ביום רביעי לפני כשבועיים (6.12.17) השמיע טראמפ את הצהרת ירושלים ובה קבע כי ארה"ב רואה את ירושלים כבירתה של
ישראל לכל דבר ועניין. כעבור מספר ימים הודיע הממשל כי ריבונות ישראל חלה על הכותל המערבי. בכך הסתיים גם ויכוח מטופש עם אונסקו, שבשיכרון החושים הפרו-פלשתיני המוכר, התכחש לעובדות היסטוריות ידועות ומוכחות. הארגון קבע כזכור כי לישראל אין כל זיקה, לא להר-הבית, ולא לכותל המערבי...
בעיתונות נכרכה הצהרה זו בוויכוח על משקלה מבחינה מעשית ופוליטית. על היבט אחד, מעשי מאד, פסחו המומחים. בהצהרה האמורה, גרס טראמפ, כי אחרי עשרות שנים בהן פסחו האמריקנים על שני הסעיפים, אחרי עשרות שנים בהן ישבו על הגדר הווירטואלית, רגל פה רגל שם, הם ירדו משם עכשיו. בהצהרה האמורה יש הודעה ברורה לכל העולם היכן ניצבת ארה"ב, ולא רק ביחס לבירת ישראל. תם פרק של גמגום במדיניות של המעצמה הגדולה בעולם. הם סופסוף הטילו עוגן בצידה המסוים מאוד של גדר ההפרדה. הצד הישראלי.
אם עדיין נותר ספק לגבי המשמעות של הצהרה זו, יבוא ביקור סגנו של הנשיא,
מייק פנס ויבהיר את הטעון הבהרה: ארה"ב ניצבת לצד ישראל בכל ויכוח עתידי על ירושלים.
פנס הינו דמות מרכזית ומוכרת בקהילייה האוונגליסטית בארה"ב. לציבור גדול זה (חמישים וחמישה מיליון איש), מסורת ארוכה של תמיכה בישראל. הנצרות האוונגליסטית היא הזרם הצומח בקצב המהיר ביותר כיום בעולם הנוצרי. למרות האתגרים שמולם היא ניצבת בארצות הברית, היא נוכחת במספרים משמעותיים באסיה, באפריקה ובאמריקה הלטינית. מספר האוונגליסטים בעולם, כולל אלה מהתנועה הפנטקוסטלית, מוערך בכ-800 מיליון איש. קצב הגידול שלה גבוה פי חמישה מקצב גידול אוכלוסיית העולם.
בעבור ישראל, המשמעות היא שהצמיחה המהירה ביותר של קבוצה דתית ברחבי העולם היא של קבוצה פרו-ישראלית מובהקת, קבוצה שתישאר בעולם לתקופה ארוכה מאוד.
יש גם פן מעשי מאוד לאהדה של האוונגליסטים למדינתנו. הם מסייעים לישראל באמצעות פעילויות שונות, רבות ומגוונות, שלא הגיעו לידיעת הציבור בארץ. את התקשורת "שלנו" נושא זה לא מעניין במיוחד. היא ממעטת לתת לכך ביטוי. כך לדוגמה קיים במיזורי, מרכז פעילות אמריקני של 'מחנה היובל'. ארגון זה הקים מחנה ליד הר ברכה בשומרון. הוא מביא לארץ מדי שנה, מתנדבים נוצרים והם פועלים למען החקלאות היהודית ביהודה ובשומרון. בשנה ה-13 לקיומו הגיעו למחנה לא פחות מ-400 מתנדבים מ-25 מדינות. על חשבון זמנם ומרצם הם עסקו בבציר,קטפו 420 טון ענבי יין סגולים, שמהם אפשר להפיק 316 אלף בקבוקי יין.
לכבוד חג הסוכות הקודם, הגיעו כ-6,000 נוצרים אוונגליסטים לירושלים מ-100 מדינות כדי להשתתף בחגיגות ולתרום הרבה כסף לארגון "השגרירות הנוצרית" שפועל בין היתר למען ניצולי שואה ועידוד עלייה.
מסתבר ששעת עדנה הגיעה ליחסים שבין ישראל וארה"ב. הנשיא טרמפ מודע היטב לעובדה שככל שבסיסי הכוח שלו בחוגים רחבים בארה"ב הולכים ומצטמקים, הוא יכול להמשיך ולהשען על תמיכתם של האוונגליסטים. מסתבר שיש תוצאות מעשיות לאמונה זו.
בשולי דברים: על החזרת גופות המחבלים
אנו ניצבים לפעמים מול פסקי בג"ץ, במיוחד האחרונים שבהם, מלאי פליאה, כאשר המילים נעתקות מפינו. האם אכן מדינת ישראל היא שהרתה וגם הולידה את הבג"ץ הזה? ואני מכוון את דברי לפסק הדין האחרון של המוסד המהולל, הקובע שישראל איננה יכולה למנוע את מסירת גופות המחבלים לידי משפחותיהם. בכך כמובן שמטו שופטי בג"ץ מידי ממשלת ישראל את אחד האמצעים היעילים ביותר, אולי היחידי שבהם, העשוי לאלץ את ארגון הרצח האמור, להחזיר את גופות חללי מלחמת צוק איתן המצויים בידיו.
פורום רוטר מעלה מספר נתונים המתייחסים לנושא הזה של חטיפות, והדברים מדברים בעד עצמם:
מספר הניסיונות לבצע פיגועי חטיפה עלה לפחות פי ארבעv לאחר עסקת שליט. הנתונים מתייחסים למספר ניסיונות חטיפת אזרחים ישראלים וחיילי צה"ל בשש השנים אשר חלפו מהעסקה לעומת שש השנים אשר קדמו לה.
מבדיקה שנערכה עבור גולשי הפורום האמור (ומתבססת על נתונים אשר נאספו מדוחות שירות הביטחון הכללי, הפרקליטות הצבאית, אתר ארגון נפגעי הטרור "אלמגור" ומקורות נוספים עולה כי מאז עסקת שליט אירעו כ-200 ניסיונות לביצוע פיגועי חטיפה אשר סוכלו על-ידי השב"כ וזרועות הביטחון).
מאז עסקת שליט, בחודש אוקטובר 2011 ועד לחודש יוני 2014, זינק מספר הנסיונות לחטיפה למאה אזרחים וחיילים. מתוכם כ-50 ניסיונות בשנת 2013 לבדה. מאז ועד לשבוע זה (דצמבר 2017) אירעו כמאה ניסיונות נוספים שסוכלו מבעוד מועד. האחרון דווח ממש לפני כמה ימים; פיגוע חטיפה מטעם ארגון החמאס אשר נועד להתקיים בחג החנוכה (סוכל בידי השב"כ). לשם השוואה, בשש השנים אשר קדמו לעסקת שליט, אירעו כחמישים ניסיונות לביצוע פיגועי חטיפה. גידול של 300 אחוזים!
עכשיו בא הבג"ץ ופרץ את ארגז הכלים המעוך שעדיין נותרו בו כלי עבודה מעטים, בהם יכלה המדינה להסתייע במאבקה שול שרירות לבו של ארגון הרצח הקרוי חמאס. אולי באמת הגיעה העת לחקיקת חוק ההתגברות, והפעם גם כדי להגן על הבג"ץ מעצמו?
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
