הזנות בישראל עולה ופורחת. לפי נתונים סטטיסטיים עדכניים נאמד מספרם של המועסקים במקצוע העתיק ביותר בעולם ב-13 אלף איש - רובם המכריע נשים.
תרומה נכבדה לפריחת המקצוע מספקות עולות מארצות חבר העמים, שרובן מוברחות לארץ בעזרת סרסורים ומועסקות בבתי-בושת, הצצים חדשים לבקרים בפינות הרחוב.
הזנות, שאינה ממוסדת בארץ, והנעדרת פיקוח רפואי מתבקש, היא באורח טבעי מקור לא-אכזב להפצתן ולהתפשטותן של מחלות-מין בקרב אלה הנזקקים לשירותיה.
במצב הביש הקיים ניצב החוק כשהוא חסר-אונים אל מול שירותי הזנות הפורחת. עם זאת ברור מאליו שאת הזנות המחתרתית, הנוהגת בארץ, כלל לא ניתן למגר ולמנוע.
מי שמתכחש לאמת הצרופה הוא בחזקת טועה ומטעה. שהרי על כל בית-בושת קיים, שיחוסל בידי שלטונות החוק, יצוץ מייד אחר במקומו.
מחסום מתבקש
המוצא מן הסבך הוא הנהגת זנות חוקית. במדינות נאורות, שבהן זנות כזו היא בגדר מסורת ובפיקוח - נוהגות רשויות החוק לגבות מן הפרוצות מס מיוחד על כל אתנן שהן מקבלות מלקוחותיהן, ובדרך זו גם יוצאות נשכרות.
זנות בלתי-חוקית, כפי שהיא נוהגת בארץ, יוצרת לעומת זאת שוק חופשי ופרוע ומאפשרת לאלה המפעילים אותה רווחים גדולים ובלתי-מוגבלים. יחד עם זה ראוי לציין, שלו היו הפרוצות עוברות מבדקים רפואיים מתאימים - היו מחלות המין נבלמות, מה גם שהזנות הייתה אז מתמקדת רק במקומות המיועדים לכך.
למען הגילוי הנאות ראוי להודות שאין, חלילה, בדברים האלה כדי לצדד בקיומה של הזנות או לעודדה. אבל מאחר שלא ניתן להעלימה - הרי כל שמתבקש הוא שתהיה לפחות בפיקוח, כרע במיעוטו.
