הנגיד קליין חושף ומזהיר

המקום הטבעי להתחיל בו הוא יציבות מערכת הבנקאות. מדובר במערכת יציבה, המנוהלת במקצועיות ובאחריות, אולם הנסיבות המיוחדות מחייבות עתה להקדיש תשומת לב למספר עניינים:

1. הצורך לעדכן את הסטנדרטים המיזעריים לפעילות בנקים בישראל

א. נראה כי יש לבחון שוב את דרישות ההון העצמי עליו מתבססים בנקים בישראל, בהתחשב בסיכונים, הן באופן מוחלט והן באופן יחסי. ככלל רצוי שהבנקים ישמרו על יחסי הון גבוהים יותר, וייערכו גם ליישום הדרישות הצפויות, של ועדת באזל, לרזרבה הונית כנגד סיכונים תיפעוליים. לתחום זה של חיזוק יחסי ההון שייכת, במיוחד בתקופה זו של האטה כלכלית, גם המדיניות לחלוקת רווחים, ואמות מידה יותר ישירות ושקופות לתיגמול נושאי המשרה הבכירים בבנק, ובמידה מסוימת גם של כלל העובדים - כפונקציה של רווחיות הבנק. בנושאים אלה היה ראוי שהבנקים יציגו לציבור את החלטותיהם בצורה מפורטת.

כללי הלימות ההון נמצאים מזה זמן בבחינה מחדש ע"י ועדת באזל. טיוטה כבר הופצה, וההשלכות שלה נבדקות עתה על מידגם רחב של בנקים בעולם, לקראת הפיכתה לתקן מקובל בעיקר בקרב בנקים אשר להם פריסה בינלאומית.

ב. מערכת המידע ללקוח חייבת לעמוד בנורמות בסיסיות מזעריות. הדרישה הבסיסית ביותר היא שהלקוח יוכל, מידי יום, ביוזמתו וללא תלות בעובדי הבנק עימם הוא נמצא בקשר, לשלוף מידע על חשבונותיו, נכסים והתחייבויות, במערכת אוטומטית. השרות הזה ניתן היום במידות שונות ע"י הבנקים, ואף זה לא ע"י כולם. נוהל בנקאי בתחום זה נמצא בשלב מתקדם של הכנה. הלקוח היה, ונשאר, אחד מגורמי הבקרה על הבנק, ויש לצייד אותו בכלים הדרושים לשם כך.

ג. ניהול הנזילות השוטף צריך לעבור שידרוג, ואף הוא נמצא בתהליך של הכנה ע"י בנק ישראל. השוק הבינבנקאי היומי אינו מיועד לספק מקור קבוע לפעילות בנקאית אלא לאפשר ויסות של עודפים וגרעונות על פני חודש הנזילות. בנק ישראל אמור לספק את המסגרת ולאפשר את קיום השוק, והמסחר בשוק זה צריך לבטא את הערכות הסיכון ההדדי בין הבנקים, לצורך מתן הלוואות זה לזה. הערכות אלה הן גורם חשוב בשיווי המשקל של המערכת, ויש לאפשר להן למלא את תפקידן באורח מלא.

כאשר שינוי זה יתבצע יפתח אפיק נוסף בפני שוק המכר-החוזר (Repo) - אחד הנדבכים החשובים של כל שוק כספים. בנק ישראל ישנה, לצורך פיתוח זה, את המיגבלה המוטלת היום על הבנקים לגבי יכולתם לשעבד מיקצת מתיק ניירות הערך שברשותם.

