חגגנו את הפורים במועד הקבוע מימים ימימה, אבל השנה זה יצא בדיוק שבועיים לפני המועד שנקבע לבחירות. דומני כי זו פעם ראשונה מאז פרוץ המדינה שנקבעו בחירות לימים שבין פורים לפסח; שני חגים שעניינם הוא גאולת ישראל דוקא מתוך אחדות, בדיוק הפוך מהמסר העולה מתעמולת הבחירות.
עד הבחירות יחלפו עוד שתי שבתות; הראשונה היא זו בה נקרא את הסדרה 'כי תשא' שהפרשה הידועה ביותר בה, היא פרשת העגל. מעניין לבחון אם יש קשר בין עגל הזהב לפוליטיקה, ומהו הקשר. הרבה מפלגות מתמודדות על קולו של הבוחר; מישהו כבר טרח לחלק את המפלגות לקטגוריות: ימין, שמאל, מרכז ודתיים. בכל קטגוריה יש כמה מפלגות כמובן, אבל אנחנו ננסה להתמקד בהנחות היסוד של הקטגוריות השונות, ולא נדון במפלגות עצמן.
יש אנשים שהנחת היסוד שלהם היא כי הקב"ה הוא בעל הבית על העולם וחייבים לקיים את מצוותיו. לכן, מן הסתם, הם מקפידים לקיים את כל המצוות שיכולים לקיים, ובהקפדה רבה. מכנים אותם דתיים.
כאשר הם נמצאים בפוליטיקה, איך לומר, לא כל כך מבחינים שאכפת להם מה ה' רוצה. כאילו אמרו, בפוליטיקה התנהג כפוליטיקאי; כאילו שם, הקב"ה לא ממש נמצא ח"ו. מסקנה: הם אולי עובדים את ה', אבל אין ספק שהם עבדי הפוליטיקה.
יש אנשים שמנסים לתפוס הרבה מכל דבר; הם לא מגדירים עצמם כמאמינים או בלתי מאמינים; לדעתם, זה עלול להרחיק מהם בוחרים אפשריים. הם מנסים להיות בסדר עם כולם, העיקר להשיג עוד כמה קולות. גישה זו הופכת אותם לבלתי אמינים בעליל. מסקנה: הם חסידי הפופולריות, או הרייטינג כפי שנוהגים לומר.
יש גם כאלה עם תשתית אידיאולוגית סדורה הלקוחה מבית מדרשו של פלוני או אלמוני, והם נחלקים לשנים:
מצד אחד יש כאלה המאמינים כי אם רק יכפו שיוויון טכני על כל יושבי הארץ, מיד תבוא הגאולה. בדרך כלל, אותם אנשים גם חיים בתחושה שאם רק יתאמצו מספיק, יצליחו לרצות את אויבינו הרצחניים ולהשיג את השלום שהם כל כך מייחלים לו. כלומר, שוב גאולה.
מצד שני, יש את אלה המאמינים באמונה; הם מנסים לשכנע אותנו שנצביע עבורם, כי הם מאמינים במה שהם אומרים לנו. אמונה יכולה להיות מעלה גדולה, השאלה היא במה מאמינים. מסקנה: אלה גם אלה מציעים לנו את תחושותיהם ואת השקפת עולמם כמצע לבחירות. לא משהו שמומלץ לסמוך עליו. כך לפחות מלמד הניסיון של עשרות השנים האחרונות.
ואיך כל זה קשור לפרשת השבוע ולמעשה העגל? האמת היא שבצד הטכני, זה מתאים יותר לקורח ועדתו, אבל מבחינת המהות, זה אותו רעיון של עגל הזהב שאמור להחליף את משה כמנהיג.
העובדה היא, והרחבנו על כך בשנים קודמות, שבמעשה העגל לא התכוונו לעבוד עבודה זרה, אבל הקב"ה ומשה התייחסו לזה כאל ע"ז. מהי בכלל ע"ז, ומדוע היא נחשבת חטא כל כך חמור? כתבנו על כך משהו לא מזמן והאמת, קצת קשה לחדש בכל שבוע, אבל הקצב המסחרר של האירועים בא לעזרתנו מדי פעם.
כדי להבין, נתבונן מעט בסיפור של אליהו בהר הכרמל; אחרי הכל, הדמיון ביחסו של העם אל העגל ואל הבעל הוא רב עד כדי כך, שחז"ל קבעו את הפרק הזה כהפטרה לסדרה שלנו. העם נדרש להחליט:
(מלכים א' יח) כא וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל-כָּל-הָעָם, וַיֹּאמֶר עַד-מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים--אִם-ה' הָאֱלֹקִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם-הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו; וְלֹא-עָנוּ הָעָם אֹתוֹ, דָּבָר.
כוהני הַבַּעַל ונביאיו, כנראה האמינו בו בלב שלם; כלומר יש אנשים המאמינים בכל לבם כי הכח שמייצג אותו פסל עץ או זהב, בכוחו להשפיע על חייהם בין לחיוב ובין להיפך. לא מהם דורש אליהו להחליט; הם כבר החליטו.
הפֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים, הם הנדרשים להחליט.
בין פורים לפסח
מי שנדרשו להחליט הם אותם מנהיגים תמימים שאמנם האמינו בה' ובתורתו, אבל נדמה היה להם שכדי להרויח בגשמיות, צריכים לעבוד את הבעל או את עגל הזהב, או את הפוליטיקה.
