קמעונאות היא עסק חיי ונושם, המכיל בתוכו מידע עצום ופעיל על עשרות אלפי מוצרים, שינוי המחירים והמבצעים, אלפי ספקים, מיליוני תנועות מכירה ומידע עשיר ומגוון על הרגלי הקניה של לקוחות המועדון.

מיליוני תנועות יומיות אלה יש לכפול במספר שנים, על-מנת להבין את גודל מסדי הנתונים והקושי בעיבוד נכון של התוצאות, שכן ישנם גם לא מעט הפרעות חיצוניות אשר משפיעות על הרגלי הקניה של מבצע כזה או אחר, לדוגמה מזג אויר קיצוני אשר משאיר את הקונים בבית או חלילה פיגוע וכו.

כל זה לא יכול היה לפעול ללא מערכות תומכות, של מאות רבות של קופות, מערכות גיבוי, מחשבי ענק, אשר מאחוריהם צוותי אחזקה ותפעול העולים מיליוני שקלים.

בין הצרכן לבין מערכות המחשב, נמצאים גם צוותים, שמתפקידם לוודא שאכן הנתונים שמוזנים למחשב אכן נכונים ובודקים בדיקה כפולה של כל מוצר אשר נכנס למגוון, שאכן נקלט במערכת, עוד לפני שיגורו לקופות של החנות.

אחד החלקים החשובים ביותר בפאזל גדול זה, הוא שלב ניתוח הנתונים, אשר לצערי לא מספיק משוכלל בישראל.

"הישראלי הדינמי", חסר סבלנות לגבי ניתוח עומק של מבצעים שהיו בעבר והסקת מסקנות, על-אף ההוצאה הגדולה בגין הפרסום ומעדיף להשקיע את זמנו מרצו וכספו "בפרסום הבא".

רוב הניתוח הקיים עוסק בפדיון של המבצע וכמות המכר שלו ועוסק פחות בקשר בין מוצר המבצע להתנהגות הכוללת של הלקוחות והרגלי הקניה שלהם, למעט סופרפארם, אשר השכילה לבנות מודלים אשר מנתחים עבורה התנהגות זו.

למי שעוקב אחרי פרסומי הרשת ובעיקר בקופונים, חש בוודאי בקשר בין של התמודדות הרשת בירידה פעילות, לבין הופעתם של מוצרים "חזקים/מושכי קהל" כמו קפה הטסטר צ'ויס במחיר של 19.9 בכל פעם שסופרפארם מזהה ירידה בפעילות ואו שהיא לא עומדת בקצב תוכנית העבודה שלה.

הידעת?

למנכ"לי הרשתות ולמנהלי מערכות המידע שלהם, קיים תמיד ברקע הסיוט הנורא מכל - נפילת קופות בסוף שבוע או בערב חג.