טוב, אז כמו שאתה זוכרים, הייתי קצת בחופש עם החברה שלי, ולמרות שלא כל כך רציתי לנסוע למדינה הזאת טורקיה, בכל זאת נסעתי כדי לשמור על החברה שלי וכי אני מאוד אמיץ ולא אכפת לי מה אומרים כל הרשויות של הביטחון במדינה על הסכנות שם עם האלה מהדת של השכנים שלנו, כי כולם יודעים שהם רק מפטפטים שטויות וסתם רוצים להפחיד את האזרחים כדי שכולם יצייתו לשלטון כאן של הדיקטטורה שרוצה לחסל את הדמוקרטיה. הנה עובדה, כל הזמן כולם הפחידו אותנו על אירן ועל הפצצה שלה, אבל האיש הזה מארצות-הברית שזכה בפרס נובל (שזה פרס מאוד רציני) הצליח להסביר להם שזה לא יפה, ועובדה, הם בכלל לא עושים יותר פצצה גרעינית. לא כמו המשטר שלנו שיש לו המון פצצות והוא רק מחכה להזדמנות להשתמש בהם (כמו שכולם כבר יודעים), ורק יש לנו מזל שאנחנו מהמגזר הנכון לא ניתן לו לעשות את זה, כי אנחנו דמוקרטים וחשוב לנו להילחם בפשיסטים, גם אם זה יעלה לנו ביוקר.

אז בכל מקרה היה די בסדר, למרות שהקפדתי תמיד לא ללכת במקומות שיש שם הרבה אנשים, וגם לא במקומות שיש שם ישראלים, כמובן לא כי פחדתי, אלא כי הישראלים שם הם בעיקר אנשים לא מהמגזר האינטלקטואלי שלי, וכל מה שהם רוצים זה רק לאכול, ובכלל לא לראות תרבות ופולקלור כמו שאני אוהב, כי יש משהו מעניין בתרבות שהיא, אם לומר את האמת (בלי להעליב), קצת נחשלת, אבל הם מתקדמים בכל זאת. וחוץ מזה תמיד הלכתי קרוב לקירות, לא כי אני פוחד, אלא כי יש להם צל מאוד נעים, לא כמו בארץ, ואין להם מזגנים.

אז בקיצור, חזרתי עייף אך מרוצה (כמו שאומרים), וגם אכלתי הרבה שווארמה (לא כמו השווארמה שליד העבודה שלי), למרות שלא הייתי בטוח במאה אחוז ממה היא עשויה, אבל היה טעים, וכמעט לא הייתי חייב לרוץ לשירותים.

אז דבר ראשון אחרי שחזרתי נסעתי לאבא שלי, שנורא התגעגע אלי, כי אנחנו מאוד קשורים, וסיפרתי לו איך היה, והוא נורא שמח, ורק קצת כעס עלי כי השארתי אותו לבד. אז הבטחתי לו שבפעם הבאה שאני נוסע, אני אקח אותו איתי, והוא היה מאוד מרוצה, ואפילו התקשר לדוד שלי כדי לספר לו איזה ילד מוצלח אני (דבר שהוא די ברור כמובן), וגם לספר לו שאני כל כך מוצלח, עד שהשנה אני מתעקש שה"סדר" של פסח יהיה אצלי ולא אצלם בטבריה.

טוב, אני חייב להגיד שהוא קצת הפתיע אותי, כי אף פעם לא חשבתי לעשות אצלי "סדר", ולו בגלל שאני גם חילוני וגם לא מאמין בכל השטויות האלה של יציאת מצרים ופרעה, ואני תמיד מגיע רק בגלל שהדודה שלי מכינה אוכל מאוד טעים ולא נעים לי מאבא שלי. אבל הדוד שלי תמיד מתעקש לשיר את כל השירים וגם לדבר על כל הדברים המפגרים האלה של הדתיים שאף אדם ברמה שלי לא יכול להתייחס אליהם ברצינות, כי מדענים חשובים כבר הוכיחו ששום דבר לא באמת קרה, ושהכל זה סיפורים טיפשיים שכל המטרה שלהם זה לחשוב שאנחנו העם הנבחר וכל מיני כאלה דברים שזה תירוץ נהדר לאנשים הלא אינטליגנטיים כמוני וכמו החברים שלי כדי להתעלל בעם אחר, שכולם יודעים שהוא כבר היה כאן הרבה לפנינו.

