הצעת חוק שהגישו ח"כ יגאל יאסינוב וחברי כנסת נוספים, נועדה לחסום פירצה, שאיפשרה לקבלני כוח אדם לעקוף את החוק ולהעסיק עובדים בתנאי נחותים. התיקון המתבקש עתה במסגרת הצעת החוק החדשה, יטיל את החובה לדאוג לקיום זכויות העובדים לא רק על המעסיק הפורמאלי, אלא גם על מי שמזמין שירותים או עבודה מאת קבלן מבצע, לרבות קבלן כוח אדם.
בשוק העבודה של היום התפתחה פרקטיקה של מיקור-חוץ (outsourcing) בתחומים אחדים בפעילות העסקית. לשם כך מושכר כוח אדם באמצעות חברות או קבלנים למתן שירותים ספציפיים, כגון: שמירה, אבטחה, ניקיון, תחזוקה ועוד. זאת, לאו-דווקא על-ידי חברות או קבלני כוח אדם, אלא על-ידי חברות או קבלנים המוצגים כמתמחים בתחום מסוים.
העסקת עובדים על-ידי חברות וקבלנים בתחום כוח האדם הוסדרה בחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן - חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח אדם), אשר קבע, בין היתר, פרוצדורה מדוקדקת של קבלת רשיון לעסוק בתחום זה, פיקוח קפדני על-יד פקחי משרד התעשיה המסחר והתעסוקה, וחובת הפקדת ערובה.
דא-עקא, ניתן לחמוק מתחולתו של חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח אדם, כאשר היחסים העסקיים מוגדרים לא כהספקת כוח-אדם, אלא כהספקת שירות או עבודה. במילים אחרות: קבלן כוח-אדם הופך לקבלן שירותים, שעה שבמקום עובדים בשר ודם הוא מספק שירות או עבודה ערטילאיים.
בדרך זו, קופחו זכויותיהם של עובדים רבים של קבלני שירותים אף בהשוואה לזכויות העובדים של קבלני כוח אדם.
המחוקק היה ער למעמדם החלש של העובדים המועסקים בהעסקת משנה. על כן הטיל עד עתה, במסגרת הסדרים חקיקתיים אחדים, אחריות לשמירת זכויות העובדים גם על מי שנהנה בפועל מפרי עבודתם של עובדים שכאלה. כך, לדוגמא, סעיף 13 לחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח אדם, קבע כי יש לקיים שיווין בתנאי עבודה בין מי שעובד במקום העבודה שבו עובדים גם עובדי קבלן כוח אדם, לבין העובדים של קבלן כוח אדם במועסקים באותו מקום עבודה. נעיר, עם זאת, כי סעיף זה אינו קובע, בלשון מפורשת ובשפה שאינה משתמעת לשני פנים, כי המעסיק בפועל ישא באחריות משפטית - פלילית או אזרחית - בגין אי-קיום זכויות העובדים שאינם עובדים "שלו", אלא עובדי קבלן כוח אדם.
לעומת זאת, אם כי בהתבסס על קו חשיבה דומה, הטיל סעיף 6א לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 (להלן - חוק שכר מינימום), חובה מפורשת על ה"מעסיק בפועל" (כאשר הגדרה זו נלקחה במישרין מחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח אדם) לשלם שכר מינימום לעובד של קבלן כוח אדם, המועסק אצלו בהעסקת-משנה.
הצעת החוק הנוכחית באה, איפוא, להרחיב את העיקרון המודגם לעיל, ולהטיל את החובה לקיום זכויות העובד לפי חוקי העבודה - כל זכות, ולא רק הזכות לשכר מינימום - לא רק על מי שמעסיק אצלו עובדים באמצעות קבלן כוח אדם, אלא גם על מי שמקבל שירותים או עבודה מאת קבלן מבצע.
ההגדרה המוצעת של "קבלן מבצע" מבוססת גם היא על הגדרה שכבר התקבלה על-ידי המחוקק, בסעיף 15ד לחוק שכר מינימום: סעיף קטן (ב) לסעיף זה קובע, כי:
"רשות ציבורית תכלול בחוזה שייכרת בינה לבין קבלן המבצע עבודה בעבורה או הנותן שירותים לפי הזמנתה (בסעיף זה - קבלן מבצע), סעיף הקובע כי הפרת הוראות חוק זה על-ידי הקבלן המבצע לגבי עובד המועסק על-ידו לשם ביצוע חוזה כאמור מהווה גם הפרת חוזה".
החוק המוצע מהווה, איפוא, המשך המגמה המבורכת והכה נחוצה של הטלת אחריות לשמירת זכויות העובדים על אותו גורם עסקי שנהנה בפועל מיזע כפיהם, גם אם ברטוריקה העסקית "נעטפים" בני-אנוש אלה באיצטלה של "עבודה" או "שירות".
הצעת החוק היא יוזמה ברוכה של ח"כ יגאל יאסינוב וח"כ נוספים, שנרתמו להעביר את הצעת החוק בכנסת. משרד האוצר מתנגד, כהרגלו, להצעות החוק שנועדו לשפר את זכויותיהם של עובדי הקבלן במדינת ישראל.
