דנקנר הטייקון לכלא!

כשאני רואה את כותרות השמחה לאיד בעיתונים על גזר הדין של נוחי דנקנר, משהו מאוד לא נוח לי איתן. טייקון, זהו האוליגארך מרוסיה, זהו הברון, המצאה לשונית של העשור האחרון.

ממבט חטף בטיווי, דנקנר נראה לי אדם נעים הליכות ואנושי. אשתו הדליקה משואה בישראל.

מישהו כאן שוכח שמחצית מהעולם חיי מתלושי השכר בחברות של טייקונים. כשחנות קורסת היא מותירה חובות של עשרות אלפים. כשהטייקון קורס, מדובר בחובות של מיליארדים. אותו הכלל בכל העסקים. פעם הצלחה מסחררת, ופעם חובות עתק עם אלפי נפגעים. זהו עולם העסקים.

אין פירושו שטייקון זה סמים וחשבוניות פיקטיביות. לפעמים המציאות חזקה מהתכנון המקורי. גם טראמפ המצליחן ידע כשלונות לא מעטים. לרוב זהו גם יצר גדלות, סטייל נירון קיסר, שחוטאים בה רבים.

אצל דנקנר לדעתי מדובר בסתם ביש גדא, וטעויות של טירון. הוא לא הבריח אופיום להמונים. עסקים מסועפים שחלקם הסתבכו בגדול, זהו כל הסיפור.

אך השימחה לאיד היא שמפריעה לי במיוחד בקייס שלו.

הרי האוקראינים שימשו כמבצעים מובילים במפעל ההשמדה הגרמני בשואה. מדוע? כי מרביתם היו פלאחים שהיהודים גבו משאריות הכנסתם מיסים לטובת האציל הפולני שישב לו זחוח בכורסתו, והאזין למוזיקה קלאסית. לכן האוקראינים נקמו ביהודים אחרי שנאה שהתפתחה במשך מאות שנים.

כיום הכותרת הזו ושכמותה, רווית השמחה לאיד בעיתון, מחליפה את מה שהיה פעם. ללעוג, לקלס את מי שיקרא טייקון במחוזותינו-זהו המודל החדש של השיטה הישנה.