בד"כ, האזרח הפשוט אינו מודע לרעיונות המסתתרים מאחורי החזות הנוצצת שמציגים בפניו; הוא מזדהה או לא, עם אדם/מפלגה/מסר אך ורק על-פי תחושותיו. רק בודדים משקיעים מחשבה סדורה לפני ההחלטה איזה פתק לשים.
זהו מזלם של הפוליטיקאים וחוסר מזלנו; כדי לשנות זאת, כדי להיפטר מחוסר המזל שלנו, עלינו לתת לעצמנו דוח מדויק אודות מה שמציעים לנו מבקשי קולותינו; וכאשר לא נצליח לחבר דוח כזה, כי אין לנו נתונים, נדרוש את הנתונים מאלה המתיימרים להנהיגנו.
בינתיים, מלבד ארבע הקטגוריות שהתייחסנו אליהן, לאחרונה ממש נוצרה קטגוריה חדשה שלא היתה מוכרת לנו קודם. כלומר, היא תמיד היתה ברקע, אבל תמיד השתדלו והצליחו להסוות אותה איכשהו. הכוונה היא לאלה שאינם מציעים לנו שום דבר; שום אידיאולוגיה או משהו שדומה לאידיאולוגיה. הם מבקשים שנצביע עבורם כי הם לכאורה פרגמטיסטים. כי אין להם שום נאמנות מלבד הנאמנות למה שנראה להם נכון ברגע כזה או אחר.
יש כאלה המופתעים מכך שנראה כי רבים נוהים אחרי אותם אנשים שמציעים שום דבר, אבל לנו זה דוקא נראה מובן מאד, כמעט מתבקש. עד עתה כולם הכזיבו; כל אלה שטענו כי הם הולכים לאורה של אידיאולוגיה, פעלו למעשה, ההיפך מהאידיאולוגיה שטענו כי הם מאמינים בה. אז מי צריך אידיאולוגיה? מוטב לנהות אחרי אלה שאינם מבטיחים דבר.
אפשר לומר שבכך הגענו לתחתית שממנה אין עוד לאן לרדת, אבל הבעיה היא שלא רואים אלטרנטיבה זמינה; שום איש (או מפלגה) אינו מציע למשוך אותנו מתחתית החבית ולהעלות אותנו אל המרחב הפתוח. כלומר, מציעים, אבל לא משהו שאפשר לסמוך עליו, כנ"ל.
הנה מה שמציעה לנו פרשת השבוע כתרופה לחטא העגל:
(שמות לד) יא שְׁמָר-לְךָ--אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוְּךָ הַיּוֹם; הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ, אֶת-הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. יב הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה, בָּא עָלֶיהָ: פֶּן-יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ, בְּקִרְבֶּךָ.
טו פֶּן-תִּכְרֹת בְּרִית, לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ; וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם, וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם, וְקָרָא לְךָ, וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ. טז וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו, לְבָנֶיךָ; וְזָנוּ בְנֹתָיו, אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן, וְהִזְנוּ אֶת-בָּנֶיךָ, אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן.
מעניין שסידרת ההנחיות בעקבות חטא העגל, מתחילה בהוראה לשמור את המצוות המפורטות בהמשך, ומיד, באותו פסוק, באה ההבטחה: הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ, אֶת-הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וגו'. שלא יהיו לנו תירוצים; יש שכנים, צריך להתחשב בהם, אז בינתיים נזניח את ענייני הפנים ח"ו.
היחס שלנו אל השכנים, הוא הגורם לכל הצרות שלנו בארצו של הקב"ה. אנחנו כל כך עסוקים בהם, עד שאין לנו זמן לחינוך, לרווחה ואפילו לא לביטחון. שלא לדבר על קצת שלווה. שורש הרע נעוץ בכך שמביטים החוצה במקום פנימה; זה מתחיל בכך שהזולת אשם בכישלון שלי ונמשך בלי גבול.
בינתיים, עד כמה שאני מבין, כל המפלגות מציעות לנו להסתכל החוצה; כמה הזולת פחות טוב וכמה ההתייחסות לשכנים לא נכונה אצלו. איש אינו מציע להתבונן פנימה; האם זה מפני שאיש אינו רואה שהבעיה היא אצלנו בפנים?
אם זה נכון, אז הם כולם עיוורים מנטליים, ולך תצביע עבור עיוור מנטלי שייצג אותך. מפחיד.
ואם מישהו רואה שהבעיה היא בפנים, אבל מסיבות של רייטינג הוא מציע פתרונות לבעיות עם החוץ, אז הוא סתם שקרן. נו, לך תסמוך על שקרן שייצג אותך.
לא נעים, אבל נשארנו עם כלום.
מה שאנחנו צריכים זה מישהו שיקום ויגיד באומץ: בקדנציה הבאה יש לחולל מהפכה פנימית בכל התחומים. שלום עם הפלשתינים ועם כל העולם יכון רק לאחר, ובתנאי שיכון שלום פנימי בתוכנו.
כאשר יקום מנהיג כזה, יש להניח שהמונים ילכו אחריו. (מותר לחלום לפעמים, לא)?
ואז יהיה רק טוב ליהודים, וגם לכל האחרים.