בנושא זה של ניהול הנזילות קיים היבט נוסף הטעון בחינה והוא פיזור הפקדונות. הבנקים מודעים היטב לכך - לא במעט בשל הוראות הפיקוח על הבנקים - שיש צורך לפזר את האשראים, כדי לא להיות תלויים בסיכון של לווה גדול מסויים או קבוצת לווים הקשורים ביניהם. אין הקפדה ממוסדת דומה על פיזור המפקידים ובנק יכל למצוא עצמו תלוי בשיקוליו של מפקיד גדול, יחסית לבסיס הפקדונות של אותו בנק, או קבוצה קטנה של מפקידים אשר התנהגותם יכולה להשפיע מהותית על מצב הנזילות שלו ויכלתו לעמוד בהתחייבויותיו השוטפות. ברור שאין זה מצב תקין. בדעתנו להנחות את הבנקים ברוח זו.

ד. ולבסוף, בתחום זה של הנורמות המיזעריות, יש לחזק את מערכות הבקרה הפנימיות. נוסף לכך יש לשקול שוב את מקומם של רואי החשבון בתהליך הביקורת ולבחון את האפשרות כי לצרכים מסויימים הם ישמשו גם כזרועו הארוכה של הפיקוח על הבנקים. בכל מקרה אין זה מיותר לחזור ולהזכיר לרואי החשבון את חובותיהם המקצועיות באשר לנאותות הרישומים וההפרשות של הבנקים. אחת הסוגיות אשר עולות לאחרונה בהקשר זה, בשל מצב המשק, הוא הפער שנוצר בין שווי השוק לבין השווי המאזני של נכסים מסויימים של לווים. ככל שפער זה נמשך, ובוודאי אם הוא גדל, גדל הצורך להתייחס אליו בהתנהגות הבנקים.

את השינויים הנדרשים אשר מנינו כאן יש ליישם בצורה הדרגתית, תוך פרק זמן מוגדר, כדי לאפשר לכל בנק להטמיע אותם במסגרת האיסטרטגיה העסקית והתיפעולית שלו.

2. בטוח פקדונות

לצד עידכון הסטנדרטים המיזעריים לקיומו של בנק בישראל בדעתנו להציע לממשלה להנהיג ביטוח פקדונות. צוות מיוחד בבנק ישראל עוסק עתה בגיבוש העקרונות לחקיקה זו. אין בדעתנו - כפי שאנחנו נוהגים גם בנושאים אחרים - להמציא את הגלגל אלא ללכת, ככל האפשר, בעקבות המקובל בעולם. הצעה זו, אם תאושר ע"י הממשלה והכנסת, תבטח פקדונות עד סכום מסויים באמצעות קרן מיוחדת אשר תוקם למטרה זו, תמורת פרמיה. נזכיר כי תיקרת הסכום המבוטח היא 100,000 דולר בארה"ב, ו-20,000 אירו במדינות באירופה.

קיומו של בטוח פקדונות חשוב במיוחד למפקידים הקטנים, שהם מרבית המפקידים אולם בידיהם מיעוט סכום הפקדונות.

3. מבנה מערכת הבנקאות

כדי לשכלל את התחרות במערכת הבנקאות יש לחשוב גם על מבנה המערכת כולה. הנטייה בעבר היתה לראות בריבוי בנקים מפתח לתחרות. הנסיון הראה כי בשוק קטן כמו זה של ישראל, הפתוח לקשרים עם מוסדות פיננסיים בעולם ואשר אין בו עוד פיקוח על מט"ח, יש טעם לחשוב על קונסולידציה מסויימת של מבנה המערכת בתאום, כמובן, עם הבעלים.

המחשבה צריכה להתמקד בשאלה אם ניתן לעודד יצירת גוש אחד, או אף שניים, של מוסדות בנקאיים נוספים - לצד שני הבנקים הגדולים. רעיונות בתחום זה קיימים, ובחלקם גולשים לזיקה בין בנקאות לבטוח, ועלינו לבחון אם הכללים והאילוצים התופשים היום טעונים שינוי כדי לעודד תהליך זה. אנחנו יודעים כי מודרניזציה של השרותים הבנקאיים, המתבקשת במשק פתוח לתחרות גם בתחום השרותים הפיננסיים, מחייבת השקעות גדולות ואולי אף סינוף חסכני יותר. התפתחות זו תובעת הון אותו יכל לגייס רק גורם בנקאי משמעותי יותר.

