ב-25 בספטמבר לפני שלושים שנה הלך מאתנו אבא קובנר, משורר וסופר, שלצערי. נשכח ונעלם מתוכנית הלמודים בספרות עברית בבתי הספר התיכוניים. אין לי יומרות ברשימה זו להתמודד עם העוצמות המרטיטות והמרגשות, שהותיר לנו אבא קובנר כירושה לדורות בנכסי הרוח ובנכסים הספרותיים והשיריים הרבים.
אני מבקש רק לשתף את הקוראים בשיר אחד לזכרו של משורר אהוב, מנהיג פרטיזנים ולוחמים בגטו וילנה, קצין תרבות בחטיבת גבעתי בימיה הראשונים של מדינת ישראל, ממקימי בית התפוצות וחבר קיבוץ עין החורש.
מכל תחומי העשייה העשירה של אבא קובנר בחרתי בשלושה בתים משיר "הפרטיזנים היהודים" להתייחד עם זכרו בתקווה, שמשרד החינוך יתקן את העוול שנעשה לזכרו והנצחת שמו של המשורר אבא קובנר, שנמחק ונעלם מספרי הלימוד של ילדי ישראל, דור העתיד של המדינה.
זו בהחלט תופעה עצובה, כמו שנעלמו מחנויות הספרים ואפילו בהוצאות הספרים אין למצוא ספר אחד של ס.יזהר, כך נעשה דבר שאין הצדקה לעשותו למחוק את שירת אבא קובנר מתוכנית הלימודים בספרות עברית.
"אַל נָא תֹּאמַר: הִנֵּה דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה
אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה
זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוּ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא
וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים אֲנַחְנוּ פֹֹּה.
מֵאֶרֶץ הַתָּמָר עַד יַרְכְּתֵי כְּפוֹרִים
אֲנַחְנוּ פֹּה בְּמַכְאוֹבוֹת וְיִסּוּרִים
וֹּבַאֲשֶׁר טִפַּת דָּמֵנוּ שָׁם נִגְרָה
הֲלֹא יָנוּב עוֹד עוֹז רוּחֵנוּ בִּגְּבוּרָה.
עַמּוּד הַשַׁחַר עַל יוֹמֵנוּ עוֹד יָהֵל
עִם הַצּוֹרֵר יַחֲלוֹף תְּמוֹלֵנוּ כְּמוֹ צֵל
אַךְ אִם חֲלִילָה יְאַחֵר לָבוֹא הָאוֹר
כְּמוֹ סְיסְמָא יִהְיֶה הַשִּׁיר מִדּוֹר לְדוֹר.
