"דֵזָ'ה ווּ"

1. לפני 10 שנים בדיוק, ב-28 במרס 2006, פקדה את הליכוד רעידת אדמה שלא היה לה אח ורֵע: בבחירות לכנסת ה-17, התרסק לחלוטין. אבדו לו שני-שלישים מכוחו והוא התייצב על שפל של 12 מנדטים, לעומת 38 המנדטים שהיו לו בכנסת הקודמת.

במוצאי יום הבחירות התכנסו מעטים מן הגרעין הקשה של פעילי הליכוד, אבלים וחפויי ראש, בגני התערוכה. בחצות הגיע בנימין נתניהו לשאת את נאום התבוסה. עייף, מאוכזב, מבואס ומיואש, הוא הלך בדרכו של בגין למוד הכישלונות, והבטיח שהליכוד ישרת את העם מהאופוזיציה. רק כעבור שלוש שנים, במאי 2009, חזר נתניהו לראשות הממשלה, ומאז הוא מכהן בתפקיד הבכיר, כמעט שבע שנים ברציפות.

2. השבוע, יותר מאי פעם, נקלעו ישראלים רבים, לתחושת 'דֵזָ'ה ווּ' (Deja-vu), ולהערכה שהליכוד שוב אמור לאבד, כמו ב-2006, שבעים אחוז מכוחו בכנסת הנוכחית, 30 מנדטים. יותר ויותר נשמעות מפי מצביעי ימין אמירות ייאוש: "הכל אותו דבר", ו"ממילא כולם שקרנים", ובעצם אין שום הבדל מהותי בין נתניהו לבוז'י הרצוג. זה שמאל וזה שמאל. רק התווית שונה. אז למה להצביע דווקא נתניהו – ולא בוז'י?

הבעיטה שספג הליכוד בדיוק לפני עשור, נולדה על-רקע תחושת בוחריו, שהליכוד בגד בהם: מנהיגו אריאל שרון ביצע את פשע ההינתקות, לאחר שגנב את קולות הימין בסיסמה השיקרית ש'דין נצרים כדין תל אביב'; ושר האוצר בנימין נתניהו הוביל מדיניות של קפיטליזם חזירי (בישראל המצב הפוך מבעולם: דווקא בערוגות השמאל פורח הקפיטליזם החזירי, בעוד שבימין מסתופף הפרולטריון). מצביעי הימין הרך התרחקו מבועתים מן המפלגה שהפכה עורה וחדלה לייצג אותם. "כולם אותו דבר", טענו אז. רווחה אז התחושה, שגם מי שמצביע ימין מקבל לבסוף את שלטון השמאל. "כולם שקרנים".

והתוצאה: הציבור המבולבל העדיף שתי מפלגות אופנה: קדימה (29 מנדטים) והגמלאים (7 מנדטים), וגם את מפלגת ישראל ביתנו של ליברמן, שנתפסה כליכוד אמיתי וזינקה מ-8 ל-11 מנדטים. נמחקו אז 69% מכוחו של הליכוד, וכל מפלגת 'שינוי' של טומי לפיד, ש-15 המנדטים שלה נמוגו ברוח.

3. כיום, עשר שנים בדיוק אחרי 'מרס השחור' של הליכוד, מרחפת באוויר תחושה זהה. הציבור שהצביע ימין, וציפה למשחק דמוקרטי הוגן, מקבל – תודות להפכפכנותו של נתניהו, שטרם החליט אם הוא ימין או שמאל מוסווה – מציאות שהיא שמאל נטו.

הציבור הימני לא מצליח להבין כיצד ייתכן, שחייל צה"ל, "הילד של כולם", שפעל בשליחות בני אור, כשחיסל מחבל שהוא התגלמות הרשע המוחלט, ואין לו שמץ זכות לחיים, נהפך פתאום ל'רוצח' בפי מדליפי הפרקליטות הצבאית, ומובל לבית הדין אזוק, כאחרון העבריינים. הציבור פשוט יוצא מדעתו לנוכח העוול, שנתניהו שותף לו, מטעמי התיפייפות ו/או רייטינג.