4. בנקים בבעלות הממשלה

תהליך ההפרטה של הבנקים טרם הסתיים. עם זאת הסתבר שיש יותר ממודל אחד:

- לגבי בל"ל אימצנו גישה חדשה המאפשרת לבנק לפעול ללא גרעין שליטה ולכן למוכרו בבורסה. לשם כך הצענו לממשלה, ביחד עם משרד האוצר, תיקונים דרושים לחקיקה כדי לאפשר לפיקוח על הבנקים לפעול גם בתנאים אלה, והיא אישרה אותם. עוד הצענו להשלים את מרבית ההפרטה של בל"ל דרך הבורסה רק לאחר שתיקונים אלה יאושרו ע"י הכנסת.

- באשר לבנק דיסקונט, הנסיונות להפריטו בדרך הישנה של חיפוש "משקיע איסטרטגי" לא צלחו. דעתנו היא כי, בנסיבות אלו, צריך היה לאפשר לו, זה מכבר, לגייס הון נוסף, אפילו אם בכך ידולל חלקה של הממשלה. גם זו דרך לגיטימית להפרטה. עם זאת הממשלה יכולה, כפי שסיכמנו לגבי בל"ל, למכור בבורסה גם היא חלק מסויים מאחזקותיה בבנק דיסקונט. המטרה צריכה להיות כפולה: לאפשר לבנק דיסקונט להגדיל את הונו ולצמצם את חלקה של הממשלה בבעלות על הבנק.

- ולבסוף, הבנק לפיתוח התעשיה. צריך לזכור כי, להבדיל מבל"ל ומדיסקונט, לשרי ממשלה מסויימים סמכות למנות במישרין את מחצית מחברי מועצת המנהלים ואת יושב הראש של הבנק. נציגי הממשלה, לעתים עובדי מדינה, כיהנו בועדות הדירקטוריון לענייני המאזן, האשראי, ביקורת, והתיכנון האיסטרטגי. הם לא רק ידעו מה קורה אלא גם היו שותפים מלאים, במשך שנים, לניהול הבנק ולהחלטותיו העסקיות אשר הביאוהו לאן שהביאוהו. נוסף לכך הבנק היה נתון, על פי חוק, להשגחת רשות החברות הממשלתיות, אשר מייצגת את המדינה, כבעלת מרבית המניות, באסיפות הכלליות של בעלי המניות. לצורך כך אמורה הרשות לבקש ולקבל הנחיות משרי הממשלה הנוגעים בדבר כיצד להצביע על נושאים בסדר היום, או לדרוש העלאת נושאים נוספים כאשר הנסיבות מחייבות זאת. נוסף לכל אלה היו גם הדו"חות הכספיים המתפרסמים לציבור מדי רבעון, ההודעות המיוחדות לבורסה, דו"חות מבקר המדינה וההדלפות המרובות מישיבות הדירקטוריון. ברור, אפוא, כי הממשלה לא היתה זקוקה למתווכים כדי לדעת מה קורה בבנק. הפיקוח על הבנקים פנה אליה החל ממאי 2002, כאשר החלה להסתמן בעיית הנזילות של הבנק, כדי לתבוע ממנה שתמלא את תפקידה כבעלים, אשר מוטל עליו לשמור על רכוש המדינה, וכממשלה - אשר צריכה לראות לנגד עיניה את יציבות מערכת הבנקאות בכללה. עתה צריך לקוות כי הממשלה תעמוד על כך כי החלטתה, משלהי אוגוסט 2002, למכור את תיק הנכסים וההתחייבות של הבנק עד תום שנת 2002, אכן תצא לפועל. אסור להסיט עיניים מהמטרה. בנק ישראל משמש בינתיים כמלווה-של-מוצא-אחרון, כפי שעשה החל מהרגע בו נקלע הבנק לבעיית נזילות בפועל, ב- 20.8.02, למרות הקשיים שנערמו בדרכו בביצוע תפקיד זה על פי החוק, קשיים שעדיין לא סולקו סופית.

