אסטרטגיית הביטחון של הנשיא טראמפ מבטאת ראייה מציאותית של איומים ברורים ומידיים על ארה"ב, דוחה תפישת עולם מסורתית, פשטנית וכושלת של מחלקת המדינה והתקשורת "העילית", ומעניקה רוח גבית ליחסי ארה"ב-ישראל, אם ישראל תשכיל למנף את עקרונותיו של טראמפ.
בניגוד לממסד יחסי-חוץ בארה"ב ובמערב, הביקורתי מאוד כלפי ישראל, ועתיר הרהורי-לב על דמוקרטיזציה של העולם האיסלאמי ודו-קיום בשלום, מכיר טראמפ במציאות המורכבת, האלימה והשורשית במזרח התיכון ובעולם כולו. הוא ער לאיומים קטלניים של הטרור הסוני והאייתולות השיעיות, ולסכנות הטמונות בהסכם הגרעין עם אירן. הוא אינו מנופף בעניין הפלשתיני כגורם לזעזועים אזוריים, בבת-עין של הערבים ושורש הסכסוך הערבי-ישראלי.
טראמפ מבהיר שעידן ההתנצלויות, הפייסנות והרב-לאומיות מפנה את הדרך לשיקום תדמית ההרתעה, הגדלת תקציב הביטחון, עצמאות הפעולה הצבאית האמריקנית, מלחמה-כדי-לנצח ולא כדי להתפשר, שלום מתוך עוצמה מונחה-אינטרס אמריקני ופטריוטיות. ארה"ב תחילה וחזקה! האם ישראל תשכיל למנף עקרונות אלו במאבקנו בטרור הערבי ובמאמץ לשכנע את טראמפ בצדקת דרכנו?
טראמפ העלה על נס משימות לאומיות, הנהנות כבר היום משיתוף פעולה מקיף עם ישראל, ומלמדות על הפוטנציאל הגלום בהרחבתו לתועלת-הדדית: 1. שיפור ההגנה נגד טילים בליסטים ומלחמת הסייבר מבליטים את ארה"ב וישראל כצמרת המחקר, פיתוח וייצור בתחומים אלו; 2. קידום ביטחון פנים ולוחמה בטרור חושפים את הנסיון הישראלי כנכס ייחודי לארה"ב בתחומי המודיעין, אימונים ומבצעים; 3. שדרוג החדשנות הכלכלית מהווה "מגרש בייתי" של ישראל - מעבדה בתנאי-קרב של התעשיה הביטחונית האמריקנית ופלטפורמה מובילה בפיתוחים חדשניים עבור ענקיות הטכנולוגיה בארה"ב.
טראמפ הודיע שעל בעלות ברית הנהנות מבסיסי צבא וחילים אמריקנים, יהיה להשתתף בהוצאות הכרוכות בהגנתן. אבל, בניגוד לגרמניה (70,000 חילים),
קוריאה הדרומית (40,000 חילים), יפן (40,000 חילים) ועוד, ישראל אינה זקוקה לבסיסי צבא אמריקנים, מאריכה את היד-האסטרטגית האמריקנית באזור נפיץ וחיוני לביטחון הלאומי והכלכלה האמריקנים, וחוסכת לארה"ב הצבת חטיבות ונושאות-מטוסים נוספות בין האוקינוס ההודי לים התיכון.
לפי שעה מדובר במלל מרענן. האם הוא יתורגם למעש?
