תמצית העובדות
בעל ואשה חיים בפירוד. הבעל הגיש תביעת גירושין נגד האשה בבית דין רבני. האשה מתנגדת לגירושין. להוכחת עילתו, מציג הבעל תמונות בהן נראית אשתו מקיימת יחסי מין עם אחר. את התמונות הוא צילם שעה שהוא נכנס עם שני אחרים לדירה המשותפת בה התגוררה האשה בלבד, בלא ידיעתה והסכמתה.
בית הדין הרבני האזורי קבע, כי העותרת חייבת לקבל גט לאלתר. הוא סמך, בעניין זה, את פסק דינו על התמונות שהוצגו בפניו. נקבע כי התמונות קבילות, גם אם הושגו תוך פגיעה בפרטיות העותרת, זאת, משום שלמשיב עומדות שתי הגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות. האחת, כי הפגיעה בפרטיות נעשתה בנסיבות בהן היתה מוטלת על המשיב חובה חוקית, מוסרית או חברתית, ושנית, הפגיעה בפרטיות נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע (ההגנות הקבועות בס"ק 2(ב) ו- 2(ג) לסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות). בית הדין הרבני הגדול דחה את הערעור שהגישה העותרת בשאלת קבילות התצלומים שהגיש המשיב.
העותרת מבקשת כעת, כי נורה על ביטול פסקי הדין של בית הדין הרבני האזורי ושל בית הדין הרבני הגדול. תחולתו של סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות (הקובע "כלל פסילה") על בתי הדין הרבניים, היא הסוגיה השנויה במחלוקת בין הצדדים: העותרת סבורה, כי כלל הפסילה שבחוק הגנת הפרטיות חל בענייננו, ומכוחו הצילומים אינם קבילים בבית הדין. המשיב סבור, כי חוק הגנת הפרטיות אינו חל בענייננו, וממילא אין תחולה לכלל הפסילה.
השאלות המתעוררות בפנינו: ראשית, האם חוק הגנת הפרטיות חל בבתי הדין הרבניים? אם כן, האם על-פי הוראת החוק נפגעה פרטיותה של האשה שעה שבעלה צילם אותה בדירתם המשותפת? אם כן, האם עומדת לבעל אחת ההגנות שחוק הגנת הפרטיות מכיר בהן? אם לא: האם על-פי שיקול הדעת אשר סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות מעניק לבית הדין, מן הראוי שהוא יתיר להשתמש בתמונות שהושגו תוך הפרת הזכות לפרטיות?
נקבע כי פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי ופסק הדין של בית הדין הרבני הגדול מתבטלים. התיק מוחזר לבית הדין הרבני האזורי על-מנת להמשיך בהליך.
נקבע - חוק הגנת הפרטיות חל בבתי הדין הרבניים, וכך גם "כלל הפסילה" שבו.
נקבע - הנישואין אינם שוללים מבני הזוג את זכותם לפרטיות זו כלפי זה; מעצם הנישואין אין הסכמה משתמעת לפגיעה בפרטיות. משעזב המשיב את בית המגורים בשל סכסוך עם העותרת, הפך הבית לרשות היחיד של העותרת לעניין צילומה על-ידי המשיב. פרטיותה של האשה נפגעה שעה שבעלה צילם אותה בדירתם המשותפת.
נקבע - במקרה דנן, לא עומדות למשיב ההגנות הקבועות בסעיף 18(2)(ב) ו-(ג) לחוק הגנת הפרטיות. המשיב לא פעל בתום לב שעה שפגע בפרטיותה של המשיבה. הפגיעה בפרטיותה של העותרת במקרה שלפנינו היא חריפה וקיצונית, ומעבר לכל מידה ראויה. החזקה שבסעיף 20(ב) לחוק הגנת הפרטיות (שעשה את הפגיעה בפרטיות שלא בתום לב) חלה בעניינו של המשיב, והוא לא הצליח לסתרה.
נקבע - במקרה דנן אין מקום להתיר את השימוש בתמונות בהליך שבפני בית הדין הרבני. האיזון בין השיקולים שיש לקחתם בחשבון נוטה באופן ברור לפסילת התמונות כראיה במשפט. זאת משום שההפרה של הזכות לפרטיות היא חמורה ביותר, ולאור העובדה שנקבע בבית הדין הרבני האזורי ובבית הדין הרבני הגדול, כי ניתן להכריע את הדין גם בלעדי הצילומים.