הבנק לפיתוח התעשייה לא היה צריך ולכן לא סגר את שעריו, וכרית ההון הגבוהה במיוחד אשר תבע ממנו הפיקוח על הבנקים הוכחה כמוצדקת. אולם הארוע של הבנק לפיתוח התעשייה חוזר וממחיש עד כמה ממשלה איננה בנויה להיות בעלים של חברה עסקית.

במקביל לצעדים שמטרתם היא הגברת היציבות של המערכת הבנקאית, יש לנקוט צעדים המחזקים את היציבות של המערכת הפיננסית בכללה. הלוז של צעדים אלה נעוץ בהסרת החסמים לפיתוח של תיווך פיננסי חוץ בנקאי, אשר במרכזו שוק ניירות ערך עמוק ונזיל. המשברים הפיננסיים בעולם בעשור האחרון לימדו אותנו כי משקים הנשענים רק, או באורח דומיננטי, על תיווך בנקאי, יציבותם פגיעה יותר.

בהקשר זה מעניינים במיוחד לקחי הנסוי בהסרת מחיצות בין הבנקאות לבין שוק ההון אשר עבר על המשק האמריקאי בעשור האחרון. כתוצאה מהסרת מחיצות זו נוצרו קונגלומרטים פיננסיים אשר יכלו להציע ללקוחותיהם לא רק קבלת פקדונות ומתן אשראי אלא גם שרותי חיתום, תיווך במכירה וקנייה של מניות ואיגרות חוב בשוק ההון, ביטוח, ניהול תיקי השקעות, ושרותי ייעוץ בניירות ערך. התוצאות מעידות כי היתה זו טעות גסה. שום "חומות סיניות" לא יכלו למנוע את ניגודי העניינים אשר צצו כתוצאה מכך בכל פינה. כיום שוררת הרגשה כי גניבות, הונאות, שחיתויות ברמות הבכירות ביותר, ניצול חסר מעצורים של מידע-פנים, דיווחים שיקריים - פשטו כמגיפה. המשקיעים איבדו את אמונם במערכת ולא ברור עדיין מתי אמון זה יחזור, ובמקומם נכנסו לתמונה המפקחים, המחוקקים בתי המשפט ואולי גם בתי הסוהר. הסתבר שהמודל של סופרמרקט פיננסי, החזון של תחנה אחת בה יכל הלקוח לקבל את כל השרותים הפיננסים, הרעיון של הבנקאות האוניברסלית - סובל מחסרונות משמעותיים. פעמיים במאה האחרונה יצרו קונגלומרטים פיננסיים בארה"ב בועות פיננסיות אשר התנפצו בקול רעש גדול, גרמו נזקים כלכליים קשים ביותר ואיבוד של אמון הציבור.

כדי לעצב, לטובת הצרכן, את השווקים הפיננסיים בישראל עלינו לחזור לנושאים אשר דיברנו עליהם רבות אבל התקדמנו בהם מעט.

1. שוק הכספים

אחד הצעדים החשובים בפיתוח שוק הכספים נעשה בשלהי שנת 2001, לאחר שנים ארוכות בהן התמודדנו, בבנק ישראל, על ביטול התיקרה בהנפקת המק"מ. מתנגדי הסרת התיקרה חשבו כל השנים כי קיומה מאפשר להם "לשלוט" על מדיניות הריבית של בנק ישראל, וכך חשבו עד הרגע האחרון ב- 23 בדצמבר 2001. בכך הם חסמו ברגל גסה, במשך שנים, את פיתוחו של שוק הכספים, שהוא התשתית לכל תיווך פיננסי חוץ-בנקאי. בשלהי דצמבר 2001 החליט ראש הממשלה לקבל את הצעתנו לבטל את התיקרה, אשר נכללה כחלק מעידכון המדיניות הכלכלית עליה סוכם באותה עת.

