העימות שהתפתח בין ישראל לחזבאללה על-רקע חטיפת שני החיילים בגבול הצפון ב- 12 ביולי העלה את נושא המדיניות שבה תנקוט סוריה. ישנה סברה שסוריה, תחת הנהגתו של בשאר אל-אסד, לא תדע לעצור על הסף ותתמוך באופן אקטיבי בחזבאללה. אך התנהגות המשטר הסורי עד כה מראה ששיקולים רציונאליים ואינטרסים חיוניים גורמים לנשיא הסורי לנקוט בעמדה פרגמאטית.
אם ניתן לשפוט על-פי העימות שהתפתח בין חזבאללה לישראל, הרי שבניגוד לתדמית שלעיתים מיוחסת לו בישראל ובמערב, אסד הבן השכיל לעצור על הסף. ניסיונות החזבאללה להביא את סוריה וישראל להתנגשות ישירה לא צלחו. הארגון השיעי ניסה להפיץ ידיעות על כך שישראל מפציצה בעומק השטח הסורי, הוא ירה טילים לעבר רמת הגולן והרבה להשתמש ברקטות ("רא'אד 1") שקיבל מהמשטר הסורי בירי על חיפה וסביבתה.
אבל הסורים, מתוך שיקול להימנע בכל מחיר מעימות ישיר עם ישראל, הכחישו באופן מיידי את הידיעות בדבר הפצצה ישראלית בשטח הסורי. בנוסף לזה, נמנע המשטר הסורי בינתיים מלתמוך באופן אקטיבי בחזבאללה מלבד מספר הפגנות רחוב שארגן בבירה דמשק. בהקשר הזה חשוב להדגיש שהסורים, באמצעות תת-שר החוץ פייצל אל-מקדאד, מכחישים בתוקף שמשאית התחמושת שהותקפה על-ידי חיל האוויר הישראלי הועברה משטחם לידי חזבאללה.
בנוסף לזה, המשטר הסורי אף מבקש מארצות הברית ומהקהילה הבינלאומית לתת לו להיות מעורב במשא-ומתן המדיני שישים קץ לעימות הנוכחי בין ישראל לחזבאללה. גם התמיכה הפוליטית שגילה המשטר הסורי בחזבאללה, במהלך עשרת ימי המשבר, היתה יחסית מועטה וכפי שזו השתקפה בפסגת שרי החוץ הערביים, היא מבוססת על רצונו של המשטר לשמור על קשריו עם גוף פנים לבנוני - בעל משקל פוליטי לא מבוטל. שמירת הקשר עם חזבאללה עוזרת לסורים להישאר שחקן רלוונטי במשחק הפוליטי הפנימי בלבנון.
ההתנהגות הסורית מעידה על שני דברים עיקריים. ראשית, סוריה מתעקשת להמשיך וליטול חלק בפוליטיקה הלבנונית, הן בשל מקומה של לבנון בתפיסת הביטחון הלאומי הסורי והן בשל עמדתה המסורתית, וההיסטורית של סוריה, על פיה, לבנון היא חלק ממנה. שנית, המשטר הסורי מנסה להראות פרגמאטיות שתעזור לו לצאת מהבידוד הבינלאומי ובסופו של תהליך גם מחיבוק הדוב האירני.
ישנה אפשרות שאירן, באמצעות התחייבותה לסייע לסוריה במקרה וזו תותקף על-ידי ישראל, היתה רוצה שמשטרו של אסד ייקח על עצמו את הלחימה מול ישראל ויעזור לחזבאללה, לבל תושמד יכולתו הטילית; על-פי סברה אחת, הטילים שבידי חזבאללה מהווים נדבך בכוח ההרתעה של אירן מול ישראל במקרה וזו, או המערב, ישקלו תקיפת כוריה הגרעיניים. אך הימנעותה של סוריה ממעורבות אקטיבית מביאה למסקנה שהמשטר אינו מוכן להקריב את עצמו, לא למען חזבאללה ולא למען האירנים.
על אף הביקורת המוטחת בנשיא הסורי ע"י ישראל והמערב, באשר לאופי מנהיגותו ותהליך קבלת ההחלטות שלו, עצם היותו מנהיג משטר של מיעוטים, חילוני ומאוים פנימית, הופך אותו לשחקן מתון יחסית שמונע מגורמים קיצוניים בארצו להקים עוד רפובליקה איסלאמית, ובזה יש לו אינטרס משותף עם ישראל.
