בשנים אחרונות רבבות אנשים מיהודי אתיופיה היגרו לאתיופיה לאחר שלא מצאו את עצמם בתוך החברה הצבועה שמדברת בקולות רבים עד שקשה להבין מהו הקול הכנה והאמיתי.
מדובר באנשים שעשו את המסע המפריך מסודן לישראל ואיבדו בדרך קרובי משפחה ועברו את הטראומה האנושית וקברו את קרוביהם בין השיחים בלילות ואף ישנו עם גופה כמה ימים, עד שימצאו אנשים שיסייעו בפינוי הגופה. מכיוון שהאדמה היתה קשה ובנוסף לא היו הכלים המתאימים לחפירת האדמה, מעל 4 אלף יהודים מאתיופיה לא זכו לקבורה מכובדת.
מה שמפליא אותי יותר הוא שדווקא הנוצרים שבתוכנו, שהגיעו בזהות בדויה כשהם מתחזים ליהודים, נוטעים שורשים עמוקים במדינה ואף מעלים את קרוביהם למדינה תוך הטיית החוק הישראלי. הם מקיימים כנסיות ופעילות מיסיונרית באין מפריע בשכונות שבהן יש ריכוז גבוה של יהודי אתיופיה. בשיא חוצפתם הם גם מקללים ומגדפים את יהודי אתיופיה במילות גנאי שנהגו לכנותם בארץ הגלות אתיופיה. התופעה זו נותנת תחושה ליהודי אתיופיה שטרם הגיעו לציון שעליה חלמו והתפללו ולכן חלקם, עייפים ממאבק, נוטשים את ישראל לארץ גלותם אתיופיה ובכלל למדינות אחרות: ארה"ב וקנדה.
גם הרבנים מיהודי אתיופיה, שעשו מאמצים עילאיים וקיבלו הסמכה לרבנים, אינם חשים חלק ממוסד הרבנות ובכלל ממדינת ישראל. הם נטולי סמכויות וכבולים, ואין להם דרך לסייע לזוגות המבקשים להינשא כדת משה וישראל ביישובם. הרבנות הטילה את הסמכות לתת אישורי יהדות לרב אחד מתוך יהודי אתיופיה וכולם צריכים לטלטל את עצמם מכל מקום אליו לת"א. זאת, למרות שישנם מעל 20 רבנים מיהודי אתיופיה שבקיאים בשורשים היהודים של יהדות אתיופיה. אבל הרבנות הראשית ומוסדות הדתיים במדינה, העדיפו להפוך את יהודי אתיופיה לבני ערובה של רב אחד. אם זו לא התנכרות ורמיסת כבודה של יהדות אתיופיה? אז מה כן?
הרשויות המקומיות, במקום לשלב את יהודי אתיופיה בתוך המערכת העירונית, הקימו להם "מוקדי קליטה". תפקיד בלי תוכן שנועד להכשיל את קליטתם של יהודי אתיופיה בחברה הוותיקה. יצרו רשות בתוך רשות ושכונה בתוך שכונה וכך מוצאים דרכי מילוט מאחריות אמיתית לקליטת יהודי אתיופיה ברשות המקומית. את פעילות המוקד מממנים יהודי התפוצות באמצעות קרנות העירוניות.
כל זה ודברים נוספים גורמים תחושת מיאוס וגועל להיות חלק ממדינה זו, שהכול צבוע ויהודי אתיופיה מעדיפים שלא להיות בפסטיבל הצביעות ולהגר לאתיופיה, שם נרדפו בה כיהודים וכאן רודפים אותם כשחורים.
כי ההשכלה, היכולת והניסיון אינם מהווים במדינת ישראל קריטריון להתקבל לעבודה, אלא השתייכות עדתית ומפלגתית. קהילת יהודי אתיופיה, עם ניפוי הנוצרים שבתוכה, יכולה להגיע ל- 80 אלף נפש. עדה קטנה כזאת לא יכולה להוות ציר מרכזי במשחק הפוליטי וגם לא יכולה לפרוץ את החומות הבצורות העומדות בפניה.
יהודי אתיופיה, מי שמעוניין לדעת ולנקוט צעדים להצלחת המדינה ולשילוב אמיתי וכנה של יהודי אתיופיה, הם משאב שלא נוצל עד כה בצורה הנכונה. המשכילים מקיימים עמותות ומתקיימים מתורמות יהודי התפוצות ואין דרך לפרוץ לשורות המדינה הזאת. כולם אוהבים אותם עד פתח משרדים והשכלתם מגבירה את השנאה. לא שונאים את הרוסים סתם, אלא בגלל שהם מאיימים על כל משרה שהם חפצים בה.
לי באופן אישי בא להקיא מצביעותם של אנשים במדינה. האדם השחור אצלם הוא בגדר של משרת ללא תמורה. כולם מתעסקים במה שקורה בחברה הפלשתינית, כי זאת הדרך לברוח ממציאות הרועשת בתוך המדינה. כי אצל הפלשתינים יש צד שני, אבל ליהודים שחורים אין צד שאפשר להטיל עליו את אחריות לכישלון.
כאן מדובר בלקבל את האדם ללא השיוך העדתי והצבע. יהודי אתיופיה רוצים להתערות בחברה הישראלית ולהתקבל לכל משרה על בסיס משקל של השכלה וניסיון. צאו מהבועה כבר.
