דומני כי אם יתייצב משקיף מהצד - בלתי מעורב רגשית - יקשיב לשיח המתנהל אצלנו ויתבונן בדרך פעולתן של מערכות השלטון השונות, הוא יגיע למסקנה שהכל פה זה מאבקי כוח. בין אם בתוך המערכות, כגון ממשלה ואופוזיציה שמאבקי הכוח בתוכן גלויים לגמרי, ובין אם בין המערכות השונות, כגון מערכת המשפט ביחס למערכות השלטון האחרות. שלא לדבר על מאבקי הכוח בין הקואליציה והאופוזיציה ובין כל תקשורת למיניהם ובינם לבין מערכות השלטון. כל אחד מושך לכיוון שלו ובמאמר מוסגר נוסיף שמכאן גם מעורבות היתר של גורמים שונים בתכנים של לימודי האזרחות בבתי הספר. כל אחד רוצה שהרעיונות שלו יוטמעו בתלמידים שאם לא כן - זה סוף הדמוקרטיה ר"ל.

רוצים להשתעמם קצת

ועוד לא דיברנו על מלחמת השבת שפרצה ממש לאחרונה, מלחמה שאמורה להתחולל בתחום הדת אבל בפועל היא שיקפה עוד אחד ממאבקי הכוח המכוערים כל כך. יש להניח שאותו משקיף מהצד על המתחולל אצלנו, יתקשה להבין כיצד מדינה שעסוקה כל כך במאבקי כוח, שלא לדבר על מלחמת התרבות שמחריפה והולכת, כיצד היא מצליחה לתפקד ועוד בהצלחה שמציבה אותה כמודל לחיקוי עבור מרבית מדינות העולם. אומנם ידוע שמאבקים כאלה היו מאז היות החברה האנושית וגם כיום הם קיימים במדינות רבות, אבל דומני שבעולם המכונה מערבי אנחנו המדינה היחידה שבה מאבקי הכוח אינם פוסקים ולו לרגע קט. לכן אף פעם לא משעמם פה, וזה חבל.

שמירה מעולה

ובאמת אין שום הסבר הגיוני לשגשוג שאנחנו חווים כאן. גם אין דרך הגיונית להסביר כיצד המדינה הזאת ממשיכה להתקיים אחרי שעשתה מהלכים חורבניים כגון הסכם אוסלו ועקירת גוש-קטיף. ההסבר היחיד הוא שמתחוללים פה נסים גלויים, שהקב"ה שומר עלינו שמירה מעולה ומציל אותנו אפילו מהשטויות של עצמנו, וכבר אמרנו זאת בעבר לא אחת. ואמנם, התבוננות בפרשת השבוע, פרשה המנחה אותנו בצורה מפורטת כיצד לבנות מערכת שלטונית בריאה ומתפקדת, חושפת את כל הליקויים השלטוניים אצלנו ואף מציעה להם תרופה כמובן. אלא שלמרבה הצער לא קיימת אצלנו מודעות להוראות התורה בתחום הזה והמתואר לעיל הוא התוצאה של חוסר המודעות.

זמן הגאולה

אז איך בכל זאת אנחנו ממשיכים להתקיים ואפילו לשגשג, למרות שעושים הכל הפוך מההוראות של פרשת השבוע? צריכים לומר שהתשובה נתונה בהפטרת השבוע, בחזון הנחמה של הנביא ישעיהו (פרק נא): [יב] אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא, מְנַחֶמְכֶם; מִי-אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת, וּמִבֶּן-אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן. הנביא משווה את הצורר לחציר, לעשב השדה הנובל במהירות. בפרשת השבוע מדובר על האדם כעץ (דברים כ): [יט] כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים... ...לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן... ...כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. העץ הוא חזק וגם הקיום שלו לטווח ארוך יותר. בפסוק הפותח את ההפטרה מעביר לנו הנביא את דבר ה' המודיע כי הוא מבחינתו לא השתנה כלל, אָנֹכִי שהתגליתי לכם במעמד הר סיני, אותו אָנֹכִי גם היום.

שורש הפחד

וממי אתם חוששים, הוא שואל: מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת, וּמִבֶּן-אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן? הרי לאורך ההיסטוריה שוב ושוב דיכאו אותנו ואף ניסו להשמיד, היכן הם היום והיכן אנחנו. אלא מה, שכחנו שהקב"ה, בורא עולם ומנהיגו שומר עלינו תמיד: [יג] וַתִּשְׁכַּח ה' עֹשֶׂךָ, נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, והתוצאה היא: וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל-הַיּוֹם מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק, כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן לְהַשְׁחִית; אתה נבהל מהכרזות לוחמניות שלו, אבל: וְאַיֵּה, חֲמַת הַמֵּצִיק. כולם נעלמו מעל בימת ההיסטוריה ואנחנו ממשיכים להתקיים. והרי בדור שלנו יותר מתמיד, העניין הזה גלוי לגמרי, הרבה ניסו ומנסים לפגוע בנו והקב"ה מסכל את ניסיונותיהם. וכך ממשיך הנביא להרגיע את החששות של עם ישראל שנדמה להם כי אין דרך להימלט מחורבן.

התחייבות בלתי מותנית

אמנם אנחנו עדיין לא מתאמצים מספיק להתקרב אל ה', אבל למרות זאת הקב"ה מבטיח: [כב] כֹּה-אָמַר אֲדֹנַיִךְ ה', וֵאלֹקַיִךְ יָרִיב עַמּוֹ, הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ, אֶת-כּוֹס הַתַּרְעֵלָה--אֶת-קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי, לֹא-תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ עוֹד. אז אנחנו מובטחים שלא נוסיף לשתות את כּוֹס הַתַּרְעֵלָה, מי כן ישתה אותה? הרי על-פי הסוד הכלל הוא שחייב להיות כופר נפש, שמישהו רע ימות תמורת הטוב אשר ניצל. התשובה היא: [כג] וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד-מוֹגַיִךְ, אֲשֶׁר-אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה; וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ, וְכַחוּץ לַעֹבְרִים. יש דעות שונות במפרשים מה זה בדיוק מוֹגַיִךְ, אבל כולם מסכימים שהכוונה לאלה שפגעו או שמנסים לפגוע בעם ישראל. וההבטחה הכי נוגעת לנו היא (פרק נב): [ג] כִּי-כֹה אָמַר ה', חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם; וְלֹא בְכֶסֶף, תִּגָּאֵלוּ. מיד ממש.