בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
על חופש, גשרים ומלחמת ששת הימים
|
בהערכה גסה וכנה, רובנו עבדנו באוקטובר מקסימום שישה ימים. חלק נכבד אף מצאו את הכסף לנסיעות לחו"ל או לנופש אחר ● אבל במדינת הפערים הגדולים איש לא זוכר את אלה שאין להם מקום עבודה קבוע, שחודש חגים כזה עבורם הוא אסון כלכלי ● ששת ימי העבודה האלה עבורם הם מלחמת ששת הימים
"אירועי אוקטובר", העבירו לנו את החודש הזה במהירות שיא. מראש השנה ועד היום מערכת העיכול שלנו מנסה לפענח מה נכנס אליה, כבשים, לשונות, קבבים ומיני מאכלים אחרים. רוב המשק תפקד במתכונת שבת - נוהל ביקורים, מגיעים לעבודה לביקורת שבועית וגם בה מחליפים בעיקר חוויות גסטרונומיות ותיירותיות עם שאר העובדים. אם לא נהיה קטנוניים, לרובנו היה חודש חופש, במיוחד במקומות בהם יש מומחים לגשרים. המומחים הללו ידעו למצוא כל פתרון שאפשר למקסם ימי חופש, ברצף ובתשלום מלא כמובן. מלאכת הקיזוזים חביבה עליהם ובסופו של דבר המטרה הושגה - כמעט חודש ללא עבודה. מי שתכנן נכון את חודש הרחמים והסליחות וגם היה לו את המשאבים, בטח מצא זמן לחו"ל, לצימר בצפון, טיול בטבע או מלון, מצא זמן למעגל אחד נוסף של המשפחה, פגש חברים, עשה ספורט, יצא לבלות, או סתם בהה שעות בטלוויזיה. מי שהיה לו חודש חופש, בטוח מצא זמן לסליחה או אפילו השקיע באיזה חשבון נפש קטן. מה לעשות, כשמתכננים כך את החגים, גם לזה מגיעים. בעודי שקוע בחשבון הנפש שלי, חשבתי על ששת הימים שנותרו לעבודה מלאה החודש הזה לרובנו, ממה לעזאזל מתקיימת משפחה שאין לה קביעות או ביטחון של עבודה, איך מזינים ומפרנסים בתקופה כל כך קצרה, שהכלכלה בה כל כך יקרה? מלחמת ששת הימים - מכלכלים חודש של משפחה בשישה ימי עבודה. נראה לי שמי שתכנן נכון, עבד בשבתות ובחגים ועשה גשרים בין עבודות, שרד את החודש בעבודה קשה. ויש גם את מי שניסה ולא הצליח כי האווירה באירועי אוקטובר לא היתה של עבודה. אחרי החגים יתחדש הכל. יש מי שיתחדש לו האוברדראפט ויעבוד קשה כדי לפצות על כך, ויש מי שתתחדש לו העבודה שהוא נטש לפני כחודש ויחזור אליה רענן ובלי תירוצים, לפחות עד שיאכלו סופגניות, יתחפשו או יאכלו מצות. בזמנים שכל אחוז צמיחה במשק מורגש היטב בקרב העשירון העליון, אני מצדיע לכל מי שעבר את החודש הזה בלי מטריה של עבודה או של לקוחות. אני סבור שהיה לנו מספיק זמן גם לחשבון נפש, על הפערים הנוראיים שקיימים בכוכב הלכת הזה ישראל ועל מה שכל אחד מאיתנו יכול לעשות כדי לצמצם אותם.
|
תאריך:
|
26/10/2005
|
|
|
עודכן:
|
26/10/2005
|
|
ארז רואימי
|
|
הוויכוח השנתי על תקציב הביטחון מתלהט בימים אלה, כמקובל מדי שנה. משרד האוצר אומר שאפשר לחסוך מיליארד שקל ויותר, ומשרד הביטחון מכחיש. הנה הצעה העשויה לחסוך לתקציב הביטחון 300 מיליון שקל לשנה ואולי יותר, ללא כל פגיעה בביטחון, ובשיטות פשוטות להפליא. כל מה שמשרדך צריך לעשות, מר שאול מופז, הוא דבר פשוט מאוד - שמור על החוק.
|
|
|
נכון, היתה לי פעם רשת מסעדות מצליחה, והיא קרסה. מה זה אומר? האם העובדה הזו פוסלת אותי להחזיק בהשקפת עולם משלי? האם אסור לי להפיץ את דעותיי, בדומה לפובליציסטים אחרים?
|
|
|
יריבי ישראל מציגים בעולם את התיישבות הציונית - כמפעל קולוניאליסטי. אלא שהקולוניאליזם הוא עולם אחר לחלוטין. להלן מבט לעולם הקולוניאליסטי בעיניו של ילד. ניפרסת מציאות של עבודת עבדים בחוות הלבנים, ניצול מיני, יחס מזלזל הרואה בילידים - חפצים. זאת כמו גם מעשי הדיכוי בדרא"פ והטבח ורצח העם במציאות הפוסט-קולוניאלית בעידוד האירופים. אפילו בבריה"מ, מעצמת הסוציאליזם "המתקדם", היתה אוניברסיטה מיוחדת רק לבני העולם השלישי. אכן, מציאות אחרת והווי שונה לחלוטין.
|
|
|
ומכאן אני מביא בשם דברים אומרם (אתר UNICEF) - ואני מתפלל שמערכת Nfc, תעזור לקיים את חובתה של המדינה, כמפורט באחד הסעיפים האחרונים אחרונים חביבים של האמנה: "חובה על המדינה להפיץ אמנה זו למבוגרים ולילדים."
|
|
|
תראו איך שסיפור מתגלגל. התאונה הימית שאירעה לספינת הדיג היפנית התחילה כאירוע קשה אבל קטן, רחוק, אי שם באוקינוס. אף אחד כאן לא באמת התרגש. עוד ספינת דיג, אחת מיני רבות, שמזלם של מלחיה לא שפר, והיא התרסקה למצולות, ואגב כך לקחה איתה שיבעה יפנים עם ידיים מיובלות, שהשאירו אחריהם יתומים ואלמנות, שלא יודעות איך ממשיכים מכאן הלאה. זה עצוב, קורע לב, אבל כזה הוא העול. כזה הוא הים - אכזר וצמא דם.
|
|
|
|