ילד הולנדי קטן הלך לבית הספר. בדרכו עבר ליד הסכר המגן על הולנד בפני הים. פתאום הבחין בסדק צר בחומת המגן דרכו החלו חודרים מים תחילה בטפטוף, ואחר כך בזרזיף. הילד הבין מיד שאם לא יעצרו המים, הדליפה תחמיר עד להתפרצות אלימה של הים שתהרוס בדרכה את החומה ותציף את כל הולנד, שהיא, כידוע ארץ קטנה מוקפת בים.
בו ברגע החליט לעשות מעשה;עצר את הליכתו, ולמרות שכבר איחר לבית הספר ולמרות שחבריו חלפו על פניו והמשיכו בדרכם נעמד ליד הקיר ותחב אצבעו בחור כדי לעצור את זרם המים.
וכך עמד עוד ועוד, חוסם באצבעו את המים המאיימים והקרים. ומנסה לפנות לעוברים ולשבים לעזרה אך אלה היו עסוקים בענייניהם.
תחילה שיבחו אותו על מאמציו אך התנצלו על כך שאין להם אפשרות לעזור לו "יש לי דיון מאוד חשוב היום", "מחר יש לי מבחן", "הקבקבים לוחצים לי". אולם עם הזמן התרגלו למראה הילד העומד ליד החור והחלו מתעלמים ממנו.
"אבל לא אוכל להמשיך לעצור את המים עוד זמן רב" התחנן בפניהם הילד. אך לשווא - איש לא רצה להתעכב ולאחר בגללו לעבודה, להירטב בעצמו, או סתם לפגוע בשגרת חייו. המים הקרים הקפיאו את אצבעו והוא החליף אותה באחרת. "אנא מכם, אנשים טובים, אני מתחיל לאבד אצבעות". "מי ביקש ממך בכלל לעמוד פה" ענו לו אחדים, "אתה מרחיב את החור באצבע שלך עוף מפה " אמרו לו אחרים.
חלפו ימים נוספים הילד התשוש עדיין עמד ליד הסכר, רטוב וקפוא מהמים שחדרו מדי פעם כאשר נחלשה אחיזתו. בהדרגה הלך זרם המים וגבר, אך הילד ניסה בשארית כוחותיו למנוע את האסון. אנשים לא יכלו כבר להתעלם מהמים שהחלו להגיע רחוק יותר ויותר מהחומה, והחלו להתקהל סביב הילד הקטן.
תחילה התעודד הילד כי היה בטוח שהבינו בצדקתו ובאו לעזור לו גדולים וחזקים ממנו עם כלים ועם חומרי אטימה, אך במהרה התברר לו שאיש אינו מתכוון לעזור לו. אז החלו להישמע הקריאות " הכול בגלל הילד" , "אסור ללחוץ על החומה כל כך הרבה זמן בנקודה אחת, זה גורם להחלשת החומה", "רגע - הילד חורר בעצמו את הסכר באצבעות ידיו, אילולא היה כאן השקט היה נשמר, זה רק בגללו, מה יש לילד קטן לחפש כאן ליד הסכר במקום ללכת לבית הספר כמו כולם?!" ,"בואו ונסלק אותו מכאן לפני שיהיה מאוחר מדי, ראו המים בחוץ הולכים וגועשים הים ממש סוער". תפסוהו האנשים הרבים וגררו אותו משם בוכה ומתפתל.
והמים? רק הם בסיפור הזה התנהגו בדיוק כפי שהם אמורים להתנהג.
