הסבר מקדים: החוק קובע כי מעביד המקיים עם עובדו יחסי מין תוך ניצול יחסי מרות - דינו שלוש שנות מאסר. הדגש כאן הוא על ניצול יחסי המרות.
השאלה אם במקרה כזה או אחר מתקיימים יחסי מרות איננה מעוררת מחלוקת בדרך כלל, ולכן השאלה הקריטית לענייננו מתמקדת באלמנט הניצול.
השאלה, אם כן, היא מהו אותו ניצול, ועל אלו סיטואציות ביחסי מין שבין מעביד לעובד, הוא משתרע.
המקרה המובהק הוא, כמובן, המקרה שבו מעביד מנצל את יחסי המרות בינו לבין העובדת בכך שהוא מקיים עימה יחסים של תן וקח: תני יחסי מין ואני אשפר את תנאי עבודתך.
החוק רואה במקרה מובהק שכזה עבירה פלילית של המעביד, ועל כך אין מחלוקת.
אלא שבמקרה של המעביד ושתי עובדותיו התרחשה סיטואציה שונה מהסיטואציה המובהקת, שכן מי שלכאורה ניצל את יחסי המרות היו דווקא העובדות.
הכיצד?
העובדות - במטרה להיטיב את תנאי עבודתן, יזמו מצידן הן את יחסי המין עם המעביד.
ולכן מתעוררת כביכול השאלה: מה אנחנו רוצים מהמעביד המסכן? זה לא הוא. זה הן. אלא שבמקרה המסוים הזה המעביד לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו, וזאת משום שהוא קיים יחסי מין עם עובדותיו בידיעה שהן עושות כן כדי להשיג ממנו קידום.
אבל בית המשפט העליון (בדעת רוב) קבע שידיעתו זו של המעביד, שהעובדות רוצות להתקדם בעבודה דרך יצועו, ידיעה זו עדיין איננה מחייבת להגדירו כמי שמנצל את מרותו.
האם צדק בית המשפט בקביעתו זו? האם נכון פירש בית המשפט את אלמנט הניצול?
טעותו של בית המשפט זועקת לשמיים. ממש כך. הרי בית המשפט העליון, אפילו הוא, לא יוכל להכחיש שהמעביד ניצל כאן הזדמנות שנקרתה בדרכו, גם אם הוא לא יצר אותה.
ובית המשפט העליון לא יוכל גם להכחיש שההזדמנות הזו נקרתה בדרכו של המעביד כתוצאה מיחסי המרות שבינו לבין עובדותיו.
כלומר, אילו היה מתברר, למשל, שהעובדות רוצות לשכב עם המעביד כי הוא מושך אותן מבחינה מינית, כי אז לא ניתן היה לומר שההזדמנות הזו נקרתה בדרכו כתוצאה מיחסי המרות. אבל במקרה שלפנינו העובדות רצו לשכב עם המעביד לא כי הוא יפה או מושך, אלא כי הוא המעביד שבכוחו לתגמל אותן. והמעביד, שעה שקיים יחסי מין עימן, ידע שזו מטרתן.
ברור, איפוא, שהמעביד ידע היטב שההזדמנות הזו נתגלגלה לידיו כתוצאה ממרותו כלפי עובדותיו.
ובכן מהו ההבדל שבין ניצול יחסי מרות לבין ניצול הזדמנות שנוצרה כתוצאה מיחסי מרות? אין שום הבדל!
המשוואה פשוטה: העובדה שהמעביד ניצל את ההזדמנות שנוצרה כתוצאה מיחסי המרות, כמוה כניצול יחסי המרות.
ובשולי העניין: הייתכן שבית המשפט העליון, בפסיקתו זו, בעצם מעודד זנות?
לא בדיוק אבל בערך.
והייתכן שבית המשפט העליון, בפסיקתו זו, חותר תחת ערך המצויינות בעבודה?
כן בדיוק ולא בערך.
אחת דתו של פסק הדין הזה:
לעבור מהר מן העולם בהליך של דיון נוסף!
