ישראל עוברת תקופה קשה מבחינה ביטחונית והיא חייבת לכלכל את דרכה בזהירות למרות היותה מדינה חזקה באזור מבחינה צבאית. אירן הצליחה בחודשים האחרונים לחמם את הגבול עם ישראל בשתי חזיתות במקביל בניסיון לפצל את כוחה של ישראל ואת משאביה הצבאיים, בחזית ברמת הגולן ובגבול עם רצועת עזה.
הזירה הצפונית הצבא הסורי משלים בהדרגה את השתלטותו על דרום סוריה ואזור רמת הגולן והתפרסותו לאורך קו הגבול עם ישראל, מובלעת ההתנגדות היחידה שנותרה היא אזור אגן הירמוכ בשליטתו של ארגון "ג'יש ח'אלד בן אלווליד" שהינו שלוחה של דאעש. מרבית האזורים שבשליטת המורדים נכנעו לצבא סוריה בתיווך רוסי באמצעות "הסכמי פיוס", צבא סוריה השתלט על קוניטרה ועל העיירה אלרפיד השוכנת קרוב לגבול עם ישראל. אין ספק שמבחינה אסטרטגית הסכנה בגבול הצפון גדולה יותר עבור ישראל מאשר ברצועת עזה, החזית בדרום לבנון מול ארגון חיזבאללה שקטה כעת באופן יחסי אך התכנון של אירן הוא לפתוח חזית חדשה עם ישראל בגבול רמת הגולן.
התכנון של הגנרל קאסם סולימאני מפקד כוח"קודס" ב"משמרות המהפכה" של אירן הוא להביא את עשרות אלפי פעילים של המליציות השיעיות העירקיות ביחד עם פעילים של חיזבאללה ו"משמרות המהפכה" אל הגבול עם ישראל ברמת הגולן. כבר עתה נלחמים חלק מהכוחות האלה לצד הצבא הסורי בדרום המדינה כשהם לבושים במדים סורים, לא ברור מה יקרה כשהנשיא
בשאר אסד ישלים את כיבוש דרום סוריה והאם הוא יאפשר לכוחות הפרו אירניים להתפרס על הגבול ברמת הגולן. ישראל זיהתה את המגמה האירנית מזמן והיא פועלת בניסיון לשבש את תוכניותיה באמצעות התקפות אוויריות על יעדים אירניים בסוריה, אולם, הכוח האווירי איננו מספיק כדי לעקור את הנוכחות הצבאית האירנית מסוריה במיוחד כשבעל הבית האמיתי במדינה, במקרה הזה הנשיא פוטין, מבין את חששות ישראל אך אינו מוכן לדרישתה להוציא לגמרי את כל הכוחות הפרו אירנים בסוריה ומוכן רק להרחיק מזרחה את הכוחות הפרו אירניים כ-100 ק"מ מהגבול עם ישראל, דבר שאיננו מסיר את הסכנה ומאפשר להם לאיים על ישראל משטח סוריה באמצעות טילי קרקע-קרקע בעלי טווח של כמה מאות ק"מ.
ישראל זקוקה לעזרתן של ארה"ב ורוסיה כדי להרחיק את הסכנה האירנית מגבולה עם סוריה ברמת הגולן, הנושא הזה עלה כבר במפגש הפסגה בהלסינקי בין הנשיאים טראמפ ופוטין, מייד לאחר מכן הגיעו לביקור דחוף בישראל שר החוץ הרוסי והרמטכ"ל הרוסי כדי להציע לישראל הצעת פשרה בדבר הרחקת הכוחות הפרו-אירנים למרחק של כ-100 ק"מ מהגבול ברמת הגולן. ישראל דחתה את ההצעה הרוסית ולמעשה היא תלוייה כעת בהמשך הדיאלוג בנושא זה בין ארה"ב לרוסיה.
