|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
יהושע סובול, תגובה לתגובה
|
למעשה, ליברמן אימץ את שתי הסיסמאות שלכם. כשהוא אומר "שתי מדינות לשני עמים", ו"הם שם ואנחנו כאן", הוא מתכוון לומר, שבצד אחד של הזירה יעמדו נאמני המדינה היהודית, ובצד השני אויבי המדינה היהודית. מה לא בסדר בזה?
|
מר סובול היקר,
ברשותך הנחתום יעיד על עיסתו: תפריט הערכים שלי, תתפלא, זהה לתפריט הערכים שלך - מינוס ההתחסדות והצביעות. אינני שונא ערבים, אני אוהב בריות, וגם אני כמוך מתבייש מקיפוחם של מיעוטים בישראל, ובמיוחד דרוזים.
קראתי בעיון את תגובתך למאמרי, ולא התפלאתי לגלות שהעדפת להתעלם מהדבר הכי חשוב: הפלשתינים מגדירים את עצמם כאויבינו, וערביי ישראל הם אחיהם. כמו כן, התעלמת מהעובדה, שהצדק הטבעי מתייחס אל החובות והזכויות, משל היו תאומים סיאמיים. ומי שמסרב למלא את חובותיו, זכותו המוסרית לדרוש זכויות, מוגבלת. מיליון בג"צים לא ישנו את זה.
במקום זה, הפנית אותי למגילת העצמאות. אני מזכיר לך שעל-פי אותה מגילה, מדינת ישראל הינה "יהודית-דמוקרטית", מה שיוצר קיפוח מובנה של ערבים (למשל בנושא "חוק השבות"). תגובה הולמת ומפורטת על האזכור המתחסד שלך את מגילת העצמאות, תוכל למצוא בתגובתו (לתגובתך) של הגולש "פדרבוש, ארץ נהדרת".
אתה קובע שויתור על המשולש ואדי ערה, כמוהו כ"פתיחת תיבת פנדורה שסופה חיסול ישראל", ו "ביטול מגילת העצמאות". על איזה תיבת פנדורה אדוני מדבר? על הטרנספר שעשו אבותיך האידיאולוגיים בערבים? על הקיבוצים שהקימו חבריך במקום כפרים שננטשו? על עין הוד?
הם אלה שפתחו במלחמה, ושילמו מחיר. אתה פחדן ואכול רגשי אשמה. אני לעומתך מאמין באמונה שלמה בצדקתי. וכמו שאני מכיר ערבים, אין לי ספק שהם מכבדים אנשים כמוני, ובזים לאנשים כמוך. במאבקך למענם, אתה ניתפס כ"טובל ושרץ בידו".
נשגב מבינתי, איך הגעת למסקנה שויתור על ואדי-ערה וכמה כפרים ערבים במשולש יביא לחיסול ישראל. האם תרומתו של אחמד טיבי לחוסנה של המדינה כל כך קריטי בעיניך, עד כי ויתור על טייבה יביא עלינו את הקץ?
ובאשר לאמריקה. סליחה, הדוגמא שנתת איננה ממין העניין. ראשית, אמריקה היא מעצמת ענק, וישראל מדינה זעירה. קטטה על סיפון נושאת מטוסים, איננה דומה לקטטה על "חסקה". תפנים! אנחנו מקיזים דם על "חסקה".
לגופו של עניין, איזו סיבה יש לחבר קונגרס אמריקני לקרוא לשלילת אזרחותם של יהודי אמריקה? האם הם אויבים? כלום אתה מאמין שאחרי קריסת מגדלי התאומים, מוסלמים עם אזרחות אמריקנית, היו יכולים לתמוך ולהזדהות פומבית עם אל-קאעידה?
אני נכנס למחסן השלטים של השמאל, ושולף שניים עם הסיסמאות שאתה מר סובול, וחבריך השמאלנים הלכתם לבחירות, והנפתם בהפגנות: "שתי מדינות לשני עמים", ו"הם שם ואנחנו כאן".
"אנחנו כאן" זה ברור: עולים עם בולדוזרים על בתי יהודים, עוקרים אותם מאדמתם בניגוד לרצונם, ומצרפים אותם לאחיהם בתוך גבולות הקו הירוק. אבל מה עם החצי השני של הסיסמא? שכחת את "הם שם"? והפעם, בלי לעקור איש מביתו, אלא רק להזיז (איפה שזה ניתן) את הגבול.
אתם אלה שסיפרתם לנו שעקב סיבות דמוגרפיות, גירוש היהודים מגוש-קטיף וצפון השומרון, ועקירתם בקרוב של עוד עשרות אלפים ביו"ש - היא הכרחית. אם שם המחלה הוא "דמוגרפיה", והתרופה היא עקירת יהודים מביתם, הרי שהזזת הגבול, כפי שמציע ליברמן, היא תרופה פחות כואבת, ומחזקת את חוסננו הדמוגרפי.
