משיח, מציאות או דמיון?

בשנים האחרונות הפכו הסקרים לחלק בלתי נפרד מהווי חיינו. מי שחושד כי תוצאות הסקרים משמשים מניע לפעולות מסוימות של אנשי השררה, בוודאי אינו רחוק מן האמת.

בעבר כתבנו על-כך לא אחת, ואנו נדרשים שוב לעניין משום תהיה שעלתה בנו: כיצד ישיב האזרח המצוי לשאלה: מה מקור הצרות של מדינת ישראל? או ניסוח דומה כלשהו.

שמענו אנשים טוענים ששורש הרע הוא בהעדר החינוך. שמענו גם שהשחיתות היא מקור הרע. יש טוענים שמקור הצרות של המדינה מצוי בתפקוד לקוי של התקשורת/הצבא/מערכת האכיפה/המשפט או כל מערכת אחרת שנמצאת בחדשות באותו זמן. אז נתעוררה אצלנו התהיה, מה באמת מקור הצרות שלנו?

כמובן, יש מי שישיבו על שאלה כזאת בתמיהה רבתי, צרות? איפה, אצלנו?! אבל אנחנו מדברים על ואל אנשים כערכנו. אנשים שנקעה נפשם מן המציאות החולה בה מתרפקים על זכרונות ולא מצליחים לזהות שום סימן לאיזשהו שיפור בעתיד. מציאות בה "פעם היה פה יותר טוב" זה משפט שנשמע יותר ויותר, והתקווה ש"יהיה טוב" מובעת בשפה רפה ובלא להאמין בכך באמת.

אז, מה מקור הצרות של מדינת ישראל? בשבוע שעבר, כמו גם בהזדמנויות רבות בעבר, כתבנו על-כך שאין למדינה יעד לחתור אליו כי אין לה תשתית רעיונית ראויה, וכדרכנו בסדרת רשימות זו, הצענו תשתית רעיונית ויעד על סמך פרשת השבוע, חוקת התורה.

בשבוע זה, פרשת השבוע קרויה על שמו של גוי, בָּלָק, והכוכב הראשי בה גם הוא גוי. ולא סתם גוי, בִּלְעָם; שונא ישראל שזכה לכינוי 'רשע' בפי חז"ל. ומעניין שדווקא גוי רשע זה מצליח לבטא טוב מכולם, יותר טוב אפילו מנביאי ישראל, את התשתית הרעיונית ואת היעד של עם ישראל.

לחלק מן הדברים התייחסנו בשנים קודמות ולא נחזור עליהם כאן. נתייחס רק למה שהוא המשך לדברינו מן השבוע שעבר אודות היעד שאליו חותר עם ישראל, ונגדו נלחמת מדינת ישראל.

קצת רקע למי שאינם מצויים בתוכן הפרשה:

עם ישראל נמצא בערבות מואב, קרוב לנהר הירדן לקראת הכניסה לארץ כנען. כבשו כבר את ארצות סיחון ועוג, והמואבים חרדים שמא יותקפו גם הם. בלק מלך מואב שולח אל בלעם, הידוע כקוסם השולט בכוחות נסתרים, בקשה שיבא לקלל את ישראל, כך שלא יוכלו להזיק למואב. בלעם מגיע אבל אינו יכול לקלל. הוא כפוף להוראות ה' יתברך ונאלץ לברך את ישראל שוב ושוב. בלק מאוכזב קשות ומציע לבלעם לעוף לו מהעיניים.

בלעם מזכיר לבלק כי הזהיר אותו מראש שאינו אדון לעצמו ומוסיף:
(במדבר כ"ד) יד וְעַתָּה, הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי; לְכָה אִיעָצְךָ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:

אַחֲרִית הַיָּמִים, זו הגדרת זמן לא לגמרי מחייבת. זה מתייחס למשהו עתידי, ולאו דוקא לַסּוף הסופי של ההיסטוריה. וממשיך בלעם:
יז אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב; דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקב, וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב, וְקַרְקַר כָּל-בְּנֵי-שֵׁת: יח וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה, וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר, איְבָיו; וְיִשְׂרָאֵל, עשֶׂה חָיִל: יט וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקב; וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר:

מכיוון שלכל יהודי יש חלק בתורה, כל אחד רואה עצמו מוסמך לפרש פסוקים כמיטב הבנתו (או חוסר הבנתו). לנו אין אלא מה שקיבלנו במסורה לאורך הדורות, ועל-פי הכללים שנקבעו בתורה.

על-פי כללים אלה, מה שנאמר במדרשי חז"ל הוא אמת בלי ספק, אבל רק מה שנפסק להלכה - מחייב. בבחינת "אלו ואלו דברי אלוקים חיים, והלכה כ...".

ולאחרי הקדמה זו, ברור לגמרי שבפסוקים אלו מדובר באירועים עתידיים; מרבית הפירושים מזהים את נבואת בלעם כמתייחסת למלך המשיח, וחלקם לדוד, שגם הוא מכונה משיח כדלהלן.