הסרת התיקרה מאפשרת לנו להגדיל באופן הדרגתי את יתרת המק"מ הנסחר בשוק, על חשבון פקדונות הבנקים בבנק ישראל, ותקל על פיתוח כלים פיננסיים, כמו שוק להסכמי מכר-חוזר (Repo) ונגזרות על הריבית, שהם נישמת אפו של כל שוק כספים.

2. שוק איגרות החוב

שוק איגרות החוב, ועימו שוק המניות, נאבק תחת המשא של הסדרים מיוחדים עם קרנות הפנסיה, המאפשרים להן לבנות תיק השקעות מחוץ לשוק ההון, וגם לצבור גרעונות אקטואריים. ההסדר של איגרות החוב המיועדות מייבש בהדרגה את שוק איגרות החוב הסחירות, ובעיקר את שוק איגרות החוב הסחירות הצמודות למדד. המשבר של קרנות הפנסיה כתוצאה מהסדר זה כתוב באותיות קידוש לבנה על כל הקירות. הנפגעים העיקריים יהיו עמיתי הקרנות מאחר והממשלה לא תוכל לבוא לעזרתם; משלמי המסים לא יוכלו לעמוד בנטל כספי עצום כל כך. בינתיים השוק, בו נקבעת הריבית לטווח ארוך לכל המשק, סובל מחוסר נזילות ומחירי איגרות החוב עשויים לסבול מתנודתיות אשר מאפיינת שוק רדוד.

צריך, אפוא, להסיר את המיכשול הזה, בלי לפגוע - ככל האפשר - בזכויות העמיתים הקיימים, ולבסס את החסכון לפנסיה רק על מה שסחיר בשוק ההון, בארץ ובחו"ל. הפיקוח צריך להכתיב מדיניות השקעות זהירה, פיזור נאות של תיק ההשקעות, גמישות ללקוח בבחירת מנהל תיק ההשקעות שלו על בסיס דיווח שוטף ומלא, תוך הקפדה על איזון אקטוארי. כאשר כל אלה נתונים, יש לקבוע חובת פנסיה לכל אזרח, שכיר ועצמאי, עד לגובה השכר הממוצע במשק, כאחת מאבני היסוד של המדיניות החברתית.

במקביל יש לדאוג להסרת כל המחסומים אשר עדיין קיימים בדרכו של שוק איגרות החוב של חברות. חשוב לזכור כי אין תיווך פיננסי חוץ-בנקאי ללא שוק איגרות חוב פרטיות. עיקרם של מחסומים אלה נמצאים בקצה הקצר של השוק - מס בולים אנכרוניסטי וחובת תשקיף אותה יש להחליף בחובת דרוג - והם מונעים את פיתוחו של שוק ניירות מסחריים כחלופה למימון בנקאי לטווח קצר של המיגזר העסקי. אחד המחסומים החשובים אשר דיכאו את שוק איגרות החוב של חברות לטווח ארוך, אפלייה במס יחסית לתכניות חסכון בבנקים, הוסר עם ההחלטה האחרונה לאחד את שיעורי המס על מכשירים פיננסיים אשר אמורה להיכנס לתוקפה בראשית שנת 2003.

3. שוק מט"ח

בפיתוח שוק מט"ח עשינו את כיברת הדרך הארוכה ביותר, יחסית לשווקים האחרים. הפיקוח על מט"ח יוסר כליל בסוף 2002, שוב הודות להתערבותו של ראש הממשלה וכחלק מעידכון המדיניות הכלכלית ב- 23 בדצמבר 2001 אשר הוצע על ידי בנק ישראל. יזמנו והובלנו, מבנק ישראל, את תהליך הליברליזציה במט"ח בתריסר השנים האחרונות, למרות ההתנגדות החריפה אשר עצרה את התהליך מידי פעם, לפעמים - לשנים!

