|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הפרובוקציות בגבול רצועת עזה מעידות על קשיים ולחץ, אבל גם על דבקות באידיאולוגיות שעיקרן חיסול ישראל ● מציאות של לחץ, היא הזדמנות ליצירת שינוי, אם מנצלים אותה נכון והיטב ● מאחר ששיבה לישראל איננה באה בחשבון, מטפורית היא אפשרית רק לאחור, למציאות קשה יותר ● זה האתגר שיש להעמיד בפני תושבי עזה
|
|
הדמנות לשנות שיטה [צילום: עבד ראחים חטיב/פלאש 90]
|
|
|
|
|
ביחסיה עם הפלשתינים ישראל נמצאת שוב בנקודת מבחן. הפלשתינים (בעיקר חמאס, מארגן המבחן), מכנים אותה "צעדת השיבה". בנקודה זו שוב מתפצלת הדרך הפוליטית אסטרטגית לשני כיוונים: איום באסקלציה שיכניע את ישראל או שיבה ודרדור לאחור של מחוללי האירוע ויוזמיו. דרך "ממוזלגת" זו מאפיינת את מערכת היחסים בין התנועה הלאומית היהודית לתנועה הלאומית הערבית מאז תחילת המאה ה-20. היא משקפת מלחמת התשה א-סימטרית בשלבים, שצמוד אליה מבחן רצונות של העמים המעורבים, אשר יקבע את התוצאה הסופית של המאבק.
דומה שנקודה זו בזמן היא הזדמנות לשנות שיטה ומגמה בתהליך שהוא כבר בן למעלה מ-100 שנים. על ישראל לומר במפורש שעזה לא תחובר "לעולם" לאיו"ש ולא תהיה שיבה למדינת ישראל בשום צורה שהיא. תושביה עומדים עתה בגפם בפני גורלם והם שיקבעוהו בהתנהלותם. הברירה היא שלום, שביתת נשק או המשך שחיקה מואץ. הסכם שביתת נשק מלא לרבות ערבויות מימוש, הוא דרישת המינימום בכדי שישראל תשנה את מדיניותה כלפי הרצועה ותרתם באופן נמרץ לשיקומה ולשיפור החיים בה. בהסכם הכולל התחייבות והסדרים אמינים, ניתן יהיה לפתוח את הרצועה לתנועה שתהיה בתחילה מבוקרת ועם התייצבות היחסים חופשית למעשה.
תהליך כזה יוכל לכלול את חמאס אם ייטוש את דרך האלימות, או שיבוסס על שלטון עצמי של תושבי הרצועה, ללא חמאס - לשיקול התושבים. כל עוד יימשך המצב הקיים וחמאס ימשיך לאיים על ישראל בתמיכתם, לתקוף אותה מפעם לפעם, להתחבר לאויביה במטרה לשפר יכולותיו הצבאיות לקראת עימות גדול נוסף, תחריף ישראל את צעדי ההגבלה והלחץ על הרצועה, והברירה היחידה על-מנת להשתחרר מכך, תהיה הגירה מרצון ממנה.
את הצעדים מול הרצועה יש לחלק לשתי קבוצות: אסטרטגיים ומתודיים ואופרטיביים שוטפים.
אסטרטגיים ומתודיים -
על-רקע ההתמוטטות החוזרת ונשנית של הסדרי השיתוף והשליטה של הרשות על הרצועה וחמאס, צריכה ישראל להכריז על ניתוק הקשר מבחינתה בין שני הגורמים איו"ש ועזה, ועל התייחסות פוליטית ומתודית נפרדת לשניים. מרגע שתציג בפניהם את החלופות הנ"ל אל לישראל להסתנוור מסיפורי הבדים על המצב הקשה של תושבי הרצועה - זו בחירתם.
ניתן ורצוי לרתום את מצרים למהלך ולשלבה בו אולם אין לראות בכך תנאי הכרחי. הברירה תהיה קצובה בזמן ועוצמת הלחץ הישראלי תלך ותגבר ככל שיחלוף הזמן ללא שינוי מהותי במצב, לרבות בנושא הגבלת פעילות אונרא וארגוני סיוע חיצוניים אחרים. ישראל צריכה לעבור משיטת "הכלה" לשיטת "שחיקה", שתנצל את האפקטים המצטברים של 10 שנות מצור ועימותים לסירוגין.
בפעילות ההרתעה וההתשה צריכה ישראל לשים דגש לא רק על מניעה אלא במיוחד על שיבוש תכנונים של החמאס. אין ספק שגילוי והשמדת המנהרות לאחרונה, היווה מסר אפקטיבי לחמאס. אפקט דומה היה גם להכנסתה לשימוש מבצעי של מערכת "כיפת ברזל", ששיבשה את יעילות ירי הטילים של חמאס. דוגמאות אלה ואחרות מעידות על הדרך הנכונה ל"חשבון הנפש" הדרוש. מסלול זה עשוי לעבור דרך עימות נוסף מסוג "צוק איתן". אין להירתע מכך, אם הכוונה האמיתית היא להפסיק את השחיקה ההדדית ולעצב לה דרך חלופית, ברת-ביצוע ונוחה יותר לישראל.
