האב גבריאל נדאף החל לפני כ-4 שנים במשימה חשובה שעוד ידברו עליה בדורות הבאים כעל מהלך היסטורי. הוא הקים את פורום גיוס נוצרים - עמותה שעיקר מטרתה היא לגרום לצעירים נוצרים ערביים להתנדב ולהתגייס לשירות הלאומי והצבאי שנכון להיום אינו שירות חובה עבורם. בכך, צעירים אלה שותפים לגורל הרוב היהודי בארץ מולדתם וחשים נאמנות למדינה שבה הם מקבלים את מלוא הזכויות. מספר המתגייסים בשנה הנוכחית הוא פי-3 מזה שהיה בשנה שעברה. האב גבריאל אף זכה בכבוד הגדול להיות מדליק משואה ביום העצמאות האחרון על פועלו למען גיוס נוצרים.
נשאלת השאלה ממה נובעת המגמה המתגברת של יותר ויותר נוצרים ערביים שמבקשים להשתייך לרוב היהודי בישראל?
השתייכות אל העם היהודי ומדינת ישראל משמעותה חיים בסובלנות וללא רדיפה, לעומת ההשתייכות לערבים המוסלמים בישראל וגם בשאר העולם שבו הם תמיד יהיו בני חסות. כך תמיד חיו בני דתות לא מוסלמיות - נוצרים, יהודים, פגאנים - תחת האיסלאם כאזרחים נחותים שמשלמים מס על כך שהם חיים.
בני חסות
הרדיפה של דתות אחרות על-ידי האיסלאם נובעת היישר מכ-109 פסוקים אלימים נגד ה"לא מאמינים" מתוך הקוראן הקדוש, ואפילו אין צורך להיכנס לפרשנות או לחדית' (ספר המסורות מהנביא). ניתן לראות את היחס ללא מאמינים בסורת "בית עמרם" פסוק 151: "נטיל אימה בלב הכופרים...באש ידורו, ומה נורא יהיה מעון בני העוולה", או לדוגמה הפסוק שממנו נובע המס שעל הלא מאמינים לשלם מופיע בסורת ההצהרה פסוק 29: "הילחמו באנשים אשר אינם מאמינים באלוהים... אלה בהם אשר ניתן להם הספר (היהודים והנוצרים) עד אשר ישלמו את הג'זיה במו ידיהם, בעודם מושפלים". כלומר היחס של האיסלאם לשתי הדתות המונותיאיסטיות האחרות תחתיו הוא יחס של בני חסות. דוגמה נוספת להתייחסות ספציפית של האיסלאם לנצרות סורת ההצהרה פסוק 30: "הנוצרים אומרים המשיח הוא בן אלוהים.....יאסור אלוהים מלחמה עליהם!..." (תרגום: אורי רובין).
אלף שנה עברו ועדיין שום דבר לא השתנה. יש רדיפה שיטתית בכל העולם הערבי של נוצרים על-ידי מוסלמים ברשות הפלשתינית, בלבנון, במצרים, בעירק ובארצות אפריקה. גם בעיר הנוצרית ביותר כביכול, בית לחם, חלה עם השנים ירידה משמעותית מאוד של אוכלוסיית הנוצרים בעיר. ד"ר אמנון רמון מהחוג למדע דתות באוניברסיטה העברית ציין בספרו "נצרות ונוצרים במדינת היהודים" שיצא לאור ב-1995 כי שיעור הנוצרים בבית לחם עמד על 35 אחוז, ואילו כיום הוא בין 20 ל-25 אחוז, ומגמת הירידה נמשכת.
תופעה זו יכולה להסביר את התקרבותם של הנוצרים הערביים לרוב היהודי בתוך ישראל ולהינתקותם משיוך פלשתיני מוסלמי, בדומה לתהליך שעברה אוכלוסיית הדרוזים בישראל לפני שנים רבות. השבוע ראינו דוגמה חיה להתנכלות מוסלמית לנוצרים, והפעם מצד תושב שפרעם סאדאת אבו חג'ול שכתב השבוע בפוסט בפייסבוק:
"מתי תפסיקו הוי אנשי הצלב הממזרים
להניע את המשת"פים שלכם לעשות מהפכות נגד העמים. נגמר הזמן שבו היינו משחק בידיכם. נרמוס אתכם ונערוף את ראשיכם ונעשה מכם עבדים אצל הילד הקטן ביותר אצלנו".
התושבים הנוצריים של שפרעם פנו מיד לאב נדאף מחשש לחייהם, שכן סאדאת אבו חג'ול לא רק איים לרצוח, אלא שבשיתוף ברשתות החברתיות הוא מסית גם אחרים. האב נדאף עצמו מקבל איומים על חייו בשל הבחירה שעשה והיעדים שהוא שם לעצמו למטרה להשיגם, כשהצהיר כי לא יהיה עוד בן חסות תחת שלטון האיסלאם.
בפוסט תגובה הוא כתב את המילים הבאות: "העברתי את הפרסום המאיים והמסית הזה לגורמים הרלוונטיים וכבר התחילו בבדיקת העניין. אני קורא לנוצרים ולאנשי הדת הנוצרית משעה זו לא לשתוק עוד, להגיש תלונות במשטרה נגד קיצונים שמאיימים עלינו ולא להניח עוד לאנשים קיצוניים מוסלמיים או אחרים לתת את הטון. זה הזמן להתאחד. אין לנו מקום בטוח יותר מישראל. לנוצרים בישראל שעדיין מאמינים כי ישראל צריכה להפוך ל'פלשתין', אני מתריע שזה מה שאתם תקבלו: שלטון של אנשים כמו האיש הזה".
מילותיו של נדאף מבטאות את המצב שבו שרוייה האוכלוסייה הנוצרית ערבית בתוך ישראל וכן את העתיד שיכול להיות לה אם תבחר ללכת בדרכו של האב. קולות כאלה כמו של אבו חג'ול לא רק שאינם מתמעטים אלא אף מתגברים בעקבות האיסלאמיזם שמשתלט על העולם. יש לקוות כי רשויות החוק אכן יטפלו במלוא הרצינות במקרים כאלה וכי הנוצרים בישראל ירגישו שישראל מגנה על מיעוטיה.