פגיעה במשטר והפלתו לא תביא בהכרח לעלייתם של גורמים ליברלים משכילים. הוואקום שייווצר יתמלא, קרוב לוודאי, על-ידי איסלאמיסטים קיצוניים כמו אלה הממררים את חייהם של תושבי עירק. אפילו אם תרחיש זה אינו מחייב אחרים להשלים עם התמיכה שהמשטר מביע בטרור הפלשתיני ובחזבאללה, נשארת המציאות הסורית הנוכחית עדיפה במובנים רבים על המציאות העירקית ואף האפגנית.
המשטר העלאווי בסוריה נמצא במצב עדין מאד. מחד-גיסא, זהו משטר של מיעוטים הנתפסים ככופרים בעיני הרוב הסוני, שרוצה בהדחתם מהשלטון. מאידך, המשטר מושפע מאד מההתפתחויות האזוריות, ובמיוחד מהסוגיה הלבנונית. ישנה הבנה בסיסית והיסטורית בסוריה שאם המשטר יתמוך באופן גורף בצד אחד מהשחקנים הפנים-לבנוניים, זה יביא להתנגדות חריפה מצד השחקנים האחרים ותומכיהם החיצוניים.
שיקוליה הפנימיים של סוריה אינם מאפשרים ניתוק מחזבאללה וכפועל יוצא מכך, היא משמיעה הצהרות תמיכה ומארגנת הפגנות תמיכה. בנוסף לזה, גם אם סוריה אכן עמדה מאחורי משלוח הנשק לחזבאללה, הרי שאין מדובר פה באותה תמיכה גורפת מוצהרת וחסרת פשרות שמדינה מגלה לגורם שנתפס כבן בריתה. אך בו בזמן סוריה אינה ששה להתנתק לחלוטין מכל שאר הסיעות והעדות בלבנון.
ישראל באמצעות המבצע הצבאי הנוכחי תתקשה לפרק את חזבאללה מנשקו והסיכוי שהדבר יתבצע על-ידי הצבא הלבנוני הוא נמוך עד כדי בלתי אפשרי. בנוסף לזה, הכנסת כוחות רב-לאומיים נוספים ללבנון לא תביא את חזבאללה לוותר על נשקו. אדרבא, כוח רב-לאומי ייעודי כזה ייתן בידי חזבאללה אמתלה נוספת להגביר את פעילותו הטרוריסטית נגד מטרות מערביות, הן בלבנון והן מחוצה לה.
נסיגת הכוחות הסורים מלבנון גרמה לחזבאללה להתעצם עוד יותר, בעיקר ברמה הרעיונית, ולהדגיש את הממד האיסלאמיסטי בפעילותו. עקרון ייצוא המהפכה האיסלאמית בלבנון לא ייגדע עם המשך קיומו הצפוי של חזבאללה לאחר המבצע הנוכחי. כתוצאה מכך, פירוק חזבאללה מנשקו ספק אם יהיה בר-ביצוע בלי מעורבותם של הסורים. מה שיכול להביא את סוריה לתת יד למהלך כזה היא חבילה של תמריצים, כאשר החשוב מבניהם הוא האפשרות שסוריה, באמצעות מעורבותה המחודשת בלבנון, תוכל להחזיר לעצמה את ההגמוניה הפוליטית, תוך שמירה על האיזון הפנימי כפי שהוא משתקף מהסכם אל-טאא'ף (אלה שעשויים להסכים ל"גזר" זה יתכן וידרשו שהסורים יפרקו לא רק את חזבאללה מנשקו, אלא גם את המליציות הפלשתיניות).
עם זאת, יתכן ומהלך כזה יהפוך ליותר רלוונטי כאשר הסכסוך הפנימי הלבנוני בין החזית הנוצרית-דרוזית-סונית לבין חזבאללה יתפתח לכדי עימות אלים.
_________________________________
מבט-על רואה אור
על-ידי אוניברסיטת תל אביב
מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים
www.tau.ac.il/jcss/
ומרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה
[קישור]/
באמצעות תרומתם הנדיבה
של שרי וישראל רויזמן, פילדלפיה
