החלטות אמיצות

הגיע הזמן לומר את האמת. נדרשות החלטות אמיצות, כתוצאה ישירה של השואה והגבורה. אתחיל בצל"ש. ביום השואה, ערב יום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, אני מבקש שכולנו נעניק צל"ש לשופט צבי טל. זהו השופט שיחד עם דליה דורנר, והשופט דב לוין, החליטו על גזר דין מוות, לרוצח הסדרתי איוואן האיום. ההחלטה על מתן גזר דין מוות, ניתנה בכובד ראש ובלב נקי. השופט צבי טל, אף גילה את סודו, שהיה חייב להתגבר על יצר רע שהסיתו להמליץ על מאסר עולם ולא על גזר דין מוות. כמה שבועות לפני ההכרעה שר המשפטים דאז, אברהם שריר, התבטא שצריך לגזור עונש מוות על הנאשם. צבי טל חשב שזה דבר שפוגע בתדמית של המשפט הישראלי, שכאילו הפוליטיקאים מכתיבים מה לעשות. זו הייתה שגיאה קשה. הייתה לו מחשבה שכמשקל נגדי, כהתרסה, יאמר שדמיאניוק ראוי לעונש מוות, אבל לא יטילו אותו עליו כדי שלא יאמרו שהרשות השופטת מושפעת מהרשות המבצעת. בסוף החליטו לא להתייחס לזה. הם הטילו עונש מוות. על איוואן האיום.

אני מרשה לעצמי, לעניות דעתי, להביע דעה, במידה רבה של הערכה סבירה וזהירה, שהגיע הזמן, כמסקנה ברורה וישירה של השואה והגבורה, לגזור גזר דין מוות על מחבלים, שטבחו ביהודים, ורצחו יהודים ולא יהודים, בפעולות טרור אכזריות, השקולות באכזריותן לפשעי המלחמה והשנאה שביצעו הנאצים ועוזריהם. יש לנו רשימה מפורטת, של אותם פושעים, במיוחד של ארכי-פושעים, שבמידה רבה של הסכמה כללית, ניתן ואנו מחויבים להפעיל כלפיהם גזר דין מוות.

זו ההחלטה האמיצה העיקרית, של השואה והגבורה. לגזור גזר דין מוות על מחבלים ופעילי טרור מדיני וצבאי.

ועתה, לציון לגנאי. לעניות דעתי, הציון לגנאי של כל הזמנים, מגיע לשופטי בית הדין הצבאי ביהודה, סא"ל צבי היילברון, סא"ל אתי אדר ורס"ן חיים בלילטי. שופטים אלה זיכו מחבל, בעיצומו של יום השואה, מאשמת ניסיון לרצח, אותו ניסה לבצע בצומת גוש-עציון לפני כשנתיים וחצי. המחבל ניסה לרצוח את נירית זמורה, תוך קריאות "אללה הוא אכבר", ודקר אותה בגבה. השופטים החליטו שלא ניתן להוכיח שהייתה למחבל כוונה ותכנון מראש לרצוח את נירית, וזאת גם מכיוון שהלהב של הסכין לא היה ארוך דיו. השופטים הואילו בטובם להרשיע את המחבל רק בחבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין. השופטים קבעו כי ייתכן שהמחבל התכוון לפצוע בלבד. הם כתבו: "קיומו של מניע לאומני לביצוע הדקירה אינו מביא, מיניה וביה, לקביעה כי בצדו כוונה להביא למותו של הקורבן".

נירית זמורה, שניצלה בנס מניסיון הרצח, מתחה ביקורת קשה על החלטת השופטים: "איננו מצליחים להירגע. ההרגשה שלנו היא שישנה זילות של דם יהודי. ברור לכל בר דעת, גם בהתבסס על עובדות, שהמחבל ניסה לרצוח, אין כאן שאלה. כבר שנתיים וחצי שאני מסתובבת עם 'סכין בגב'. ההתמודדות שלי ושל כל המשפחה היא יומיומית וההשלכות כבדות. התחושה היום היא ששופטי בית המשפט מחזיקים את הסכין הזו. זו סכין בלב של כולנו, סכין בלב של כל המשפחות נפגעות הטרור, וחס וחלילה של הנפגעים הבאים בחסות בית המשפט. ציפינו שמבית המשפט תצא אמירה ברורה וחד-משמעית שבית המשפט במדינת ישראל לא נותן יד לרצח יהודים ולצערנו זה לא מה שקרה כאן. חשוב לנו להדגיש, שהדברים נכתבים באהבה גדולה למדינה שלנו ודווקא משום כך הזעזוע עמוק".

