אפליית נשים בבית הדין הרבני

סוגיית האפליה המרה ביחס הממסד הרבני-הלכתי כלפי נשים וכלפי גברים, כפי שהיא באה לידי ביטוי חשוף במיוחד בבעיית מסורבות הגט בבית הדין הרבני, מעוררת זה מכבר סערה בציבוריות הישראלית, ובעיקר דווקא בתוך העולם הדתי-ציוני.

ישנן כמה קבוצות פעילים ועמותות המקדישות את כל מאמציהן לקידום פתרונה של הבעיה, והשבוע הזה - ככל הנראה לקראת יום האישה בינלאומי - הן עורכות כנס גדול בשיתופם של חברי כנסת, רבנים ופעילי ציבור. לכאורה, אין דבר ראוי מזה. הבעיה הבלתי נסבלת נוגעת כידוע לחייהן של אלפי נשים המבקשות לקבל גט ולהיפרד מבעליהן, אך הבעלים מסרבים או מתמהמהים לתת את הגט לאישה. בדרך כלל כדי לסחוט ממנה סכומי כסף גדולים, ויתורים בחלוקת הרכוש ובמתן דמי מזונות, ולעתים בפשטות כדי לענותה ולהרבות את ייסוריה.

בית הדין הרבני, במקום לצאת במלחמה עד חרמה נגד הבעלים המנצלים את ההלכה היהודית לשרירות לבם, נוטה לבחור בדרך הקלה שהיא שכנוע הנשים לשתף פעולה ולהיענות לדרישותיהם של הבעלים.

מוקד הבעיה נעוץ כאן בתפיסת ההלכה את מצבה הקיומי העקרוני של האישה כקניין של בעלה. הואיל והאישה הנשואה נתפסת כשייכת לבעל במובן העמוק והרציני של המלה, הרי אין לגזול ממנו את רכושו שלא בהסכמתו המלאה. לכן אין היום לפי סברת בית הדין דרך הלכתית לכפות על הבעל גט לאשתו בניגוד לרצונו.

מי שמאלצים את הבעל לתת גט בכפייה מוחלטת, גורמים לפי פרשנות בית הדין למה שקרוי בהלכה "גט מעושה", שפירושו מעין גט מזויף, לא אמיתי, שניתן בניגוד לרצונו של הבעל ולכן אין בו תוקף אמיתי. תוצאת העניין מבחינת בית הדין הרבני היא שהמהלך איננו יכול להיות תקף וגט מאולץ כזה איננו יכול לשחרר את האישה מנישואיה.

וודאי שבית הדין הרבני מנסה להפעיל לחץ על בעלים שהנם סרבנים במיוחד, ולעתים ינקוט אפילו בעונשי מאסר וקנסות שונים. אבל, מבחינתו גם בעלים סרבנים כאלה צריכים בסופו של דבר לתת גט בהסכמה, ואם הם מתמידים בסרבנותם, אין דרך הלכתית לאלצם לעשות אחרת.

בשנים האחרונות התפתחה גישה מחמירה נוספת המקשה עוד יותר על אפשרותן של נשים להשיג גט מבעליהן. דיינים חרדים בבית הדין הרבני פיתחו שיטה לפיה רשאי הבעל להתנות את מתן הגט בתנאים שונים ומשונים שהוא מציב בפני האישה, ואם מסרבת האישה לקבל עליה את תנאיו השרירותיים של הבעל (למשל שעליה לגור לאחר קבלת הגט במקום מסוים, או ללבוש בגדים מסוימים, או לשלוח את הילדים למוסדות לימוד מסוימים וכד') - כי אז מוכרזת היא כסרבנית גט ולא הוא, והבעל יוצא פטור מן התביעה נגדו.

ישנן לא מעט הצעות פנים-הלכתיות לפתור את הבעיה. הצעות הכרוכות כמובן בתזוזות עומק ביחס למעמד האישה עצמו. אולם שוב ושוב מתברר כי אין כמעט כל דרך להשפיע על רוב הרבנים, מורי ההלכה ואנשי בית הדין הרבני ללכת לקראת פתרון הגיוני, מכיוון שגופים רבניים מונופוליסטיים אלה מסרבים לשמוט מידיהם את עמדות הכוח שלהם. עובדה הבאה לידי ביטוי מגוחך לא מעט בהחלטה שהכנס הכולל המתוכנן השבוע ייערך בהיכל שלמה בירושלים, מקום משכנה של הרבנות הראשית.

המסקנה היא אחת: אי אפשר להשאיר את פתרון הבעיה, ואת שאלת גורלם האישי של נשות וילדי ישראל, בידי ממסד חוקי הפועל מטעמים אנכרוניסטיים באופן מכוון נגד טובתם. חייבים לאפשר לאזרחי ישראל מסלול גירושין אזרחי מקביל, שכללי פעולתו יתבססו באופן מובהק על עקרונות של שוויון וכבוד כל אדם. גם אם ובמיוחד כאשר המדובר בנשים. מי שמבקשים להמשיך את מסורת ישראל יצטרכו להיאבק על פרשנותה של ההלכה ועל מקומה ומעמדה של האישה בחיים היהודיים במאה ה-21, כנגד עקשנותם של הרבנים והפוסקים המסרבים להבין את משמעותה הממאירה של אפליה מסורתית של נשים (ושאינם יהודים).

אבל אזרחי ישראל הנם בני חורין. הם אינם צריכים לחכות עד שממסד רבני תאב שליטה וכוח יחליט סוף סוף להיענות לתביעות שאין צודקות, הוגנות ואנושיות מהן. על מדינת ישראל לאפשר לאזרחיה ואזרחיותיה חיים של שוויון וחירות במסגרת חוק של גירושין אזרחיים למי שחפצים במסלול כזה. יתירה מזו.

אין לי ספק שביום בו תילקח מבית הדין הרבני סמכותו החוקית הבלעדית לקבוע תנאים של היפרדות בין בני זוג - באותו היום יזדרז בית הדין להיענות גם לדרישותיהם של כל אלה שההלכה היהודית יקרה להם ויסכים לקבל פתרונות שונים המוצעים כבר כיום. התחרות עם בית הדין האזרחי תבהיר לו כי במו ידיו הוא עלול להביא על עם ישראל פתרונות שהוא עצמו איננו רוצה בהם.
אבל מבחינתן של הנשים, כל מערכת השיקולים הזו איננה צריכה לעניין אותן כלל. הן זקוקות בדחיפות למערכת צדק ומשפט שתשרת אותן ללא אפליה.