בפסק-דין שניתן בימים אלה בבג"צ, בעניין השימוש בצה"ל לביצועה של העקירה, אמר בג"צ על העותרים:
"הטחו עיניכם מלראות, שהתנהלות המתנגדים לפינוי יש בה אלמנטים של הסתה, המרדה ובעיקר ניסיון למוטט את שלטון החוק?".
לא אתייחס לאותו פסק-דין דווקא, ואני מתקשה להתרשם מהשאלה שהציג בג"צ, "הטחו עיניהם מלראות", שכן חוששני כי יש לבדוק קודם-כל את טיוח עיניו של בית המשפט.
נחזור חודשים אחדים לאחור: פסק הדין בעניין פיטורי השרים אלון וליברמן, בשל כוונתם המוצהרת להצביע בממשלה נגד הצעת שרון בדבר תוכנית ההינתקות, היה הצעד הראשון בדחיפתו של כדור השלג, ובעקבותיו נפרצו כל הסכרים המשפטיים. פסק הדין בעניין "חוקיותו וחוקתיותו" של חוק פינוי-פיצוי (לפי עדותם של פרקליטי העותרים, בזמן הקצר שהוקצה לדיון, לא יכול בית המשפט בשום פנים ואופן להקיף את כל החומר), היה המשך טבעי לאותה מגמה.
בעקבות אותו פסק-דין, ברור כעת ללא פקפוק, כי במצוותו של בית המשפט העליון של מדינת ישראל, לא רק שטחי יש"ע מוחזקים ב"תפיסה לוחמתית", ומכל בחינה מעשית עלינו לפנותם ללא זכות להקים בהם אף ישוב ישראלי אחד, אלא גם שטחים נרחבים בישראל של תחום הקו הירוק מוחזקים על-ידי ישראל ב"תפיסה לוחמתית".
נהריה ובאר-שבע, למשל, חייבות להימסר לידי הערבים, מאחר שלא נכללו בתוכנית החלוקה, ועל-פי פסיקת בג"צ הריהן נתונות ב"תפיסה לוחמתית" שישראל חייבת להרפות ממנה. בג"צ אינו אומר זאת, אך זו התוצאה הבלתי-נמנעת של פסיקתו.
מי שלא קרא את פסק-דינו של השופט אדמונד לוי באותו עניין, שבו חלק לחלוטין על תפיסה שגויה, מסוכנת והרסנית זו לעתידה ולעצם קיומה של מדינת ישראל, לא קרא דברי תבונה ואמת ציונית בפסק-דין. אלא שהשופט לוי היה במיעוט מזהיר, לעומת שאר עשרת השופטים.
והינה, דווקא בפסק-הדין בעניין פיטורי השרים, טחו עיניהם של שופטי בג"צ מלראות כי פסק-דינם, שאישר את זכותו של ראש הממשלה לפטר שרים כראות עיניו, לצורך יצירת רוב מלאכותי לעמדתו, הפך מיניה-וביה את ישיבות הממשלה למיותרות, שכן אין עוד ערך להצבעה ולרוב המושג בהן. אותו פס"ד שגוי עסק לכאורה רק בהחלטה הנוגעת לעקירה, אך נזקו עוד יכה בנו גם ללא קשר לתוכנית זו.
מהיום שבו ניתן אותו פסק-דין, כל החלטות הממשלה הן אך ורק החלטותיו של ראש הממשלה, אשר - ללא כל בסיס לכך בחוק, כחלק משיטת האקטיביזם השיפוטי והחקיקה השיפוטית - בג"צ העניק לו זכות וטו על-כל הצבעה בממשלה. אם הרוב אינו תומך בעמדתו, אזי אין ולא יכול להיות רוב לעמדה אחרת, וראש הממשלה יכול בהינף-אצבע להשיג את הרוב שהוא רוצה בו, לכל מטרה.
בהתאם לאותו פסק-דין שגוי ואומלל, עוד נגיע ליום שבו ראש ממשלה מושחת, עריץ, אכזר, נטול יסוד אידיאולוגי שאינו טובתו האישית, חסר אחריות ולפעמים גם אחוז בולמוס-מלחמה (נניח, לצורך הדיון, כי אריאל שרון פטור מכל הסממנים הללו...), יפטר את כל השרים או את רובם, ולפחות את אלה שהודיעו מראש כי לא יתמכו בעמדתו.
ומדוע לא? מה יאסור עליו לעשות כן? הרי אותו ראש-ממשלה לא יזדקק לאמצעים אלימים להשלטת רצונו, שכן בג"צ אישר כי זוהי זכותו, ללא צורך בהנמקה או בקיומו של פסול כלשהו בהתנהגות השר המפוטר. למה אני מפטר את כל השרים? ככה. הרי לך אישור לכך מאת בג"צ, שחור על גבי לבן, ועוף לי מהעיניים.
