מנין אדע שהנשיא בוש כבר מבין שמלחמתו היזומה תמה? ממנו עצמו אני יודע: בשבוע שעבר הוא הכריז על ניצחון. בשידור טלוויזיה הודיע הנשיא, כי "ארה"ב מנצחת במלחמה בעירק. אנחנו יודעים זאת", אמר, "וגם אויבינו יודעים".
זה הכלל הנקוט ביד המותשים: מרגע שמודיעים על "ניצחון", אין זה אלא סימן שאורזים את המיטלטלים וההכנות להינתקות החלו. היום אין מנצחים במלחמות, רק מעמידים פני מנצחים, וחותמים עוד פרק עקר ומיותר. אומנם שני הצדדים מעמידים אותם פנים, אבל זה לא מפריע לשום צד להתהדר וללקק פצעים, לברוח ולשכוח.
לא רק הכרזה על ניצחון גם הודאה והתנצלות נשמעו מפיו של בוש. באיחור של שלוש שנים הודה הנשיא במופרכותו של המודיעין, שהכשיר את הקרקע והלבבות לקראת המלחמה: לא היה ולא נברא נשק להשמדה המונית - התוודה - ולקשרים בין אל-קאעידה לסדאם חוסיין לא נמצא זכר; ארה"ב יצאה למערכה בלי שאקדח עירקי עשן כוון לרקתה.
בוש הבן גייס אומה שלמה כדי לגאול את כבוד המשפחה, וכ-2,200 חיילים אמריקנים שילמו עד כה בחייהם בעבור גאולת הדם (את ריבואות החללים העירקים מי ימנה).
אל הודאתו של הנשיא נלווית עוד הודאה, של מי שהיה ראש הסי-איי-אי, ג'ורג' טנט. הוא הואיל להתוודות, שהטעה את העולם ב"שתי המלים הכי אוויליות שאמרתי בחיי", והתכוון לאותן מלים ששימשו אותו להוכחת הימצאותו של הנשק להשמדה המונית ("slam dunk"). כלומר, לראש הסי-איי-אי לא היה בשעתו ספק כלשהו, אולי משום שבוש וסגנו, איש האופל ריצ'רד צ'ייני, לא רצו שיהיה לו ספק. "מלחמת קודש", ג'יהאד מוסלמי או אנגלו-סקסי, אינם סובלים ספקות.
בראיון לערוץ 1 שמע ירון דקל מפיו של בוש, שגם למודיעין הישראלי היתה הערכה נחרצת, והיא עלתה בקנה אחד עם זו של גורמי ההערכה האמריקניים; איזו הפתעה מרעישה. כאשר הן טועות, קהילות המודיעין, יש להן נטייה לטעות בגדול ובצוותא - היילכו שתיים יחדיו בלתי אם נועדו ונועצו. גם ישראל מצדה היתה מעוניינת במלחמת עירק, ולכן התנדבה לתפור לה חליפת מודיעין תואמת, ולהשאיל אותה לידידתה ולבעלת בריתה לנשף הגאלה.
וכך עומדת לה אירן, משקיפה על עמק הבכא העירקי, מחככת את כפיה בהנאה, מצפצפת על כל העולם, כי מי ירצה ומי יוכל להסתבך עכשיו בעוד זירת מלחמה עיקרית.
השבוע קיבלתי לידי סיכום דיון שנערך החודש במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים. בפעם המי יודע כמה הגיעו שם למסקנות החבוטות מרוב דיון: "הפלורליזם, כפי שיושם בקהילת המודיעין הישראלית, לא הוכיח את עצמו... הפלורליזם נועד להביא לכך שבפני הקברניט יובאו שתיים-שלוש הערכות שונות... הדבר אינו קורה בדרך כלל. וגם כאשר יובאו בפניו כמה הערכות שונות לשם בחירה, הוא יתקשה להכריע ביניהן, כי אין לו פנאי, אין בידו כלים מקצועיים, ואין לידו יועץ למודיעין שיוכל לסייע".
אלף פעמים נאמרו אותם הדברים והומלצו אותן ההמלצות - וללא הועיל. בשל יריבויות ארגוניות ואישיות עושים את ההיפך. והקברניטים, להם מה אכפת, בלאו הכי הם מסרבים לאפשר לעובדות לבלבל אותם בדרכם אל היעד.
למרות הדמיון בין קהילת המודיעין הישראלית לאמריקנית, בכל זאת יש הבדל: באמריקה קורה שמודים בטעות, מתנצלים, ואפילו מקבלים אחריות ומסיקים מסקנות. לא אצלנו. שיגעו כאן מדינה שלמה, מרטו את עצביה, הכניסו אותה להיסטריה של ערכות מגן וסרטי הדבקה, ואיש לא ביקש מאתנו סליחה. טנט הלך ועמוס גלעד נשאר וממשיך להסביר לנו "מה המצב". גלעד הוא רק משל שרבים נמשליו והם מושלים בנו. האם נהיה מוכנים לקנות הערכה שנייה מאותם אנשים שמכרו לנו את גרוטאת עירק?