הינה למשל, רמבן: דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקב, בעבור כי המשיח יקבץ נדחי ישראל מקצה הארץ, ימשילנו לכוכב הדורך ברקיע מקצה השמים; כמו שנאמר בו (דניאל ז יג) וַאֲרוּ עִם-עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה וגו' (בן אדם מופיע כמו על ענן). ואמר שהוא רואה לזמן רחוק, שידרוך כוכב מקצה השמים ויקום ממנו שבט מושל, וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב, וְקַרְקַר כָּל-בְּנֵי-שֵׁת, בן (של) אדם (הראשון) שהוא אבי כל האומות: המלך המשיח בהלכה.

כאמור, יש גם פירושים אחרים, אבל כמו שאומר ראב"ע, 'ואינו רחוק'. אין הבדל מהותי בין הפירושים ואינם רחוקים זה מזה.
הנה מה שאומר הרמב"ם בהלכה על פסוקים אלו:

(הלכות מלכים ומלחמותיהם, י"א, א') המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה. ובונה המקדש, ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם;

מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה. וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו;

שהרי התורה העידה עליו, שנאמר (דברים ל, ג-ה): וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ וגו'; אִם- יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: ה וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ (...). ואלו הדברים המפורשים בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על-ידי כל הנביאים (בעניין המשיח).

אף בפרשת בלעם נאמר, ושם נבא בשני המשיחים; במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו, שמושיע את ישראל באחרונה. ושם הוא אומר:

אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, זה דוד.
אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב, זה מלך המשיח.
דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקב, זה דוד.
וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, זה מלך המשיח.
וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב, זה דוד. וכן הוא אומר (שמואל ב', ח) וַיַּךְ אֶת-מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל.
וְקַרְקַר כָּל-בְּנֵי-שֵׁת זה המלך המשיח שנאמר בו (זכריה ט) וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד-יָם וּמִנָּהָר עַד-אַפְסֵי-אָרֶץ.
וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה, זה דוד; שנאמר (שמ"ב, ח) וַיְהִי כָל-אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִד.
וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר, זה המלך המשיח; שנאמר (עובדיה) וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפּט אֶת-הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה.

כך פסק הרמב"ם בהלכה; איש מגדולי ישראל לא חלק עליו, ולכן זו ההלכה היחידה שמחייבת בנושא זה. לאור דברי הרמב"ם, מעניין לבדוק מהו היחס שבין מדינת ישראל למשיח. האם היחס הוא חיובי או להיפך? יש בכלל יחס כזה?

נקדים ונאמר כי רבים וטובים אינם מקפידים להבחין בין מקור הלכתי לבין מקורות אחרים בדברי קדמונינו, ובכך טמונה מכשלה לא פשוטה. כאמור, אלו ואלו דברי אלוקים חיים, אבל מה שקובע זה מה שנפסק להלכה. לא נוכל להביא במסגרת זו הרבה יותר ממה שכבר הבאנו, אבל לא נוכל שלא להביא את סימני הזיהוי של המשיח כפי שהם בהלכה:

(רמב"ם, שם, שם, ב') ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה' - הרי זה בחזקת שהוא משיח; אם עשה והצליח, ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל - הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד; שנאמר, (צפניה ג) כִּי-אָז אֶהְפּךְ אֶל-עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד:

אלה סימני הזיהוי של המשיח. כמובן, היו ועדיין ישנם משיחי שקר, וגם ביחס אליהם נותן הרמב"ם סימני זיהוי ברורים; סימן הזיהוי העיקרי הוא מגמתם להרחיק יהודים מלימוד תורה ומשמירת מצוות.

לא תמיד זו מגמה מוצהרת, אבל תמיד זו המגמה של משיחי השקר. באיגרת תימן מאריך הרמב"ם להסביר בנושא המשיח ומזהה עבור הנמענים את משיחי השקר; זיהוי זה כתב הרמב"ם גם בהלכה, אבל הצנזורה הנוצרית שלחה ידה בספריו וקיצצה.

הבעיה הקשה ביותר עם משיחי השקר היא שגרמו נזקים קשים ביותר לעם ישראל. דובר רבות על הנזקים הפיזיים והרוחניים שגרמו; מה שלענ"ד לא הודגש מספיק, היא העובדה שגרמו כירסום קשה בציפייה של היהודים למשיח האמיתי.

כיום, בתודעתם של יהודים רבים המשיח נתפס כאוטופיה, וכלל אינם מודעים לעתיד הזוהר שממתין לנו מאחורי הדלת, בהתגלות המשיח. אנחנו שבויים בדמיונות שווא אודות תהליך של גאולה שמתבטא בכך שיש לנו מדינה, ובטוחים בכך שזוהי המציאות.

עלינו להתפכח מדמיונות השווא ולהתחבר אל המציאות, כי חפצי חיים אנחנו. רק כאשר נתפכח מדמיונות השווא, נוכל להתחיל לחתור אל עבר עתיד טוב יותר, עתיד משיחי בו ישרור שלום נצחי, כחזונם של נביאי ישראל. ואז סוף סוף יהיה רק טוב ליהודים, וגם לכל האחרים.