מצד שני, בגלל שאבא שלי כל כך התלהב, לא יכולתי להגיד לו לא, כי אז הדוד שלי היה צוחק עליו כל החיים, אז בסוף הסכמתי. ורק חשבתי איך אני מצליח להסביר לחברה שלי, שלא מכירה את הדוד שלי ואת אשתו המפגרת, שהשנה ה"סדר" יהיה אצלנו בבית.

טוב, אני לא רוצה לספר לכם מה אמרה לי החברה שלי כשסיפרתי לה על זה, למרות שאני חושב שבסופו של דבר אצליח שוב לשמוע, בייחוד אחרי שאמרתי לה שהדודים שלי הם אנשים דתיים, וזה אומר שגם לא נוכל לאכול פיתות עם חומוס כמו בכל שנה ביפו, וגם נצטרך לקרוא את כל ההגדה. אבל בסופו של דבר הסברתי לה שדודה שלי מכינה אוכל טעים, וגם בגלל שהחברה שלי מחבבת את אבא שלי - היא הסכימה.

מצד שני, אחרי שהיא הסכימה, היא החליטה שהיא מתייחסת מאוד ברצינות לעניין והתחילה לבדוק כל מיני מאכלים לפסח וגם התעניינה מאוד בכל מיני דברים שבחורות עושות בדרך כלל (בלי להעליב כי אני מאמין בשוויון) שזה קניות וניקיון. אז דבר ראשון היא נסעה לקנות לעצמה כמה שמלות חדשות לכבוד החג, ואז עוד כמה סירים ומחבתות וצלחות וכל מיני דברים - כי בפסח מתחדשים, וגם כמה מנורות חדשות ועוד דברים שאני לא זוכר מה הם, אבל אני כן זוכר שהם היו נורא כבדים. אחר כך, במשך כל השבוע האחרון הייתי צריך לנקות את הבית כמו שצריך, ורוב הזמן הייתי עובר ממקום למקום בבית עם מטליות מיוחדות כאלו נגד אבק. ורק יש לי מזל שאני גר בקומה ראשונה, כי החברה שלי ביקשה ממני לנקות את החלונות והתריסים גם מהצד השני, ובגלל שאני לא כל כך מאומן בזה, אז הצלחתי ליפול ישר מהמרפסת לשיחים מתחת לבית.

אבל היה לי מזל גדול ולא קרה לי כלום, חוץ מזה שהתמלאתי בהמון עלים ופרחים. אז קמתי על הרגליים, ולמרות שכמה ילדים שכל הזמן הסתכלו עלי כי הם התערבו ביניהם מתי אני אפול ומתי לא ומאוד צחקו עלי, אני רק התעלמתי מהם בגבורה כי הם ילדים, ואדם כמוני יודע שצריך להתעלם מילדים לא מנומסים. אז צלעתי בחזרה לדירה, אבל החברה שלי לא הסכימה שאכנס עד שאני לא מוציא את כל הפרחים והעלים מהבגדים ומהשערות שלי, אבל זה לא היה נורא, וגם חשבתי שזה קצת מצחיק כשהיא הכריחה אותי לקחת נר ומטלית אחת ולזחול במשך חצי שעה על כל הרצפה בסלון ומשם לעבור למרפסת ואז לחדר השינה ולנגב את הרצפה ולחפש פירורים של לחם או פיתות, כשהיא מסתכלת עלי ומחלקת לי הוראות. אבל היא אמרה שזה מנהג של פסח, ואין לי מה להתווכח. אז רק חשבתי שזאת הוכחה נוספת לכך שכל החגים היהודיים האלה קצת משוגעים, ואין פלא שכל הדתיים האלה משוגעים, כי הם בטח צריכים לזחול ככה על אבנים וקוצים שם אצלם בהתנחלויות של המחבלים, והילדים שרק רוצים לרצוח, לזרוק אבנים ולשרוף (את זה כולם כבר יודעים) את הבני דודים השלווים שרק רוצים שלום ואחווה. טוב, אז לפחות אחרי שזה נגמר, היא הרשתה לי להוריד את הפיז'מה עם הציורים של חדי הקרן החמודים והדביבונים.

טוב, אז בגלל שאני קצת ממהר, וגם קשה לי לכתוב - כי האצבעות שלי חבושות קצת. אז על מה שקרה ב"סדר" עצמו אני לא אספר עכשיו, אלא בפעם הבאה.