במיוחד היתה התנגדות לתהליך המוביל לביטולה של רצועת הניוד אשר הגבילה את יכלתו של השוק לקבוע, מידי יום, את שער החליפין. ביסוד ההתנגדות היתה ההנחה - שאין לה אחיזה במציאות - שיש מישהו בירושלים, היודע בכל עת מהו שער החליפין הנכון למשק, והנחה נוספת - התלושה מהמציאות לא פחות - שניתן אכן לקַבע את השער ברמה שנקבעה. התנגדות זו בלטה גם כאשר נעשה המהלך האחרון, לפי הצעתנו, של הגמשת רצועת הניוד בשלהי דצמבר 2001, ופעם נוספת כאשר הועלתה הצעת התיקון לחוק בנק ישראל במארס 2002. על פי הצעת תיקון זו אמורות היו להינתן למשרד האוצר סמכויות שהיו יכולות לאפשר לו להורות לבנק ישראל להתערב בשוק מט"ח ובכך לשבש את ניהול המדיניות לשמירה על יציבות מחירים ולערער את היציבות הפיננסית. הצעה זו, אשר מעמידה את מדינת ישראל בשורה אחת עם מדינות מפגרות גם מבחינות אחרות, עדיין מונחת על שולחן הכנסת.

רצועת הניוד איבדה מזמן את הרלבנטיות שלה ויש לבטלה.

4. הבנקאות ושוק ההון

במקביל לפיתוח השווקים החוץ בנקאיים יש לחשוב מחדש על הקשרים בין הבנקאות לשוק ההון. הנסיון של העשור האחרון בארה"ב, אותו הזכרתי קודם לכן, מעיד שלא ניתן לפתור בעיות עמוקות של ניגודי עניינים באמצעות "חומות סיניות". גישה זו הוליכה אותנו ליצירת עיוותים קשים בשוק ההון, בלי שנפתרה הבעיה מיסודה.

צריך, לכן, לחדש את המאמץ בשני מסלולים:

- מחד, לנתק את קשרי הבעלות שיש היום בין בנקים לבין גורמים הפועלים בשוק ההון: קופות גמל, קרנות נאמנות, חברות וסוכנויות ביטוח, פנסיה וחיתום. בכך ייעלם חלק גדול מהפוטנציאל לניגודי עניינים הקיים היום.
- מאידך: לבטל או לעדכן את ה"חומות הסיניות" כמו ההגבלות על משקיעים מוסדיים להשקיע במניות בנקים, ההגבלות הקשות על בנקים לעסוק בייעוץ בניירות ערך, ההגבלות על בנקים בשיווק תכניות פנסיה ובטוח, והגבלות על השקעות ההון עצמי (נוסטרו) של הבנקים.

שינוי כפול זה יתן דחיפה של ממש לפיתוח התחרות גם במיגזר של משקי הבית. זו דרך המלך לרציונליזציה של העמלות הבנקאיות וצימצום המירווח הבנקאי במיגזר השקלים הלא-צמודים.

5. שידרוג מערכת התשלומים במשק

תחום נוסף בו אנחנו נמצאים בפיגור, יחסית למדינות מפותחות אחרות, הוא הסדרי הסליקה ומערך התשלומים. הסליקה הבנקאית, שהיא הלב של כל הסדרי הסליקה במשק, עדיין נעשית אחת ליום, וגם אז יש מקרים בהם הטיפול בסגירת עסקות נמשך זמן נוסף.

אנחנו נמצאים עתה בראשיתו של תהליך לשידרוג מערכת התשלומים במשק ע"י הקמת מיסלקת תשלומים גדולים בזמן אמיתי (Real Time Gross Settlement System). הסדר זה ימזער את סיכוני הסליקה ויאמץ במשק הישראלי אחת מהנורמות המאפיינות היום את כל המדינות המפותחות. אנחנו נבֹא בדברים עם הבנקים, כמובן, כאשר נהיה מוכנים עם המיתווה של המערכת המוצעת, מאחר ואנחנו רואים בכך מיפעל משותף.

