תפיסתנו את תופעת הזנות נגועה במיתוסים, שקרים וסטריאוטיפים. חברה הרוצה לשמר את ההבדלים בין מעמדות ובין המינים, תדאג לחזק את המיתוסים ולהמשיך להציג את הזנות בצורה מעוותת. גם התקשורת, תורמת לחיזוק המיתוסים ובכך עושה שירות טוב לתעשיית המין. כדי להימנע מכך ולהתחיל להציג את התופעה כפי שהיא באמת, יש להוציא מהלקסיקון את ביטויים: פרוצה, יצאנית ונפקנית.
השימוש בכינויי גנאי אלו, מטיל את האשמה על האישה "הסוררת", כאילו מדובר באופי זנותי ואולי אף בתכונה גנטית. אישה בזנות אינה שם מבחירה. נשאבים לעולם הזנות. מחקרים מגלים כי 90% מהנשים בזנות, עברו התעללות מינית בילדותן. החיים בזנות מהווים המשך ישיר וטבעי לילדות אכזרית של גילוי עריות, אונס, ניצול ואלימות.
חדלו מהשימוש בביטוי: "המקצוע העתיק בעולם". זה לא מקצוע. נערה או נער בני 16 אינם חולמים שיום יבוא וגם הם יהיו בזנות. הגדיל לעשות כתב מעריב בלונדון, אשר סיקר את הצעתו האומללה של ראש ממשלת בריטניה, למסד בתי בושת קטנים. במסגרת הכתבה, כאשר הביא מדבריה של סגנית שר הפנים, פיונה מקטאגר, הקוראת להקמת מוסדות לשיקום נשים וגברים בזנות, מוסיף הכתב מעט מהשקפתו: "מקטאגאר חושבת שהיא זו שתצליח לשנות סדרי עולם בני אלפי שנים". שוב מעד הכתב בפח המיתוסים; אם הזנות קיימת מאז ומעולם, למה להיאבק בה? הרי אי אפשר לשנות סדרי עולם! על אותו משקל, רצח וגילוי עריות גם הם היו מאז ומעולם, אפילו לפני הזנות, אז מדוע להיאבק בהם? אולי אף נמסד אותם?!
ביטוי נוסף בו בחר הכתב הוא "...שם מוכרות פרוצות רבות את מרכולתן". ה"מרכולת" שנשים בזנות מוכרות, היא גופן. גוף, שמועד בשכיחות גבוהה לסבול מהפרעת כשל חיסוני נרכש, איידס, דלקת כבד נגיפית B, הפלות חוזרות, דימומים (חיצוניים ופנימיים), שטפי דם וקרעים באברי המין ובאזור האגן ועוד לא דיברנו על תופעת לחץ פוסט טראומתית, דיסוציאציה, הפרעות חרדה ודיכאון. מחקרים חדשים מראים כי יש קשר ישיר בין זנות לסרטן צוואר הרחם וכי היקף התמותה בקרב נשים ונערות בזנות גדול פי 40 יותר משאר האוכלוסיה.
מקומם במיוחד היה דיווח של כתב אחר מאותו עיתון, על קורבן סחר שאובחנה כנשאית איידס וצהבת זיהומית. כותרת הכתבה היתה: פצצה מסוכנת, כאשר תמונתה מתנוססת בעמוד הראשון של העיתון. כל הכתבה היה מוטרד הכתב, מה יהיה אם אוי ואבוי, ידבקו הלקוחות התמימים מהדבר הזה, שלא נתפס בעיני הכתב כיצור אנושי שנדבק בשתי מחלות קטלניות וזקוק לסיוע רפואי, זה לא כ"כ מטריד, מה שחשוב הוא להתריע בפני כל אותם גברים שחלילה לא יסכנו את בריאותם.
בכל הקשור לסיקור העיתונאי את תופעת הזנות לוקים רוב הכתבים בעיוות משווע (מאמר זה מתייחס לכתבי העיתון מעריב, אך ביטויים אלו מופיעים חדשות לבקרים בכל העיתונים). התקשורת חייבת לחשוף את המציאות האמיתית. החיים בזנות משמעם - ויתור על הזכות לחיים והזכות לכבוד, התעללות פיסית ונפשית, מאבק בהומלסיות והתמכרויות. הזנות היא מצב של עבדות כלכלית, פיזית ונפשית, עם אלימות קשה וקבועה כלפי השכבה הפגועה והפגיעה ביותר בחברתנו.