הכרעה שיפוטית

והנה אנו מגיעים לביצוע ההחלטה השנייה של יום השואה והגבורה. אנו חייבים לחוקק את פסקת ההתגברות. כשם ששלטון פרלמנטרי ללא הגבלות איננו בריא, כך גם שלטון שיפוטי ללא הגבלות איננו בריא. יש צורך במערכת מאוזנת של בלמים ואיזונים בין רשויות השלטון. פסקת ההתגברות תרחיב את האפשרות של המחוקק נבחר הציבור, להתגבר על הכרעה שיפוטית. פסקת ההתגברות משקפת את חוסר שביעות הרצון של העם, מהיקף ההתערבות הפוליטית והאידיאולוגית של שופטים כמו הרכב בית הדין הצבאי דלעיל, במדיניות ובהחלטות ערכיות ולאומיות. רוב העם סבור ששופטים - שאינם נבחרי ציבור ואינם נושאים באחריות (non-accountable) - משתמשים בכס המשפט כדי לקדם כשיטה החוזרת על עצמה, את מערכת הערכים הסובייקטיבית שלהם, שהיא ליברלית קיצונית, שיטה שמהווה סכנה לדמוקרטיה ולביטחון מדינת ישראל ותושביה היהודים. באמצעות פסקת ההתגברות יתאפשר לנבחרי הציבור, המשקפים את רוח רוב העם, לומר את המילה האחרונה בשאלות ערכיות ולאומיות, במיוחד בכל הקשור לביטחון המדינה היהודית והיהודים בארץ ובעולם.

החלטה שלישית המתבקשת מאליה, כתוצאה מההחלטה השנייה, היא להכריז על ביטולן של החלטות שיפוטיות שמהוות איום על הדמוקרטיה, על ביטחון המדינה היהודית והיהודים בארץ ובעולם. החלטת בית הדין הצבאי שניתנה בעיצומו של יום השואה, תבוטל לאלתר, והרכב השופטים יפוטר ולא יוכל עוד לעסוק בשיפוט במדינת ישראל. החלטות נוספות שתבוטלנה בהתאם לכך, ועל-פי דעתם המלומדת של רוב ככל השופטים בארץ ובעולם, ביניהם שופט בית המשפט העליון צבי טל, היא בראש ובראשונה ההחלטה של בית המשפט העליון, לאפשר את גירוש היהודים מהיישובים החלוציים בחבל עזה ובצפון השומרון. כמו-כן תבוטלנה ההחלטות על גירוש והרס יישובים יהודיים ביהודה ושומרון, בגוש-עציון, בדרום הר חברון, ובכל רחבי ארץ ישראל, על-פי גבולותיה התנ"כיים. ההחלטה על הרשעתו של אלאור אזריה תבוטל לאלתר, כי היא כולה החלטה פוליטית ואידיאולוגית, של מיעוט כוחני, המנסה לכפות את דעותיו על רוב העם היהודי, באמצעות בית המשפט הצבאי והאזרחי. בהמשך לכך, יבוטלו כל ההחלטות השיפוטיות הפוליטיות, המונעות את גירושם של הפושעים הפולשים מאפריקה.

החלטה רביעית, אנו חייבים לבצע מהפיכה ברשות הלאומית למנצחי השואה. בראש הרשות הזו, יש להעמיד שופט בקנה המידה של השופט צבי טל, ועימו צוות נאמן ומפורסם בניקיון כפיו, ומחויבותו למנצחי השואה. הרשות הלאומית תהיה כפופה למשרד ראש הממשלה, ותתוקצב בהיקפים גדולים, בכדי להגיש סיוע ממשי מיידי, לכל מנצחי השואה החיים בינינו.

הגיע הזמן לעשות חסד, צדקה ומשפט צדק במדינת ישראל. הבטחת בטחונה וקיומה של המדינה היהודית והיהודים, ושל מנצחי השואה בפרט, הם הלקח של השואה והגבורה.