לא שפכה את הדם הזה כי במקום שיש דמים אין משגיחים בדם, ואם יטענו כן בשעה שחלילה יהיה אסון, לא תועיל להם הטענה ולא כלום, ועל כן, בשם האלוהים, חדלו לכם מן המסעות התובעים את קלון האישים או המחנות שמנגד. לא רק מפני שהמידות הטובות דורשות זאת. לא רק מפני שחופש הדיבור מתיר גם את חופש השיסוי אבל השיסוי המותר משחרר סירחון דוחה כל, אלא מפני שהמסע החסלני הולך כבר עתה רחוק מדי, בדרך לשעה בו שוסים ומשוסים יחדיו יהיו למשיסה. והאמת והשלום אהבו.