על-פי החוק, עם פיטוריו של שר עוברות כל סמכויותיו אל ראש הממשלה. בפיטורי כל השרים יהפוך ראש הממשלה באופן אוטומטי לממשלה עצמה, ויצביע פה אחד על כל נושא שיעלה במוחו.
אין צורך בהחלטה "גדולה" כמו הכרזת מלחמה. די בהחלטה להפציץ מהאוויר, הפצצה מתמשכת בעשרות מטוסים, את דמשק או קהיר, או את עזה, או כל דבר שבסמכותה הרחבה מני-ים של הממשלה.
לדעתי, גם גירוש כל הערבים מהגליל או מאום אל פחם - וגירוש כל היהודים מקרית מוצקין, למשל - יהיה בסמכותו, שכן החוק אינו דורש חקיקת חוק לאישור מעשה כזה. חוק פינוי-פיצוי נדרש רק לצורך ההסדרים הכספיים והאחרים, הכרוכים בהקצבת כספים, אך אין צורך בחוק לביצוע מעשה של הפצצה אווירית או גירוש אנשים והעלאתם על משאיות או על אוטובוסים, לבטח לא כאלה של הצבא והמשטרה, והסעתם אל מעבר לגבול. ומי יאמר במקרה כזה שגירוש ערבים משפרעם, למשל, פסול יותר מגירוש יהודים מנווה דקלים?
על-פי פסיקת בג"צ, כאשר תקבל הממשלה-של-איש-אחד החלטה כזו פה אחד, צה"ל והמשטרה, כמו שאר זרועות השלטון, לא יהיו רשאים לשאול שאלות, ויהיו חייבים לבצע כל הוראה ויהי מה, שכן אותה החלטה - בדיוק כמו החלטת ההינתקות - "התקבלה באורח דמוקרטי", ומכל מקום צה"ל והמשטרה אינם רשאים לבדוק את חוקיותה.
אל תשאלוני היכן יהיה היועץ המשפטי לממשלה, שגם אותו יוכל ראש הממשלה לפטר במחי-יד של הצבעת הממשלה פה אחד, אם לא יהיה זה אדם מהסוג המוכר לנו, הרגיל בלאו הכי לרקוד לפי החליל של ראש הממשלה ולאשר כל תועבה.
אין בידינו כל ערובה כי אותו ראש ממשלה יהיה רחום וחנון, שכן הרשות בידו להורות לזרועות הביטחון לנהוג ללא רחם במפגינים המסוכנים, שימחו נגד החוק. יוסי שריד ויוסי ביילין, החוגגים כיום בחוסר-יושרה מוחלט את מימוש מאווייהם על-ידי שלטון מושחת שהבטיח ההיפך, עלולים להיות האסירים הראשונים בתרחיש המתואר כאן, שכן הפגנתם נגד גירוש הערבים תיחשב המרדה. הרי הם מסיתים, וכמנהג ימינו ברור שכל הסתה כזו מהווה הסתה לרצח ראש הממשלה. אין אפוא צורך בהליכה מנומסת מבית לבית, ודי בפריצת הדלת בגרזן ובהשלכת המשפחה אל המשאית להובלת אסירים הממתינה בחוץ.
מטורף? הזוי? דמיוני? פרי מוחו הקודח והמופרע של מתנגד לעקירה? אולי, אך דמיוני לא פחות מכך היה, אך לפני שנתיים, הרעיון שאריאל שרון יעקור התנחלויות ויחסל ללא שריד ופליט את ההתיישבות היהודית בחבל עזה ובצפון השומרון. אילו אמרת כי כך יהיה, היית נשלח מיד וללא דיחוי לאשפוז פסיכיאטרי.
כבר אמרו הבריטים, אשר אל חוכמתם, מנהגי האזרחות, זכויות האזרח וסדרי השלטון והמשפט שלהם אנו יכולים רק לחלום שנגיע אי-פעם: Bad cases make bad law.
ובתרגום לשפת בני-אדם - כאשר הבעיה סבוכה והשופט נותן בה פסק-דין של התחכמות וכביכול-תחכום, תוך בחינת המקרה הקשה שלפניו בלבד וללא בחינת ההשלכות ההכרחיות הנודעות לתקדים מחייב כזה על כלל הציבור בעתיד, אלף חכמים לא יוציאו את העגלה מהבוץ, שפסק הדין ינציחו ואשר בבוא היום יטבע בו גם השופט עצמו.
