מי מפחד מבג"ץ הגיור?

האם שוב בג"ץ מתערב?

בשבוע שעבר התפרסמה פסיקת בג"ץ בנושא הגיור שהוכתרה ע"י התקשורת כדרמטית. הרכב של תשעה שופטים הכירו במתגיירים ב'בתי-דין פרטיים הפועלים בקהילות אורתודוכסיות' בישראל כזכאי חוק השבות (קבלת אזרחות וזכויות נלוות). 3 עותרים המתינו שנים ארוכות לפסיקה, 20 עתירות דומות כבר בצנרת, ומתגיירים רבים בהמתנה לעתיד לבא.

ותהום הארץ! המפלגות החרדיות, וכלי התקשורת במיגזר זה, נזעקו מרה על התערבות נוספת, סדרתית ושערורייתית, של בג"ץ בנושאי דת ומדינה "הסוללת את הדרך להכרה ברפורמים". החרו-החזיקו אחריהם החרד"לים. גינוי רשמי נרשם מפי הרבנים הראשיים והשר (הרב דוד לאו: "בית המשפט לא יקבע מיהו יהודי"; הרב יצחק יוסף: "חיסול של הגיור הממלכתי בישראל"; שר הדתות: "בג"ץ מקעקע את יהדותה של המדינה").

ואנכי הקטן, המומחה במקצת לנושא הגיור (מייסד מינהל הגיור בתשנ"ו, עומד בראשו 4 שנים, דיין גיור ממלכתי כתריסר שנים ומאז מרכז ודיין בי"ד פרטי לגיור בגוש-עציון, פעיל גיור ותיק ומחבר הספר 'ואוהב גר') מרשה לעצמי לצווח כנגדם: הבל-הבלים! אם מישהו צריך לחשוש מפסיקת הבג"ץ זה רק שר האוצר ('חוק השבות' שוה ממון רב); שר הקליטה יחכך ידיו בהנאה עקב כמה מאות עולים סטטיסטיים נוספים; הרבנות הראשית, ו'עולם התורה', שהם לחלוטין מחוץ לתמונה וכדלהלן, יתלהמו כדרכם. מן הצד השני של המיתרס הרפורמים חגגו 'נצחון', ואליהם הצטרפו רבני מודרן-אורתודוכס התובעים זה מכבר הקלות בגיור (כמו הרבנים ריסקין, אמסלם, פרבר ודעימהון). כנגדם אפטיר: אין סיבה למסיבה בתחום הגיור הרחב ו"לשמחה מה זו עושה"?

מה פסק בג"ץ. - שירות לקוראים;

• לבג"ץ הנידון אין שום קשר ל-300 אלף הנכרים החיים בקרבנו ש"הכרחי לגיירם בהקדם, מבוגרים וקטינים, ולהקל בגיורם". הבג"ץ רק דן בזכות השבות ולא בהכרה ביהדות (לעניין נישואין וכד' שנותר הרמטית ביד הרבנות ובתי הדין הממלכתיים). הנכרים הרבים הללו הם כבר בעלי 'שבות' ואזרחות ושום דבר לא נתחדש בעניינם. נקודה!

• בתי הדין לגיור הממלכתיים מנועים כיום מלטפל באזרחי חוץ בגזירת משרדי הפנים והמשפטים, ולא הרבנות, בשל האזרחות ('שבות') הנרכשת אוטומטית בעקבות גיור. בוץ תקשורתי על 'התעללות במעוניינים להתגייר' מופנה כלפי הרבנות, ברשעות קלאסית, בעוד שהכתובת היא הפנים והמשפטים. בתי הדין של הרבנות מוכנים לקבל את הראויים, גם אם אינם אזרחי המדינה. נקודה!

• בהעדר אפיק רשמי אזרחי חוץ ראויי-גיור מוצאים סעד בבתי דין אורתודוקסיים פרטיים, כמו בית דינו של הרב קרליץ בבני ברק ובית דיננו בגוש-עציון, אך המדינה מבעטת בהם. הם אינם מוכרים כאזרחים; לא ביטוח רפואי, לא זכות עבודה ואפילו לא הצבעה לכנסת...

• עתירות רבות, וסחבת למעלה מעשור, הניעו את בג"ץ לחתוך: המתגיירים בבתי דין אורתודוכסיים (ולא ליברליים!) המוכרים בקהילה - יזכו לאזרחות (רק אם הם שוהים בישראל חוקית, ולא הסתננו)! אומנם יהדותם לא תוכר לעניין חוק נישואין וגירושין עד שיתגיירו, או יאושרו, בבי"ד של הרבנות. נקודה!

לסיכום: אין שום מילת בג"ץ על הכרה ביהדות 'פרטית' (למרות שהתגיירו בבתי דין אורתודוכסיים)!

ומה רע? - שירות לקוראים;

• מדרון חלקלק; יש החוששים כי בהמשך יכירו בבתי דין רפורמים! והתשובה: (1) אי-אפשר לנהל את כל החיים על שם חששות שלעתיד. (2) עוד כמה מאות גויים יקבלו חוק השבות ויצטרפו ל-300,000 שכבר כאן. זו בעיה תקציבית ואולי גם לאומית, אבל איננה נטועה במחוזות 'דת ומדינה'.

• עובדים זרים; יש החוששים מהצפת בית הדין לגיור בעובדים זרים המשתוקקים לאזרחות ישראלית. והתשובה: בתי דין אורתודוקסיים לא ממהרים לקבלם בזרועות פתוחות. מעטים מהם יעברו את המשוכה, ורק הראויים (ויש כאלו. היכרות אישית!)

• כסף; טענה אחת בלבד מציקה גם לי; חוק השבות שוה הרבה כסף ויש חשש לאפיקי שוחד ומתווכים. והתשובה: (1) אי-אפשר למנוע טוב ונכון רק מתוך חשש ל'שוטים שיקלקלו', ויגיירו, או יתווכו, לשום ממון. סוף גנב לתליה! (2) ועיקר: ניתן להתנות את ההכרה (לצורך חוק השבות) רק לבתי-דין המתנהלים בשקיפות מלאה מבחינה כספית ומבחינת התכנים הנדרשים מהמתגייר.

אציע לרבנות הראשית לחשב מסלול מחדש; במקום להתנגד אובססיבית, לאמץ את המשפט האחרון שכתבתי, וכך להיות שותפים ולא מתנגדים כרוניים.