|
|
הקרב על עמונה
|
|
|
|
|
|
|
דווקא עמונה, מאחז קטן וזניח, הצליח השבוע להפוך לסמל של מלחמת האחים בין המתנחלים לבין הממסד. בעימות האלים התנגשו זו בזו שתי אידיאולוגיות. האחת הדוגלת בריאל-פוליטיק להבטיח את ביטחונה של ישראל, והאחרת הרואה בציונות ההיסטורית החלוצית מענה לטרור גם בעידן המודרני.
למתבונן מהצד, וגם לפלשתינים הצופים מקרוב ומחככים ידיים בהנאה גלויה, נראים שני הצדדים כאויבים מרים בנפש. וזו רק יריית הפתיחה הראשונה במאבק על ההתיישבות הישראלית האידיאולוגית ביהודה ושומרון. המערכה הגדולה באמת עודנה לפנינו.
שריפת דגלי הלאום בידי נוער הגבעות צריכה לשמש נורה אדומה לקברניטי המדינה ולמנהיגי הימין כאחד. העימות המקומי על המאחז עלול להקצין את תחושת הניכור שחשים בימין כלפי הממסד והמדינה. אפשר לחלוק על דרכם המדינית, אך עומק המשבר מחייב יישוב דעת מצד הממסד ונכונות לבחון גם בעידנא דריתחא את שורשיו ללא דעות קדומות.
גם ללא סימפטיה יתירה למתנחלים ולמפעלם ההתיישבותי, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהם נתונים במצוקה קשה - אידיאולוגית ואישית. מחביבי הממסד שראה בהם מודל לציונות המודרנית, הם הפכו בתוך זמן קצר לחבורת פורעי חוק מסוכנים. קולו של שרון, אבי ההתנחלויות, עוד מהדהד בוואדיות של יהודה ושומרון: "חייבים לנוע, לזוז, לתפוס גבעות עד כמה שאפשר, כדי להרחיב את ההתנחלויות. כל מה שנתפוס עכשיו יישאר שלנו. מה שלא נתפוס, ילך אליהם". אפשר להבין את הקושי העצום של המתנחלים שנאחזו באדמה בעידוד הממסד, גם תחת לחצה של האינתיפאדה שהפילה בהם חללים רבים, ועתה הם נדרשים לפנות בתיהם להרס הדחפורים.
הגיע הזמן להתעשת! אחים אנחנו! חרב האיסלאם הרדיקלי אינה מבחינה בין יהודי מתנחל ליהודי ממחנה השמאל. בעיניהם, כל היהודים החיים בישראל כאחד הם בגדר כובשים בלתי חוקיים של אדמת קודש איסלאמית ויש להילחם בהם עד חורמה. בהיעדר אהבת חינם בין אחים, אולי דווקא האיום המתרגש ממזרח יעורר את רגש האחווה ושותפות הגורל היהודית.
