ב"תוכנית ההתעצמות", כתבתו של גדי בלום שפורסמה במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות לפני כשבוע, זכינו לקבל את ביבי החדש כביכול, עטוף בעטיפת צלופן נאה ומבושם בניחוח הסקרים. מדובר, ולהלן ציטוט מפיו של הכתב, על "ראיון נדיר". ביבי הזחוח, עטוף בעשן ובמסך הסקרים = שקרים, הוא לא רק מתכון בטוח להידרדרות נוספת בכל תחומי חיינו, אלה מהווה איום משמעותי על אזרחי המדינה שעוד זכו לשרוד את שלטון וטרור האימים החברתי מבית המדרש שלו בקדנציה הקודמת. מן הראוי לעמוד אם כן על כמה "אמיתות" העולות מן הכתבה ומן הדמות המצטיירת בה. מוגש לכל מי ששכח או עדיין לא מכיר את האיש. ראו הוזהרתם!
הבשורה על-פי ביבי (הכלכלית והדמוגרפית)
כהרגלו בקודש הצליח ביבי לשחרר כמה אמירות מופת ולהדגים לכל מי ששכח את התנהגותו האופורתוניסטית, את שקריו במצח נחושה ומעלליו זחוחי הדעת של האיש והאגדה. לשאלה האם הוא מצטער על הקיצוץ בקצבאות הילדים הצליח פיו להפיק שוב כמה מרגליות וכך עונה ביבי לשאלת הכתב:
"לא. הוא (הקיצוץ בקצבאות הילדים) הוכיח את עצמו. בדיעבד התברר לי שיש אפקט דרמטי נוסף לקיצוץ הזה, אפקט דמוגרפי בעל משמעות גדולה".
"קיצוץ הקצבאות מביא לבלימת הסכנה הדמוגרפית. זו פעם ראשונה מאז הקמת המדינה, שהפער בין הילודה הערבית לבין הילודה היהודית הוא של ילד אחד לטובת הערבים. זה דרמטי. זו לא היתה הכוונה, אבל זה חלק מהתוצאה. הפצצה הדמוגרפית שכולם דיברו עליה כסכנה קיומית, פשוט חוסלה בקיצוץ הזה". לא פחות ולא יותר.
אולם במסמך שפרסמה קרן קונראד אדנאוור בשנת 2005, שבה פורסמו הנתונים והמגמות השוררות בקרב ערביי מדינת ישראל בנושא מגמות הילודה, עולה ומתבררת הפלא ופלא המציאות האמיתית.
כותבי המסמך מפנים את תשומת לב הקוראים לעובדה שמגמת הירידה בקצב הילודה בקרב אזרחי ישראל הערבים בשנת 2005 התאפיינה כבר אז במגמת ירידה ברורה על פני תהליך שנפרס על פני שנים רבות. מדובר אפוא על תהליך הדרגתי ורב שנים שאינו קשור למדיניות של ביבי וקיצוץ הקצבאות. זהו תהליך תרבותי ורב שנים, שהחל עוד לפני שלטונו של "העילוי", ומתאפיין בעיקר בתהליכים סוציולוגיים ותרבותיים פנים מגזריים.
כותבי המסמך מציינים אף שאת הירידה בילודה במגזר הערבי יש לזקוף במיוחד למשפחות הערביות הנוצריות. זהו מאפיין תרבותי מובהק שאינו קשור להורדת קצבאות הילדים, שכן במשפחות נוצריות, רבות מהן מעורבות – בעלות אב או אם ממוצא אירופי - מספר הילדים לא היה גדול ממילא, כך שחלקן בנטל הקצבאות לא היה משמעותי וממילא, כך או כך, לא השפיע, לא על נטל הקצבאות ולא על מאפייני העניין הדמוגרפי.
מבחינה זאת, כפי שניתן להיווכח בקלות, האוכלוסיה הערבית בתוך 'הקו-הירוק' נמצאת כבר שנים רבות בירידה מבחינת הפריון. הנתונים עומדים כיום על קצב ילודה של 3.8 לעומת הנתונים של היהודים אשר עומדים על 3.2, וההבדל הוא כי בעוד היהודים הם בעמדת יציבות לאורך שנים, האוכלוסיה הערבית נמצאת במגמת ירידה לאורך השנים ואינה קשורה בקיצוץ כזה או אחר בקצבאות הילדים.
המספר שעליו מדברים כיום עומד על קצב ילודה אצל ערביי ישראל של כארבע אחוז לשנה. אבל מספר זה רחוק מלהיות מדויק. מאז אוסלו עזבו אזרחים ערבים ישראלים רבים את ישראל ולא שבו. המספר אפוא יורד באופן משמעותי. בנוסף קיבלו תושבים ערבים רבים אזרחות ישראלית על יד חתונה. המספר יורד אפוא באופן משמעותי עוד יותר ועומד כיום על כ- 2.35. הרחק מהיחס של אחד לארבע.
מדובר כאן אם כן, כפי שניתן לראות, על המספר והיחס שמזכיר ביבי בכתבה. אולם כפי שניתן להיווכח נתון זה אינו קשור כלל בקיצוץ כזה או אחר בקצבאות, אלא מדובר על תהליכים תרבותיים עמוקים הקשורים לתהליכים פנים חברתיים בתוך החברה הערבית.
