השופטת הילה כהן עולה בדרגה ומה שלא היתה משיגה לעולם כשופטת מכהנת, תשיג כנראה על-ידי הדחתה - אם תחליט לעתר לבג"צ נגד ההדחה היא תגיע לעליון.
לאורך כל הדרך, מראשית הפרשה העגומה והמביכה הזו, עשתה כהן את כל הטעויות האפשרויות שניתן לעשות במצב שנוצר. כהן כיהנה בדרגת השיפוט הנמוכה ביותר, שם אומנם יש הרבה עבודה אבל לא הרבה בעיות וסוגיות משפטיות סבוכות. למרות זאת, הצליחה להגיע באיחור לעבודה, לא גמרה תיקים, אנשים ועדים נשלחו הביתה לאחר שבזבזו ימי עבודה. כדי לחפות על המחדלים, ערכה והכינה פרוטוקולים דמיוניים של דיונים כאילו, וכך חשבה לחפות על איחוריה ולחסוך מעצמה מתן הסבר לממונים עליה.
כאשר כל הפרשה נתגלתה, ניתן היה לסיים את הסיפור בהסכם בשקט, בלי לעורר גלים.
אבל כהן הוכיחה שמה שלא עשתה כשופטת - תעשה כתובעת, לוחמת נמרצת, וכך הגיעה הפרשה לבית הדין למשמעת של השופטים, שהוא הליך די נדיר שלעצמו, בראשות השופט העליון חשין.
לאור הדברים החמורים שנאמרו בפסק הדין המשמעתי על התנהלותה של השופטת כהן לא ברור כלל איך הגיעו למסקנה הסופית שביכולתה להמשיך לכהן כשופטת.
פסק הדין התמוה עורר הד משפטי, תקשורתי וציבורי גדול, כולל בין השופטים עצמם ובין שופטי העליון בדימוס, שהביעו דעתם בתקשורת שאין מקום לכהן, בשל התנהגותה ומעשיה במערכת השיפוט. יש לזכור שהמקרה נפל על אירועים מביכים נוספים במערכת המשפט, כאשר שופטת בדרום שכרה חוקר פרטי לבצע האזנות סתר ומעקבים אחרי חברה לחיים שחשדה שהוא בוגד בה, תוך הטרדה טלפונית של המאהבת כביכול.
על כל אלה, החליט היועץ המשפטי לממשלה להעמידה לדין פלילי, שנפתח כעת, והיא כמובן פרשה בהסכמה מהשיפוט.
יודגש שהיו בעבר מקרים בהם שופטים הסתבכו בעבירות משמעת או תלונות מצד עורכי הדין או פרשיות שנגזרו מעברם לפני שמונו לשיפוט - ובכל המקרים האלה, כאשר הנושא הגיע לבירור אצל נשיא בית המשפט העליון והוא רמז להם שלא יוכלו להמשיך בתפקיד השיפוטי, הם הבינו את הרמז העבה ופרשו בהסכמה, בשקט, בצורה מכובדת למערכת ולעצמם.
לא ברור מה הניע את השופטת כהן, שמעשיה העידו בבירור כי אינה מתאימה לתפקיד, להתעקש וללכת עם הראש בקיר, למרות הרמזים, הרעש הציבורי ההתנגדות הברורה, הן של נשיא בית המשפט העליון, פרופ' ברק, והן של שרת המשפטים, ציפי לבני.
משאלת ההרס העצמי של השופטת כהן, בלתי מובנת, לא הגיונית, לא עניינית ולא משפטית.
הטענה המרכזית שלה היתה שבית הדין למשמעת קבע שהיא יכולה להמשיך בתפקיד, ולכן לוועדה אין סמכות להדיחה. ועדת המשמעת היא אומנם ועדה שיפוטית לצורך הנושא אך הוועדה למינוי שופטים היא ועדה אדמיניסטרטיבית פרוצדורלית. הסמכות שלה נובעת מהחוק וכאן פועל הכלל - היד שהתירה היא היד שאוסרת.
במקרה כזה אין כאן "סיכון כפול" של משפט פעמיים באותו מקרה - שהרי ההדחה היא אדמיניסטרטיבית. המקרה דומה לקצין שעומד לדין בבית דין צבאי או אזרחי ויוצא משם עם ביקורת קשה, על התנהלותו הצבאית והאישית מבלי להדיחו מהצבא. רשאי אלוף הפיקוד או הרמטכ"ל או ועדה צבאית להתיר את חוזהו הצבאי ולשלוחו לביתו, למרות שבית הדין הצבאי לא אמר זאת.
הסמכות של שרת המשפטים והוועדה לקבוע שאין לכהן מזג והתאמה שיפוטיים לתפקיד וחבל מאוד שהיא עצמה וסניגוריה לא הפנימו זאת עד עכשיו.
הפנייה לבג"צ נראית לי מיותרת משום שכבר חמישה שופטים עליונים אמרו את דברם בנושא. נשיא בית המשפט העליון והמועמדת לנשיא השופטת ביניש מתנגדים להמשך כהונתה כשופטת.
ואם כל זה לא מספיק, במהלך הבירורים המשפטיים הועלו כל בעיותיה האישיות המשפחתיות על השולחן והשאלה היא האם זה באמת היה כדאי?
לדעתי, הייתי מציע לכהן - תעזבי בשקט ואולי הציבור והסביבה הקרובה שלך ישכח את כל האירוע, שאם לא, וזה יגיע גם לבג"צ - הסיפור ילווה אותך כל החיים וגם יופיע בהיסטוריה השיפוטית של הפסיקה.
הברירה בידייך - לצאת צדקת מהסיטואציה הזו את לא יכולה.