מדיניות זו יש לגבות בשינויי חקיקה מזורזים, שינטרלו פעילות שיבוש מצד גורמים המתנגדים לה. כבר במהלך העימותים הקרובים שמתכנן חמאס, יש לפרסם את שינוי הגישה הישראלית; תגובת הציבור הפלשתיני תהיה מבחן ראשון באשר לאן מועדות פניו. אי-הענות להפגנות הפרובוקטיביות ליד הגדרות, תהיה התחלה טובה.
אופרטיביים שוטפים -
|
|
1. חוגים מגוונים ורחבים למדי של גורמים עוינים ברמות שונות ובכללם: ישראלים לרבות ערבים, ירדן, נציגויות האו"ם כאונרא, נציגים של הקהילה האירופית ונציגים טורקיים, מנהלים מסעות השמצה והכפשה של ישראל וצה"ל, כפעילות פוליטית המכוונת לסייע לאויב החמאסי. יש להגביל את פעילותם באופן מנהלי (סנקציות) לקנוס אותם במקום שהחוק מאפשר זאת ולפרסם בפומבי דוחות המפרטים מעשים אלה כחלק מההצדקה לסנקציות.
2. חתימה על אמנות אלה צריכה לשרת את מטרותיה המדיניות והביטחוניות של ישראל בראש וראשונה, ולא להגביל את זכויותיה להגן על אזרחיה הגנה אפקטיבית. בינתיים החתימה נראית כנטל יותר מנכס ולכן יש לחזור ולבחון החלטות עבר, על-רקע הניסיון המצטבר.
|
|
| תאריך:
|
09/04/2018
|
|
|
עודכן:
|
09/04/2018
|
|
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אקטואלי
|
10/04/18 00:48
|
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
|
12/04/18 12:35
|
|
|
|
2
|
|
רמי רצון
|
20/04/18 18:06
|
|
שבועיים ברצף עסוקה דעת הקהל בעולם, בעיקר אותו חלק בה שממנו איכפת לנו יותר, בנזיפה לישראל, או למצער: בתהייה נוזפת על מה שישראל עושה על גבול עזה. שר הביטחון צודק כאשר הוא מתלונן על כך שאותה דעת קהל מתעלמת באופן קבוע מאירועים חמורים בהרבה, כמו רצח העם בסוריה או הרעבה המונית בתימן, שלא לדבר על דיכוי זכויות אדם באירן ועוד כהנה וכהנה. אבל זה שהוא צודק לא משנה את העובדה שהחמאס והפלשתינים מצליחים, ואין זו הפעם הראשונה שזה קורה, לקבוע את הנָרָאטֽיב ואת סדר היום של התקשורת והפוליטיקה העולמית. ומבחינה זאת, כל התלונות על צביעות העולם אינן אלא זריית חול בעיני הבריות כאן וניסיון להתחמק מאחריות על כשלון הממשלה לייצר מדיניות שתצליח ליצור אצל העולם אהדה, או לפחות הבנה, לענייננו.
|
|
|
|
|
מנהיג חמאס ברצועה יחיא סינוואר, המשמש גם כראש הזרוע הצבאית של התנועה ונחשב ל "איש החזק" בה, הטיל בסוף השבוע שעבר "פצצה" תקשורתית כשבמהלך נאום שנשא בין המפגינים בגבול הרצועה עם ישראל התייחס ליו"ר אש"ף לשעבר יאסר ערפאת ואמר:
|
|
|
|
|
אני מבקש לומר מילה תודה למשוררת אילה רינג מירושלים, המצילה את כבוד השירה העברית, שנעלה עצמה מאחורי סורג ובריח בכלא הדממה וההשתקה לנוכח מעשי רצח של אזרחים מפגינים סמוך לגבול ברצועת עזה.
|
|
|
|
|
התובעת הראשית בבית הדין הבינלאומי בהאג הודיעה שתשקול לפתוח בחקירת התנהלות צה"ל בצעדת החמאס ביום שישי. בהודעה מטעמה נכתב: "אלימות כלפי אזרחים, כמו זו שאירעה בעזה עשויה להוות פשע, ואנו קוראים להפסקתה משני הצדדים".
|
|
|
|
|
בתמונה: ילד פלשתיני עומד מול המצלמה לאחר שצבע את פניו בשחור במהלך צעדת המחאה בעזה.
|
|
|
|
|
