סוף סוף יצאה לדרך ועדת וינוגרד והחלה בעבודתה. אך משהו בהחלט לא תקין בהתנהלות הממשלה בכל הקשור להקמת ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת מחדלי מלחמת לבנון השנייה. התנהלות הממשלה בעניין זה צריכה להדיר שינה מכל אזרח בישראל.
מתברר כי בנהלי הדמוקרטיה קיים סדק, אשר האירועים האחרונים הרחיבוהו מאוד. מעבר לפארסה של מינוי ועדות הבדיקה השונות, פיזורן והרכביהן הכושלים, הגדילה הממשלה לעשות בהתנהלותה מול מבקר המדינה. על-פי חוק יסוד מבקר המדינה המבקר עצמאי ובלתי תלוי.
לפני מספר שבועות "הטילה" הממשלה על מבקר המדינה באמצעות התקשורת, ללא תאום עמו, את משימת הבדיקה של התנהלות המלחמה בעורף וברשויות המקומיות. מבקר המדינה, מתוקף חוק מבקר המדינה, הדף את המשימה בטעון מוצדק, שהממשלה לא יכולה להטיל עליו משימות בדיקה, ודאי לא כשהוא כבר בעיצומה של בדיקה. עוד טען המבקר שבסמכותו לבדוק כל דבר ועניין באופן עצמאי ובלתי תלוי - ואכן המשיך במשימות הבדיקה שקבע לעצמו.
בהחלטת הממשלה שפורסמה ב- 17.9.06 על הקמת ועדת וינוגרד, אין זכר להודעתו הפומבית של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בדבר חלוקת המשימות בין הוועדה הממשלתית לבין מבקר המדינה, שהיה אמור לבדוק את התנהלות העורף והרשויות המקומיות במלחמה.
אין ספק שלממשלה בהרכבה הנוכחי, לא נוח שגוף בלתי תלוי כמוסד מבקר המדינה, יבדוק גם את הדרג המדיני. ברצונה למנות ועדה ממשלתית ולא ועדת חקירה ממלכתית, והיא זו אשר תקבע גם את סמכויותיה. התנהלות הממשלה לא מובנת ומדאיגה כאחד.
הגדיל לעשות היועץ המשפטי של הממשלה, שכנראה "גויס" למערכה לעזרת הממשלה וכנראה שהתבקש לחוות דעתו. רק אתמול פורסם שהיועץ המשפטי לממשלה אמר עם הקמת ועדת וינוגרד, שמן הראוי שמבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, לא יעסוק בדברים שהוועדה בודקת. נראה הדבר שאמירה זו של היועץ המשפטי לממשלה לא משפיעה על מבקר המדינה, ובצדק.
לא ידוע לי אם נקבעו הנהלים המגדירים את יחסי הגומלין בין היועץ המשפטי לבין מבקר המדינה. אך מן הראוי שמבקר המדינה לא יעסוק בענייני חוק ומשפט, ואילו היועץ המשפטי לממשלה לא יעסוק בביקורת. בנושאי הביקורת וכיצד לעשותה, טוב יעשה היועץ המשפטי אם ישאיר זאת לאחריותו הבלעדית של מוסד מבקר המדינה. באין נהלים יכול מבקר המדינה להודיע, למשל, כי החליט לבדוק את התנהלות הפרקליטות והמשטרה ואת החלטת היועץ המשפטי לממשלה בעניין הגשת כתב האישום כנגד השר חיים רמון, החלטה שהעלתה תמיהות לא מעטות. שאם לא כן, היכן נגיע? אני רוצה להאמין שרשויות אלו צריכות לנהוג בכבוד הראוי אחת ברעותה.
יש לדעת כי עיני רבים מופנות לעבר מאבק איתנים זה של הממשלה והיועץ המשפטי במבקר המדינה ולתוצאותיו. לתוצאות מאבק זה השלכה על גופים ומוסדות בארץ, כמו אגודות, עמותות וחברות, החייבות לנהוג על-פי החוק ולמנות מערכת ביקורת; ועדת ביקורת ומבקר פנים. גם בגופים אלה, מדרך הטבע, ויכוחים תמידיים. מצד אחד ההנהלה והדירקטוריון רוצים להכפיף תחת מרותם את ועדת הביקורת, ומצד שני, טוענים כי הביקורת היא עצמאית ובלתי תלויה, בעוד ועדות הביקורת רואות את מעמדן כדומה למוסד מבקר המדינה ודורשות תקציב לקיים ביקורת עצמאית. אין ספק שתוצאות מאבק זה ישפיעו גם על גופים אלה.
לסיכום, שורש הרע טמון בחוק המאפשר לממשלה למנות ועדות בדיקה. מן הראוי שהשיטה תשונה. לדעתי רצוי שהכנסת, באמצעות הוועדה למינוי שופטים, למשל, תוסמך להחליט, בעת הצורך, על מינוי ועדת הבדיקה והרכבה, במנותק ממבקר המדינה, שיש לשמור מכל משמר על עצמאותו.
