להערכתי, החמאס מפחד לנצח בבחירות, כי ניצחון, אומר התחייבויות שלטוניות, ניהול כלכלי, חברתי וביטחוני של הרשות הפלשתינית וכתובת לכל תחלואי השלטון כלפי ישראל והעולם.
עבור החמאס המצב הטוב ביותר הוא שפת"ח עם אבו מאזן יזכה ברוב, אבל לא ברוב מכריע, אלא יצטרך לשתף אותו בשלטון, כך שיוכל גם להראות נוכחות וכוח וגם לא לקחת אחריות.
בעיקר, חשוב לחמאס לשמור על עצמאות פוליטית כולל השימוש "בטרור", כאמצעי להשגת מטרות. חשוב לחמאס, המונהג ע"י שונאי ישראל אמיתיים, שיושבים בסוריה, לבנון עם גיבוי מאסיבי וכספי אירן - לא לזנוח את דרך הטרור והפיגועים. אין ספק, כי שילובם בממשל, במגוון תפקידים ביצועים יחייב התמנות, סובלנות ומתן חשיבות, לקהילייה הבינלאומית.
למרות שלא התלהבו בישראל מהאפשרות שחמאס ישתתף בבחירות, וגם האחות הבכירה ארה"ב לא הביעה התלהבות יתר, המציאות והעובדות מחייבות שינוי כיוון ומחשבה, תוך הסתייגויות זהירות, כמתבקש מהמציאות החדשה שנוצרת אצל שכנינו.
האם הצירוף פת"ח-חמאס יכול להיות פרטנר להמשך דיאלוג - פוליטי, מדיני, ביטחוני, יתכן שכן. ברור שבשלב ראשון הדבר לא יצלח, בגלל חוסר האימון בין ישראל והרשות, בגלל הרתיעה, בגלל ההסתייגויות.
ממשלת ישראל לא יכולה להודות ובצדק, כי תנהל מו"מ כלשהו עם רשות פלשתינית שבה יש נציגי טרור. כל עוד לא תהיה הודאה פומבית על ביטול, השהיית הטרור או אפילו "הודנא" ממושכת.
האם החמאס יניח או יתפרק מנשקו, לא נראה סביר בעליל. כוחו של החמאס בנשקו, בטרור ובמטרותיו שהן, חיסול ישראל וסילוקה מהאיזור לאירופה או קנדה, נוסח אירן.
אבל כבר היו דברים בעבר, גם מנהיגי חמאס מבינים שהצהרות בנוסח חיסול ישראל והמשך טרור ופיגועים לא יהיו מקובלים בעולם מתנועה שרוצה להשתתף בשלטון.
הבעיה של ישראל תהיה יותר אקוטית, אם החמאס יתמתן (אפילו כלפי חוץ או יעמיד פנים), כי הדילמה אם ליצור קשר ישיר או עקיף תתעורר במלוא עוזה, גם בלחץ חיצוני וגם בלחץ פנימי.
אין זה סוד שיש גורמים בישראל, במפלגות הציוניות (למעט הח"כים הערביים) שלא יפסלו, בתנאים מסוימים, מו"מ עם הרשות שיש בה נציגי חמאס. כמובן, שאין צורך בחיבוקים ונשיקות, אבל הסדרים ביטחוניים פוליטיים שיכולים לתרום לביטחון ישראל ואזרחיה ולהשקיט את האיזור יתקבלו בברכה.
מבחינת ממשלת ישראל, לאחר הבחירות ברשות, לכשתוקם ממשלה, הכתובת לכל פעילות תהיה הרשות החדשה. אבו-מאזן כבר הוכיח עד הלום, כי הוא אימפוטנט פוליטי מדיני, ושהוא לא יצליח לבצע אף שלב "ממפת הדרכים" המפורסמת, שעיקריה מתחילים בפירוק אירגוני הטרור ואיסוף הנשק. לאור המצב ברשות, הדבר נראה כמשימה בלתי אפשרית.
ימשיך החמאס במדיניותו העכשווית, לאמור: התנגדות גורפת לפעילות וקשר עם ממשלת ישראל והפסקת הטרור - הכתובת לפעולות גמול ברורה, חדה וידועה.
גם היום הכתובת ידועה, אבל אם הם גם ישבו בשלטון, כלומר, השלטון ברשות הוא הכתובת בשבילנו. דבר זה נותן לישראל מגוון אפשרויות רחב יותר, חד יותר וחזק בהרבה - כאשר תהיה לנו גם תמיכה ואהדה מהקהילייה הבינלאומית וארה"ב בראשה - וזה הרבה מאד.
העולם היום, הרבה פחות נאיבי והרבה פחות סובלני, לאור התחזקות הטרור הגלובלי. האיומים והמעשים של אל-קאעידה ושל אירן, עולים על "העצבים" של כל המדינות הנאורות, ותגובתו של הנשיא שיראק, כי צרפת תגיב על איומים וביצועים בתחומה גם בנשק לא קונבנציונאלי, היא בעלת משמעות רבה.
אפילו הצרפתים שלא תמכו בישראל ונמצאו תמיד בצד השני של הקשת האנטי ישראלית - גם הם הבינו, וגם להם זה כבר "נשבר". כלומר: גם אם ישראל לא רצתה, לא התלהבה ולא חלמה על מהפך כה קיצוני ברשות - יש לכך גם צדדים חיוביים בתחום המעש והעשייה הביטחונית. ואם יהיה צורך בהוכחה ובתגובה - יש להניח שהיא תהיה לא פחות מרתיעה מבעבר ואולי אף יותר.