6. פיקוח על השווקים הפיננסיים

נושא נוסף אשר עומד על סדר היום כבר שנים ארוכות הוא מיבנה הפיקוח על השווקים הפיננסיים. בנושא זה יש היום בעולם שלוש גישות:

- המודל האנגלי אשר איחד את כל רשויות הפיקוח תחת קורת גג אחת;
- המודל האמריקאי הגורס ריבוי של רשויות פיקוח;
- והמודל האוסטרלי המבחין בין פיקוח על הניהול התקין של מוסדות פיננסיים לבין הטיפול ביחסי המתווך הפיננסי עם לקוחותיו במסגרת הגנת הצרכן.

מוקדם לומר איזו מהן עדיפה, ומה מתאים לתנאי המשק הישראלי. היצענו, לכן, בעבר להתחיל עם הקמת מסגרת לתיאום בין גופי הפיקוח הקיימים כיום. המלצה ברוח זו העלתה גם משלחת קרן המטבע הבינ"ל, כאשר באה לכאן במיוחד, לפני כשנה, כדי לבחון את המערכת הפיננסית. מסגרת זו, בהרכב ראשי רשויות הפיקוח, צריכה להתכנס אחת לחודש, להיעזר בצוותי-משנה לצורך הכנת נושאים לדיון, ולגבש בהדרגה מדיניות מתואמת בנושאים משותפים לכל גופי הפיקוח.

המערכת הפיננסית מחוברת בטבורה למצב המשק. אין פיקוח בעולם אשר יכל לבודד אותה ממשברים בענפי התיקשורת והטכנולוגיה העילית בעקבות משברים בענפים אלה בעולם, וממשברים בענפי הבניה והתיירות בעקבות האירועים הבטחוניים מבית. בוודאי שאין פיקוח בעולם אשר אחראי למדיניות ממשלתית אשר משלימה תקופה ארוכה עם גידול בגרעונות בתקציב, גורמת בכך לעליית הריבית במשק ופוגעת בהשקעות ובצמיחה. הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל ראוי לשבח על שהפעיל את שיקול דעתו וסמכויותיו בשלבים מוקדמים של המשבר במשק הישראלי, וממשיך לטרוח ללא ליאות - לא אחת למורת רוחם של הנוגעים בדבר, כדי לחזק את עמידות המערכת הבנקאית בתנאים הקשים בהם היא פועלת. אני חוזר ומדגיש כי מדובר במערכת יציבה המנוהלת במקצועיות ובאחריות, אבל אין ביכלתה לנתק את עצמה מהשלכות המצב במשק. לכן, כאשר אנחנו תובעים כי מדיניות הממשלה תתמקד בהשקעות, תעסוקה וצמיחה, אנחנו אומרים גם כי השגת מטרות אלה היא תנאי הכרחי לשמירה על היציבות הפיננסית במשק.

משום כך, למרות הקשיים, יש להוציא אל הפועל את תכנית העבודה אשר את מרכיביה העיקריים תיארנו כאן. למטרה זו הצענו בעבר לא אחת, ואנחנו מציעים גם עתה, להקים מסגרת משותפת למשרד האוצר ולבנק ישראל אשר תנהל את תהליכי השינוי. ראינו, גם בשנתיים האחרונות, שכאשר יש שיתוף פעולה, במעשים, יש תוצאות חיוביות; כאשר אין שיתוף פעולה - התוצאות הן אחרות. מדובר בתכנית רחבה מאד אשר ביצועה מתפרס על פני זמן, ואשר את מרכיביה השונים יש לקדם במקביל, לעתים בחקיקה. שווקים פיננסיים מפותחים הם אחד המאפיינים הבולטים של כל משק מתקדם, ואיננו רואים כל סיבה שלא לטפל בצורה מתואמת ובשיטתיות בהשגת המטרה.