הם בכל מקום <br>

הם שם ואנחנו כאן, האמנם? הסיסמה ההזויה של השנים האחרונות של"אורה" נרקמו כל תוכניות ההתכנסות וההתקפלות וההינתקות ואשליית גדר הביטחון והריצה המטורפת אחרי חיזיון שווא של שלום, כאשר כל המרץ והמאמץ של ממשלות ברק ושרון מושקע ב"ערבים הטובים", קרי הפלשתינים והוא המשכו הסהרורי שבו התחילה ממשלת רבין, שהביאה את ה"צרה" מתוניס, הקימה להם צבא ומשטרה, נתנה להם ערים, חימשה אותם בכל כלי נשק אפשרי כדי שיוכלו להיטיב ולרצוח. והיום כל השותפים שהביאונו עד הלום, יכולים לחכך ידיים בהנאה לפי- שהאויב גם שם וגם פה.

מאז שארבע אמהות בסיוע ארבע השדרניות בתקשורת הצליחו לשכנע את אוגדות הצבא להפקיר 2 מיליון אזרחים לחסדי החיזבאללה, עסק זה כל השנים בהערכות מלחמתית לאורך גבול ישראל, בהצבת אלפי טילים ובניסיונות שביקשו לבחון את הערנות, כאשר ממשלת ישראל עוצמת עיניים מול כל הפעילות המתרקמת לפניה. ראש הנחש לא רוצץ והיום מדינת החיזבאללה בגיבוי אירן מאיימת על חצי מדינת ישראל מצד אחד, והחמאס זה שאפשרנו לו בבריחתנו מעזה לעלות ולהיבחר ולהקים ישות טרור משבש את החיים בדרום מערב הארץ.
ומה על אבו מאזן ה"ערבי הטוב" והקשר שלו לקסאמים, לטרור, לרציחות? רוב טילי הקסאם הנופלים על מערב הנגב משוגרים ע"י אנשי פת"ח, אפילו רוצחו של הנער אליהו אשרי הי"ד היה קצין במשטרת הפת"ח ברמאללה.

לחימה קשה עוברת מדינת ישראל בימים אלה. וזאת למרות "ההתנתקויות" שעברה ביוזמתה הן מעזה והן מלבנון, לאחר שהפרשנים והמומחים הגדולים של דורנו הסבירו לנו שוב ושוב על ההצלחה שבמהלכים אלה. הם רק שכחו שאנחנו מחברים את המנותקים אל לשד עצמותינו: בכך שממשיכים לספק להם כסף, נשק, חשמל, דלק, עבודה...

ונגד מי אנו נלחמים? נגד ארגוני טרור כמו חיזבאללה וחמאס, ומתבוססים בלחימה סיזיפית קשה, מה היה קורה, לו מצרים, סוריה, אירן היו מחליטות להצטרף למערכה? ומה יקרה אם נתנתק גם מיהודה ושומרון? איך היינו עוצרים את המתאבדים והקטיושות מהשומרון שיפלו על כפר סבא, פ"ת, נתניה, ת"א, הרי כל מרכזי האוכלוסיה במישור החוף יהיו חשופים לירי, כולל כביש החוף וכביש 6, שיפעלו תחת סיוט של התלקחות יומיומית על שיירות של אלפי כלי רכב ועוד לא דברנו על נמלי ים ואוויר.

את שיווק הבלוף בדבר האפשרות של חיים בדו קיום זה לצד זה עם שכנינו הערבים, ממשיכים להפריח. לפני 70 שנים כתב זאב זבוטינסקי במאמרו "על קיר הברזל", "על הסכם מרצון בינינו לבין ערביי א"י - "אי אפשר לחלום, לא עתה וגם לא בעתיד הנראה באופק... במו ידינו הננו גורמים נזק לענייננו באם אנו מדקלמים על הסכם ומחדירים למוחות שלא קיר הברזל הוא העיקר, אלא שיחות בלתי פוסקות". כאז כן היום.

מה רוצים בעצם הערבים? בשיא האופטימיות והאופוריה של הסכמי אוסלו הם התחילו לפוצץ אוטובוסים, כשברק נתן כמעט הכול הם פתחו במלחמה והתשובה היא חד-משמעית, הם רוצים מדינה פלשתינית אחת מהירדן לים. הם מעולם לא השלימו עם "הפלישה הציונית" ולא קיבלו אותנו כאן.

