מה חושב מרגלית-אולמרט

רעיון ענק,

לקרוא את דן מרגלית ואמנון דנקנר במעריב (מקור לא יסולא מפז, אך יחסית לא יקר במיוחד).

הם הרי חברים שלו, תמכו בו לאורך כל הדרך, סביר שהם קרובים אליו מאד מאד, ומה שנשמע מהם, קרוב ככל הנראה ובמידה מרובה, למה שנשמע ממנו.

אז את דנקנר לא ראיתי היום במעריב, ואת מרגלית כן.

מרגלית עוסק היום במספר נושאים:

דילמת המילואים, לגייס, לא לגייס, הוא סובר שכדאי לגייס על-מנת:

- להשאיר את רישומנו על סוריה
- על-מנת להתאמן
- בכדי לסייע בטיהור קרקעי של דרום לבנון, טרם מסירת הדגל לכוח הבינלאומי, אגב דן מרגלית כבר החליט על מסירת השטח לכוח הבינלאומי (ה' הידיעה היא של דן); (ממשלת ישראל עוד לא יודעת על הכוח הזה, הכוח לא יודע על עצמו, אבל דן כביר יודע).

איך שאני פותח Nfc, אני רואה כותרת על גיוס מילואים, דן מרגלית הציע - ושערי שמים נענו.

מרגלית נראה בנוסף, כמעדיף, להבנתי, את המכות האוויריות והארטילריות על לוחמת חי"ר.

את הפיסקה הזו מסיים מרגלית בכותבו: "רק הניהול הנוכחי של הלחימה אינו ראוי. מעט מידי, הרבה מידי. מעט מידי כוח נגד האויב, נפגעים רבים מידי בצידנו", דן מרגלית מבקר באופן שאינו משתמע לשתי פנים את "ניהול הלחימה" (הדרג המבצע) ולא אומר דבר על ניהול המלחמה (דרג מדיני, ראש המשלה ושר הביטחון).

מרגלית ממשיך ואומר: "צה"ל זקוק לניעור, לחשבון נפש, לנכונות לקצץ במה שהוא רגיל בו... יותר מכל צריך לזכור כי ישראל יכולה הייתה כבר להחזיק בטיל בולם קטיושות... ותותח שולף שחסר כעת בשדה המערכה.. ומערך מילואים שלא התאמן..."

בקיצור, דן מרגלית מאד מאד לא אוהב את ההכנות והלחימה של צה"ל במערכה הזו, לרמה שהוא רואה עצמו חובה לפרט זאת בימים הראשונים של בקרבות, כאשר לדעתי, וככל הנראה עוד נכונים לנו ימי קרבות רבים.

בהמשך כותב דן מרגלית שאולמרט איבד את המנדט לתוכנית ההתכנסות, אם אולמרט ירצה להתכנס, הוא יצטרך לחזור אל העם.

את הטור מסיים דן מרגלית בענייני אזעקות בנצרת הערבית. מרגלית כאילו הוא מצדיק את העובדה שבעיר נצרת לא נשמעות אזעקות – כי בשל השימוש הכפול באזעקות (הן צפירות יום זיכרון, והן התרעת מלחמה), ומאחר שתושבי נצרת ביקשו שלא לשמוע את הצפירות ביום הזיכרון, אז אין להם אזעקות. מוסיף ואומר מרגלית: "ערביי העיר, שראו ברצח שני הילדים מטילי החיזבאללה, יכולים לבוא בטענות לעצמם".

לסיכום:

- דן מרגלית תומך בגיוס מילואים,
- דן מרגלית מתחיל לדבר על הפעלת כוחות מילואים בלבנון (משמע מהלך ארוך),
- דן מרגלית מלא טענות כרימון לצה"ל, על ההכנות, תכנון וניהול הקרבות,
- דן מרגלית סבור שעדיף שתושבי נצרת הערבים, גברים, נשים וטף ימותו מטילי החיזבאללה, ויוסיפו עוד ועוד "שאהידים" לרשימתם, מאשר שיתקינו להם צופרים שירעישו להם ת'נשמה גם בימי הזיכרון, או במקום שפשוט ניפרד מהם לשלום כמו משאר הערבים, כמו שאנחנו נפרדנו מעזה, במסגרת ההכנות לחזון איש תחת גפנו ותאנתו, (הגפן כאן והתאנה שם).
- לדן מרגלית אין טענות לדרג המדיני, אפילו לא רבע טענה, ממש כמו ועדת אגרנט, אבל לוועדה הנ"ל היה מנדט מוגבל, ולדן, למיטב ידיעתי, כעיתונאי – המגבלה היחידה שלו היא הצנזורה.
- דן מרגלית גם לא שואל חצי ורבע שאלה על ההחלטה של החבר שלו ומזכ"ל הקודם של ההסתדרות, לצאת לכזו מערכה, תוך ידיעה ודאית של התרחיש הצפוי היינו, ירי טילים אינטנסיבי לעבר כ- 1/3 מהמדינה בדיוק כפי שקורה בימים אלה (על-פי עדותו של ראש יח' 8200 לשעבר, בטלוויזיה), מבלי שהדרג המדיני פעל לרכישת נשק המגן קיים והזמין בארה"ב (חיכו 6 שנים, יכלו לחכות 7 ובינתיים להיערך ולהצטייד).

זהו קו מחשבתו של דן מרגלית.

ואם מרגלית צודק, אני לפחות מקווה ששאר האיומים, כולל איומים המתעצמים בעקבות מהמערכה הנוכחית, מנוהלים בצורה קצת יותר אחראית – על-ידי הקברניטים.