למעשה, ליברמן אימץ את שתי הסיסמאות שלכם. כשהוא אומר "שתי מדינות לשני עמים", ו"הם שם ואנחנו כאן", הוא מתכוון לומר, שבצד אחד של הזירה יעמדו נאמני המדינה היהודית, ובצד השני אויבי המדינה היהודית. מה לא בסדר בזה?
האם שכחת את הפרומו שראינו באוקטובר 2000? בדיוק בזמן שחיילי צה"ל יצאו להדוף את הטרוריסטים הפלשתינים, הגיחו מבטן הסוס הטרויאני אלפים מאחיהם, כשהם רעולי פנים. תוך כדי הנפת דגלי פלשתין, וקריאות "איטבאח אל-יהוד", ו"בדם ואש ניפדה את פלשתין", הסתערו הפורעים על נהגים יהודים, עם בקבוקי מולוטוב, מקלות קרשים ואבנים, ושרפו מכל הבא ליד. עכשיו אתה מבין מדוע קטטה על חסקה מסוכנת?
(יודגש: לא כל ערביי ישראל אויבים. בהחלט יש ביניהם רבים, שהיו רוצים להתערות בינינו ואפילו לקחת חלק בביצורה ובבנייתה של המדינה. את האנשים האלה חובתנו לחבק, ולאפשר להם ליהנות מכל הזכויות).
היית כאן כשזה קרה. ולמרות זאת אתה מתעקש להקיף ביחד עם חבריך השמאלנים, את הסוס הטרויאני, ולשמש כחגורת אבטחה, לבל יאונה למצטופפים בבטנו שום רע. מצד אחד, אתם מקפידים על זכויות הערבים, ומאידך, אין לכם בעיה למחוא כפיים לרודן חשוד בפלילים, שמבטל תוצאות קלפי, ועוקר את מצביעיו מביתם.
אם תעמיק חשוב, תבין שלמעשה, ערביי ישראל חיים תחת כיבוש. בכל הסקרים שתערוך, תגלה שרובם המכריע, לא מאמינים במוסדות המדינה, חשים כאזרחים סוג ב', וחושבים שישראל היא מדינה גזענית. עכשיו אני שואל אותך מר סובול: האם לא מגיע להם לחוש כבני חורין שווים, בחברה שבה הם חיים?
דווקא אתה מר סובול, במאבקך למענם, מונע מהם את האפשרות האמיתית לחיות בשוויון מלא, להתענג על ההמנון שלהם, להניף ברמה את הדגל הפלשתיני. לעומתך, ליברמן מנסה לדחוק אותם אל החופש. אחרי תקופת הסתגלות יגידו: איך לא חשבנו על זה קודם. (אלא אם כן, יש להם כוונות נסתרות בקשר אלי ואליך...).
|
| תאריך:
|
19/04/2006
|
|
|
עודכן:
|
19/04/2006
|
|
נרי אבנרי
|
|
יגאל נולד במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון. הוא נולד בשכונה עם שם. לבניין או שניים אין שם, אבל לצבר של בניינים יש שם, וכשיש לשכונה שם, או שהיא מאוד טובה כמו רמת אביב ג', או שהיא ממש לא משהו, כמו שכונת הארגזים. יגאל נולד בשכונה עם שם, מהסוג הלא טוב.
|
|
|
|
|
לא ידעתי השבוע אם לבכות או לצחוק, כאשר פורסם כי "סביבתה" של חברת הכנסת דליה איציק מפעילה לחצים על ראש הממשלה (בפועל), אהוד אולמרט, שיתמוך בבחירתה לתפקיד יושב-ראש הכנסת.
|
|
|
|
|
בבית חולים ירושלמי, רדום - אף כי כבר לא מורדם - ומונשם, רחום ונחמל, הוא שרוע, בלא ניע ובלא זיע, בניו למראשותיו. חי קליני, שליו ורגוע כסטואיקן סיני. כנהר שמימיו עומדים, לא זורם עוד, אף לא טיפה, הוא נתון, כאחד האדם, בין שתי הגדות של האי-היות: קודם החיים ואחריתם. האיש שרקד במחולות החרבות ושרד את ריקודי האש. עכשיו הוא כאחד האדם, שדועך ותם.
|
|
|
|
|
שיגידו השפויים בעיני עצמם, וחסידי הפלשתינים, רודפי השלום הבלתי נלאים, המרחמים תמיד על אכזרים ומתאכזרים לרחמנים, כי אני מנצל את ההזדמנות ו"רוקד על הדם".
|
|
|
|
|
חופשת הפסח בעיצומה אבל אצלנו לא טועמים את חג החירות. רישומו של הסדר עדיין משפיע על הזוגיות ומפריע את המנוחה גם בין השעות שתיים לארבע. והתהליך הוא דטרמיניסטי וצפוי מראש לאחר חגיגת האוכל הבלתי נגמרת.
|
|
|
|
|