הצבא הסורי ישלים כנראה את כיבוש כל דרום המדינה בתוך כמה שבועות ויתפרס מחדש על הגבול עם ישראל, הקבינט הביטחוני קבע "קו אדום" שדורש להקפיד על הסכמי הפרדת הכוחות משנת 1974 אך כבר לפני כמה ימים חדר מטוס סורי לשטח ישראל תוך הפרת ההסכמים האלה.
הזירה הצפונית תהייה במרכז הפוקוס של הדרג המדיני-ביטחוני בחודשים הקרובים,ישראל עוקבת בשבע עיניים אחרי התקדמות הצבא הסורי בקרבות בדרום סוריה ואחר ההכנות שלו להתפרס על הגבול עם ישראל, האם הצבא הסורי יקפיד על ישום הסכמי הפרדת הכוחות? האם יאפשר לכוחות הפרו אירניים להתייצב על הגבול במדים של הצבא הסורי? התשובות לשאלות אלו אינן ברורות, הנשיא בשאר אסד מלא בביטחון עצמי כתוצאה מניצחונו בשדה הקרב בסיוע של רוסיה, אירן וחיזבאללה ויש לו חשבון ארוך עם ישראל שאותה הוא מאשים בסיוע למורדים ובכיבוש רמת הגולן.
בסופו של דבר רוסיה היא שתחליט מה יעלה בגורל הנוכחות האירנית הצבאית בסוריה, רוסיה היא החלון של אירן לעולם ואירן לא יכולה לוותר על הקשר הזה מבחינה כלכלית ופוליטית והיא זקוקה לתמיכה רוסית בנוכחותה בסוריה. לכן, המאמץ המדיני של ישראל הוא בכיוונה של רוסיה כדי לשכנע אותה בצורך להרחיק את אירן מסוריה כדי שהנשיא בשאר אסד לא ישלם בעצמו את מחיר הישארותה של אירן בסוריה.
הזירה הדרומית מלחמת ההתשה שבה פתח ארגון חמאס מול ישראל בגבול רצועת עזה ב-30 במרץ ("יום האדמה") באמצעות קמפיין "צעדת השיבה" היא בהשראה אירנית, עם זאת היעד העיקרי שלה הוא להביא להסרת המצור מעל הרצועה.
ככל שנקף הזמן שינה ארגון חמאס את האסטרטגיה שלו, הוא נתן גיבוי לטרור ההצתות באמצעות בלונים ועפיפונים בירי רקטות ופצמ"רים לעבר ישובי עוטף עזה וקבע כללי משחק חדשים של "דם תמורת דם" ו"הפצצה תמורת הפצצה". במהלך ארבעת החודשים האחרונים נאלצה ישראל להיכנס ל-5 סבבים קצרים של התקפות אוייריות בעומק הרצועה על תשתיות הטרור של חמאס בתגובה על פעולות הטרור של הארגון והתקפות על חיילי צה"ל על הגבול, הפסקות האש שהושגו בתיווכה של מצרים ושליח האו"ם ניקולאי מלדאנוב הן שבריריות ומחזיקות מעמד זמן קצר עד לסבב הבא.
ישראל נוקטת מדיניות של הבלגה ברצועה למרות הפרובוקציות של חמאס והעובדה שהיא הפרה את הסכם הפסקת האש שהושג בתיווך מצרים בסוף מבצע צוק איתן בקיץ 2014. האסטרטגיה הישראלית היא להחזיר את השקט לרצועת עזה, להמשיך בבניית המכשול הקרקעי מסביב לה ולא להיגרר למבצע קרקעי נרחב ולהפלת שלטון חמאס, מדיניות הקבינט הביטחוני היא להתרכז בסכנה האסטרטגית העיקרית בגבול הצפון מצדה של אירן.
מדיניות ההכלה הישראלית נתפסת בעיני ארגוני הטרור ברצועה כחולשה וחשש של ישראל מפני היכולות הצבאיות של חמאס, לכן ארגון חמאס ממשיך לנקוט מדיניות של הליכה על הסף כשהוא מפר בצורה שיטתית את הפסקות האש וממשיך בהפגנות האלימות על הגבול ובטרור ההצתות. התוצאה היא שבעוד ישראל נלחמת באינטנסיביות, יוזמה ויצירתיות בנוכחות הצבאית האירנית בסוריה הרי שברצועת עזה נשחק לחלוטין כוח ההרתעה שלה מול ארגון חמאס.