הציבור לא מצליח להבין כיצד ראש ממשלתו וראש הליכוד, שאמור להגן על חיילי צה"ל, הצטרף לעדר המתבהמים בראשות סר הביטחון בוגי יעלון, הזדרז לפרסם כבר ביום ה', רגעים אחדים לאחר הסרטון המפוקפק של ארגון הבוגדים בצלם, בטרם נעשתה בדיקה ראשונית של האירוע, הודעת גינוי חריפה שהפכה את היוצרות: הקרבן, כלומר החייל, הילד של כולנו, שכמו כל חבריו היה על הכוונת של בן העוולה, היה לאיש הרע בסרט הזה, ואילו הרוצח הנאלח, בן-מוות על-פי כל הגדרה (כולל אמנת ז'נבה), הפך לקרבן תמים, שמשפחתו עוד מעזה ברוב חוצפה, לדרוש מצה"ל הסברים והתנצלות, ואולי מחר ידרשו גם פיצויים. נפלת על השכל, מר נתניהו?

נתניהו הבין אמנם, באיחור, כי שגה כשהתייצב חזיתית כנגד החייל וניסה למזער נזקים, בהודעה חדשה, שהגינוי נמחק מתוכה. אבל סר הביטחון שלו, בוגי יעלון, המשיך לרדוף את החייל ולהכפישו, לפני השלמת החקירה, וטען שמדובר ב"חייל שסרח".

הציבור לא קונה את העוולה הזו. דווקא נתניהו, שהסקרים הם החמצן שלו, ואמור להבין דבר או שניים בסקרי דעת קהל, צריך היה להפנים, שהציבור מתעב את המוסר הכפול של מר יעלון, עיתון הארץ וארגוני השיטנה משמאל.

אבל יעלון לא באמת אשם. הוא עושה מה שהוא יודע ומה שאינו יודע, למשל הדברת אינתיפאדת השחיטה הערבית. ואל תגידו שבאמת אין מה לעשות; ע"ע חומת מגן. אחראי למחדלים הוא מי שעומד בראש המערכת. בהינתקות של 2005 שיחק שרון תפקיד של מפיק-על של תיאטרון האבסורד. הפעם מפיק-העל הוא נתניהו. והציבור מאבד אמון, מתייאש מול טירוף המערכות הזה, ויחפש אלטרנטיבות אמינות יותר.

4. שיא האבסורד בסאגה הזו היא פסיקתו של סר הביטחון – האיש שלמרות הכל, רשם לזכותו הצלחה מרשימה, בחילוץ ענף תודעה יהודית ממלתעות הרבנות הצבאית, ולפיה פעל החייל בניגוד למוסר היהודי. לנוכח מורשת פעולות התגמול והענישה של צה"ל לדורותיו, הוא פשוט מתבלבל: מוסר יהודי אינו מוסר נוצרי צבוע של הושטת הלחי השנייה; מוסר יהודי אינו מוסר גלותי שבו מושק'ה מרקד 'מה יפית' לעיני הפריץ. מוסר יהודי דוגל דווקא בעיקרון הפוך: 'הקם להורגך השכם להורגו'.

מוסר יהודי איננו פוליטיקלי קורקט ואינו זה שעוצב בארגוני הבוגדים, אלא בבית מדרשו של נעים זמירות ישראל: "אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם, וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם. וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם וְלֹא יְקוּמוּן; וַיִּפְּלוּ, תַּחַת רַגְלָי" (שמואל ב', כ"ב, ל"ח-ל"ט); ובסיפור חיסולו של גוליית הרשע באבחת חרב, לאחר שכבר נוטרל על הקרקע: "וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע, וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי... וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה... וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ וַיְמֹתְתֵהוּ, וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ" (שמואל א', י"ז, מ"ט-נ"א). אפילו באירופה מתחילים להבין את זה.

5. גורלו של הליכוד-בשירות-השמאל, אם לא יידע להיחלץ ממלכודת יעלון, נחרץ לשבט. בדיוק כמו ב-2006. ראו הוזהרתם.