ידיעה שגרתית בתקשורת:
"דוחות נרשמו הלילה במבצע אכיפה של משטרת התנועה בדרום.
במסגרת מבצע אכיפה של משטרת התנועה הארצית בדרום הארץ, בפיקודו של סגן ניצב זאב גוטמן, נרשמו הלילה 149 דוחות. במהלך המבצע נתפסו 9 נהגים כשהם נוהגים תחת השפעת אלכוהול, ל- 18 נהגים נפסל רישיון הנהיגה לחודש וכנגד 14 כלי רכב הוצא צו איסור שימוש בגין ליקויי בטיחות. מבצע דומה צפוי להתנהל גם הלילה".
מבצעים כאלה של משטרת התנועה מתרחשים מדי פעם, בכל מיניי מקומות.
אני מזהיר.
אם המשטרה לא תתעשת (והיא לא), ואם משרד התחבורה לא יתחיל לפעול מקצועית (והוא לא), ואם הממשלה והכנסת ימשיכו לטמון ראשיהם בחול הרך והנוח להם מבחינה אלקטוראלית - אבל לא עניינית, נגיע בסופו של דבר לכאוס ומרד נהגים שיביא לפיצוץ בו המכוניות הבוערות בצרפת ייראו לעומתו פיקניק בחיק הטבע.
ולחדשות בהרחבה.
המשטרה ממשיכה להתעלק על הנהגים, כאשר אף אחד מהם אינו יודע למה זה נופל עליו. לא שאין עבירות. אדרבא, יש כאלה מכאן ועד הודעה חדשה. הבעיה טמונה בתכנון המערכתי – וזה קרס אם בכלל היה קיים.
בואו נפרט את העובדות לפרוטות, כדי שנצליח לעקוב אחרי מהלך מחשבותיי.
1. תוכנית לאומית לבטיחות בדרכים. יש? אין.
נכון, ישנם איזה דפים מוכנים (שוב?) שהביאו לפתחו של שר התחבורה גורמים אינטרסנטים ומקורבים, וזה האחרון אימץ אותם לליבו כמוצא שלל רב, וכמעט בלע את כל הניירת אל קירבו. למה אני מספר על הריק הזועק, ומנגד על הפתרון שכביכול מוצע לאישור בזמן הקרוב ביותר?
כי בפוליטיקת (פוליסת) ההישרדות, חייב כל פוליטיקאי לעבור את חומת הבחירות ושמירת הכסא – והנה הפתרון הספציפי הזה לשר הנוכחי שמעולם לא חשב לרדת מאור הזרקורים והתהילה. על הכסף אינני מדבר, שהרי אין נבחרינו מעוניינים בו וכל מטרתם צדקנות לשמה בלבד.
ההשלכות לאורך השנים:
נהגים רבים שצריכים לשבת בבית ו/או מאחורי הסורגים – יושבים מאחורי ההגה. נהגים ראויים לנהיגה – נמצאים בתוך מציאות בלתי אפשרית. ובסה"כ – מצב של אנדרלמוסיה.
אני מצטער אם פרויקט הסבר ענק צומצם לשלוש שורות – אבל קוראינו מבינים בדיוק על מה מדובר.
2. אז מה תפקיד משטרת התנועה בכל זה? לאכוף, נכון?
נכון. אבל מה העובדות.
משטרת תנועה כמותית – אין.
על משטרת תנועה איכותית – הס מלדבר.
מה נשאר? מבצעים.
אגלה (בשקט, באוזן) למפקד משטרת התנועה בישראל, ניצב שחר איילון: "אם תוציא כרגע מיליון שוטרים לכבישים, תביא עד הערב... 10 מיליון דוחות...".
רגע. טלפון משר האוצר: "ניצב שחר איילון. אנא ממך הוצא מרגע זה והלאה את כל השוטרים שלך לכבישים לרישום דוחות, ופרסם מודעת "דרושים" לגיוס מהיר של אלפי שוטרים למשטרת התנועה".
ממש "גאוני".
אלא מאי?
תאונות הדרכים לא יפחתו אפילו לא בפרומיל.
בדיוק. כאן אני נכנס שוב בגילי המופלג, להסביר לכל החוכמולוגים המזינים אמצעי התקשורת בהאדרת מבצעיהם התכופים ליירט נהגים.
תאונות הדרכים בישראל קרו, קורות, ויקרו – רק בגלל נהגים שאינם יודעים לנהוג ו/או בגלל כאלה שקיבלו ומקבלים רישיון נהיגה שאסור היה לתת להם אותו. זוהי כל התורה על רגל אחת. לא תשתיות. לא אכיפה בלתי אפשרית. אפילו לא "הוצאה להורג" על-ידי פסקי דין מחמירים פה ושם על-ידי שופטים תורניים.
אני יודע... זה קשה... מסובך לתכנן מערכת כושלת לתפקד ההפך ממה שעשו בה כל הפוליטיקאים המושחתים עשרות שנים... אבל מה לעשות שהאמת היא רק אחת?
מבצעי אכיפה עאלק.
כל שבוע מתבשרים אנו על מפקד תחנה שמתהדר במספר הדוחות ששוטריו נתנו לנהגים. המספרים על שיכורים שנתפסו בנהיגתם. התיאורים של רכבים שהורדו מהכביש.
בולשיט.
אלפי נהגים שרישיונם נשלל – נוהגים בדרכים. אז מה?
אם אין תרבות נהיגה המונהגת על-ידי המערכת המקצועית, כסמן ראשי ליצירת אווירה ראויה למקצוע הנהיגה בכלי המשחית שהצבעים והמודלים המפוארים כאילו מעמעמים זהותו – מה כי נלין על התוצאה האיומה?
אז מחר בבוקר נתבשר כי עוד 10 שיכורים נתפסו נוהגים...
