חיי זוהר חיי דרור

אינני בר סמכא לקבוע אם ספרה של רביניאן ראוי להימנות עם ספרי התשתית להוראת ספרות בבתי הספר בישראל. גילוי נאות: לא קראתי אותי עדיין, וגם לו קראתי לא הייתי משים עצמי מעריך מקצועי הפוסק על מה ייבחנו תלמידינו ועל מה לא ייבחנו. אבל כל אזרח ואזרח בישראל הוא בר סמכא לומר כי הנימוק הקובע לפסילת הספר על-ידי משרד החינוך, הוא החשש פן יעודד התבוללות, הוא נימוק מעורר לא רק תמיהה לגופה אלא גם דאגה עמוקה.

תמיהה כי אם מומחי הזהות היהודית המועסקים על-ידי משרד החינוך מעריכים כי יהודיותינו שברירית מעצם טיבה גם בארץ ישראל, בה אנו חיים בארץ חלומותינו גאולים מזעמה של הגלות המטמיעה, בה אנו דוברים את שפת נביאינו, בה אנו לוחמים בשורות צבא ההגנה לישראל, בה אנו נושמים את לוח השנה היהודי מתשרי עד אלול עבור בכל חגי ישראל המורשים לנו במקרא ובמשניות ובספרי ההלכה והנתונים לנו על-ידי דברי ימינו - או אז מה חושבים עלינו ועל פוטנציאל חוסננו היהודי מומחי הזהות האלה החרדים שמא ספר, לא יותר מבלטריסטיקה, יטיל אותנו לזרועות ההתבוללות המאיימת? או עלבון שקשה עד מאוד להרגיעו במחילה, או חלילה נסתכסכה דעתם ונסתבכה בחרדות אובססיביות, או גרוע מזה בחרדות מומצאות.

דאגה עמוקה, כי מדינה בה משרד החינוך רואה עצמו כסוכן על מורשה של הדעות הנכונות ואינו סומך לא על מוריו ולא על מחנכיו המעמתים את תלמידיהם עם ספרות חופשית שיידעו לראות בה לבד מיצירה תרבותית - אמנותית - אסתטית גם מחוללת ויכוח או פולמוס או זימון לדיון פתוח, או אז, משרד החינוך רואה עצמו כמשרד הממונה על אינדוקטרינציה ברוח הקלפי הפוליטית המנצחת. זה גרוע מפשע. זאת שגיאה.

חינוך מחדש

פשע הולך לבתי דין ושם הוא נדון ושם הוא סופג את עונשו. אבל שגיאה מעין זו אינה הולכת אלא אל תוך שדרות העם, והוא צובר עוד ועוד שגיאות מעין אלה ובטרם נדע אם נסתיימה מחלוקת סביב לספר כבר אנחנו מובסים לרגלי אינדוקטרינציה אחרת, מזדמנת, מגובה בכניעה לפולמוס שקדם לה. מי שחצה את הגדר החיה, יחצה גדרות עוד ועוד וסוף דבר לא יאחר לתבוע כי מי שלא עבר את הגדר עדיין, יזומן למחנה חינוך מחדש.

אני משוכנע כי שר החינוך של הארץ הזאת לא מעלה כזאת על דעתו ואפילו מירכתי ביתו היהודי הוא אינו רואה כך את חוסר האונים של מערכת החיסון האוטו-יהודית של תלמידי ישראל. יודה נא אפוא, כי מאבחני האיום של ההתבוללות עלינו ועל ילדינו התבלבלו, כי נקראו לשווא לפסוק, שגיאה, ומשנקראו - גם שווא פסקו, שגיאה על שגיאה, בלי קשר לספרות למעלותיה או לקלישאותיה, לכוחה או לחדלונה. אם לא יודה בכך השר, ולא יקרא להם למומחי הזהות לשוב אל מחקריהם במסגרותיהם המקצועיות, לא יהיה לו לשר מנוס מלהשיב לשאלה המתבקשת כל כך: אם רומן פסול כי האהבה בין יהודי לשאינו יהודי עלול לעודד התבוללות וראוי על כן לגנוז אותו בבולה רשמית תהיה סגולתו הספרותית אשר תהייה, מה הוא מציע לעשות לא עם הספר אלא עם החיים עצמם, עם אוכלוסי ישראל היהודים החשופים יום יום לשכנות טוטלית לאוכלוסי ישראל הערביים, מה הוא מתכוון לגנוז מן החיים עצמם בארץ הזאת כדי לגונן עלינו מפני ההתבוללות?

את הספר הוא כמובן לא יעצור עוד, הוא ילך ויכבוש בדין עצמו או בדין הגזירה שנגזרה עליו יותר ויותר קוראים, מהם סקרנים, מהם בוחנים, מהם חתרנים, מהם דווקנים, אבל אולי את החיים עצמם הוא יוכל עוד להציל מפני מלתעותיה של ההתבוללות שלא שובעת ממה שהיא אכלה בגלויות העוני ועודנה אוכלת בעוונותינו בגלויות השפע, ועתה היא מאיימת לאכול בכל פה בארץ חמדת אבות בה אומר השיר ששרנו פעם, "פה בארץ חמדת אבות/תתגשמנה כל התקוות/ פה נחיה ופה ניצור/חיי זוהר חיי דרור/ פה תהא השכינה שורה/ פה תפרח גם שפת התורה/ שירו שיר... כבר הנצו ניצנים" (ישראל דושמן).