למצרים נתנו את כל סיני עד הגרגיר האחרון וקבלנו אי לוחמה והם לא קיימו התחייבויות והראייה הנשק העובר בכמויות אדירות משם, קודם במנהרות והיום בגלוי, אמצעי התקשורת שלה מלאים בדברי נאצה על היהודים והציונות ומדוע ישנו דרכם? הרי הם קבלו כל אשר חפצו- בחינם.

עם סוריה בלי לתת כלום אנחנו במצב של אי לוחמה כבר 33 שנים. אם כך מדוע לתת? הנתינה אין לה שום פקטור, תיתן חבלי מולדת, לא תיתן, ממילא התוצאה היא אחת.

ומה על ערבי ישראל? הם רואים עצמם מיעוט לאומי וקוראים לפתרון בעייתם הלאומית (לא האתנית, הדתית, התרבותית, הלשונית) ע"י אוטונומיה בלבה של מדינת ישראל. ערביי ישראל מזדהים עם אחיהם הפלשתינים ותובעים במפגיע דה יהודיזציה של ישראל, את ביטול סמליה הלאומיים והפיכתה למדינה דו- לאומית. דהיינו בעוד של- 22 מדינות ערביות יש קיום ערבי הם מנסים לבטל את קיומה של ישראל והולכים ומתעצמים בכוחם האלקטוראלי כך שבעתיד הלא רחוק יהא בכוחם לקבוע את זהות ראש הממשלה. ומה עושים אנו? מכריזים עליהם כעל אזרחי ישראל שווי זכויות ומעמידים פנים שהפתרון לסכנה הדמוגרפית שהם מהווים היא בגירוש יהודים אל תוככי הקו הירוק ואם כך לא ירחק היום והם בבחירות לכנסת במפלגת גג אחת יהפכו ללשון מאזניים ויוכלו להכריע בעניינים הרי גורל.

יושבים להם החכמים הגדולים, אלה שהריעו בעבר לבריחה הגדולה מלבנון, שידעו מה קורה מאז המנוסה לפני שש שנים, ידעו על אלפי הטילים שמכוונים לעבר המדינה ידעו כי הכול רק עניין של זמן עד ההתלקחות והם אינם מודים בטעותם. כאשר צעקנו תנו לצה"ל לנצח, הם צחקו, כאשר אמרנו מי שבורח מהטרור הטרור רודף אחריו, הם צחקו, כאשר קראנו אל תתנו להם רובים, הם צחקו, כאשר התרענו, המנוסה תעניק רוח גבית לטרור, הם צחקו. אם אף אחד לא טעה, אז איך הגענו למצב הזה?

רק אפשרות אחת קיימת כדי להפסיק את שפיכות הדמים. רק הפרדה טוטלית - ערבים ממזרח לירדן ויהודים ממערב יכולה להביא שקט לאזור והמודל של קפריסין הוא הדוגמא הטובה לכך. היוונים ידעו כובשים רבים: רומאים, גרמנים, טורקים, אך לאדמתם תמיד התייחסו בחרדת קודש, הם גם השכילו לפתור את הסכסוך עתיק היומין בינם לבין הטורקים בטרנספר כפוי של אוכלוסין. כמיליון וחצי נעקרו לפני 80 שנים מאסיה הקטנה וכחצי מיליון טורקים גורשו מיוון.

המתיחות הגיעה לעימות מזוין ב- 1974 כאשר ניסתה קבוצת גנרלים יוונים להשתלט על האי והצבא הטורקי פלש כתגובה לכך. היום יושבים כחצי מיליון יוונים ב- 60% מן האי ובחלק הטורקי פחות ממאתיים אלף. ניקוסיה הבירה מחולקת ובתווך יושב האו"ם ומאז ההפרדה המוחלטת שקט שורר במקום. היוונים והטורקים שנעקרו אינם מעבירים מדור לדור את מפתחות הבתים הישנים. אולי כשיושבים על האולימפוס, הראש חושב צלול יותר.

האם מישהו מאמין בכנות ששפיכות הדמים באזורנו תפסק ללא הפרדה? אין ברירה, בהסכמה ובפיצוי הולם חייבת להתבצע הפרדה בין העמים. כבר ניסינו הכול, כבר חווינו הכול ותמיד נזרקנו בסוף למצב קטסטרופלי יותר.

ההתכנסות של ההסתלקות מיהודה ושומרון אם תתבצע חלילה תבעיר מוטיבציה אצל שכנינו כי אפשר לגרש את כל היהודים מכאן בסופו של דבר ולא ירחק היום שמדינת ישראל תאלץ להילחם על חייה מלחמה קשה, מלחמה של להיות או לחדול, אלא אם כן תתעשת ותבין כי הם בכל מקום, וזו מזמן עובדה קיימת.