לסיכום מאחורי הקלעים מתנהל כעת מאמץ גדול של מצרים ושליח האו"ם למזה"ת ניקולאי מלדאנוב להשיג הסכם "הסדרה" בין ישראל לחמאס, במקביל נמשכים מאמצי התיווך להישג עסקה נפרדת של חילופי שבויים בין ישראל לחמאס. ראש המודיעין המצרי הגנרל עבאס כאמל יצא לוושינגטון והוא מנסה לתאם עם הממשל ועם שליח האו"ם מלדאנוב את הסכם "ההסדרה" שיכלול הפסקת אש בין ישראל לחמאס, שיקום התשתיות האזרחיות ברצועה בסכומי עתק שיגיעו ממדינות ערב והחזרת הרש"פ לשלוט ברצועה במסגרת הסכם פיוס בין פתח לחמאס.
מדובר במהלך מורכב וקשה, ארגון חמאס מוכן לו בתנאי שלא יצטרך לשלם שום מחיר מדיני ושעסקת חילופי השבויים עם ישראל תהיה עסקה נפרדת ללא כל קשר להסכם ה"הסדרה". זהו למעשה המהלך שמונע מישראל לצאת למבצע צבאי נרחב מול חמאס ברצועה, היא נותנת לו עוד צ'אנס לפני שתפנה להסלמה צבאית.
אולם, אם יכשל המהלך הזה וארגון חמאס ימשיך במלחמת ההתשה מול ישראל לא תיוותר לה ברירה אלא לצאת למבצע נרחב, ככל הנראה מבצע אווירי, להשמדת תשתיות הטרור ברצועה והחזרת כוח ההרתעה. לגבי הזירה הצפונית, הנשיא בשאר אסד צריך לשאוף לשקט בחזית עם ישראל כדי שיוכל לשקם את סוריה מתוצאות מלחמת האזרחים, אולם אם הוא יאפשר לכוחות פרו אירנים להתפרס בגבול עם ישראל הוא יצור פוטנציאל גדול להסלמה, ישראל לא יכולה להסכים לנוכחות כזו והיא תיאלץ לתקוף את הכוחות האלה.
כרגע ישראל נותנת לרוסיה לעשות את העבודה, הנשיא פוטין מעוניין בשקט וביציבות בסוריה ולא במלחמה בין הצבא הסורי לישראל, לכן, הציפיה הישראלית היא שבטווח הקצר יפעל הנשיא הרוסי להרחקת הכוחות הפרו אירניים מאזור הגבול עם ישראל. לגבי הוצאת כל הכוחות האירניים מסוריה, מדובר במשימה קשה שתוכרע כנראה בדרג המעצמות, לישראל אין יכולת להוציא לבדה את הכוחות האירניים באמצעות התקפות אוויריות והיא זקוקה לסיועה של רוסיה וארה"ב.
טועה מי שחושב שלישראל אין את הכוח הצבאי להילחם בשתי חזיתות, ישראל מנסה להימנע ממלחמה אולם אם הדבר יכפה עליה ותהייה סכנה לביטחון אזרחיה היא תעשה זאת כפי שעשתה במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.
כשמדובר במלחמת "אין ברירה" שמטרתה להשמיד את מדינת ישראל יטיל צה"ל את כל יכולותיו הצבאיות לשדה המערכה, מזלנו הוא שיש ממשל אוהד מאוד בארה"ב שבודאי יסייע לנו. לכן, הגנרל קאסם סולימאני והנהגת חמאס טועים כשהם חושבים שהצליחו להכניס את ישראל בין הפטיש לסדן, צה"ל הוא מספיק חזק להתמודד עם שתי החזיתות ולהכות באירן ובחמאס.