מספרים אלו מוכיחים כי הטענות של ביבי הם לא יותר מפונדמנטליזם כלכלי, שמטרתו אחת: להיטיב עם מיטיביו באלפיון העליון ולשרת נאמנה את קואליציות ההון הישראלי למיניהם, בעיקר ההון הספקולטיבי, שהוא ותאומו הכלכלי סטנלי פישר, הם נציגיהם המובהקים והנאמנים בכנסת ובפוליטיקה הישראלית.
מעבר לכך מוכיחים המספרים הללו ללא שום צל ספק את קנאותו הלאומנית של ביבי ואת המיליטריזם השמרני הטבוע במעמקי נפשו של האיש, כמו גם את השנאה היוקדת בלבו למיעוטים בכלל ובחברה הישראלית בפרט.
המיעוט שנפגע באופן הקשה ביותר ממדיניות קיצוץ הקצבאות שלו בחברה היהודית בישראל היו החרדים. המספרים מוכיחים בעליל שאגדת האיום הדמוגרפי בישראל אינה נכונה והנפגעים העיקריים מקיצוץ הקצבאות, חוץ מערביי ישראל, היו מקרב המגזר החרדי, שדורדר על-ידי מדיניות פושעת לזרועות העוני. אגדת האיום הדמוגרפי בישראל אינה נכונה והיא לא יותר ממיתוס שקרי, שטופח על-ידי ימין קסנופובי, שביבי מהווה את נציגו, מנהיגו והאידיאולוג הראשי שלו.
לו עמדה הבעיה הדמוגרפית מול עיני הדמגוג הלאומי, היה עליו להגדיל את קצבאות הילדים, עד הילד הרביעי באופן משמעותי, לשלש ולרבע אותם, וליישם בכך מדיניות של הגברת הילודה בקרב אזרחי ישראל החילוניים והמסורתיים. מדיניות מעין זו לא היתה תורמת להגברת קצב הילודה אצל ערביי ישראל, הגבוה ממילא, כי אם דווקא בקרב אזרחיה היהודים החילוניים.
מדיניות זו היתה מספקת עוד בשר תותחים להשקפתו ומדיניותו המיליטריסטית של ביבי. אולם כנראה דאגתו של האיש לקואליציית ההון שאותה הוא משרת, גוברת אף על דעותיו המדיניות החשוכות. פגיעה בציפור נפשו של ביבי, אצולת ההון והממון, אינה באה כנראה בחשבון, אף לא במקום הטיפול בבעיה הדמוגרפית, לדידו של האיש ושאותה הוא מטפח ללא קשר למציאות.
במקום להתעסק בהרגלי הסקס של מגזר כזה או אחר ולהיכנס לענייני חדר המיטות של אזרחי המדינה, עדיף שביבי יתרכז בחשבון נפש ובתיקון נזקי הצונאמי והטרור החברתי שהשאיר ושהמיט על אזרחי ישראל מבית המדרש הניאו ליברלי החשוך של האוליגרכיה הישראלית.
מהפיכת החינוך על-פי ביבי
בהתייחסו למצב החינוך בישראל והרפורמה המתוכננת לנו מידיו, קובע ביבי בכתבה: "תקציב החינוך של ישראל עומד במקום הראשון בעולם ביחס להוצאה לתלמיד, אבל כשמסתכלים על התוצאות אנחנו במקום האחרון, לא רק בין עשרות מדינות מערביות, אלא גם ביחס להרבה מדינות בעולם השלישי. זה מצב בלתי נסבל שמקרין על ההרגשה של ההורים במדינה והוא לא יכול להימשך כך".
ובכן, ביבי משקר ביודעין: ההוצאה על חינוך בישראל אכן גבוהה ביחס לעולם. למרות האמור לעיל, עולה מנתוני הלמ"ס, כי התקציב לכל תלמיד בישראל נמוך מהמקובל בעולם. השאלה היא כמובן כיצד נגזר בסיס ההשוואה והנתונים. את התשובה לשאלה זו ניתן לקבל ממשרד החינוך בעצמו: מספר התלמידים בישראל גבוה בהשוואה למדינות המפותחות וכאן נגזר בסיס ההשוואה.
ההוצאה הממשלתית לחינוך, כלומר אחוז ההוצאה לחינוך בישראל, ביחס לתוצר המקומי הגולמי, היה ב- 2001 גבוה מהמקובל ב- 30 המדינות המפותחות בעולם (OECD). כך עולה מהשוואת נתונים לשנת 2001, שנערכה על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. עם זאת מהנתונים עולה עוד, כי ההוצאה לחינוך לתלמיד בישראל, בכל דרגי החינוך, היתה ב- 2001 נמוכה ביחס למקובל במדינות ה- OECD.
דוח הלמ"ס מחזק את הנתונים, ולפיהם ההוצאה הממשלתית לחינוך בישראל גבוהה במעט ממדינות ה- OECD, בשל מספרם הגבוה יחסית של תלמידים במערכת החינוך בישראל, התקצוב פר תלמיד הוא יחסית נמוך.
במשרד החינוך הביעו צער על כך שבמשך השנים תקפו אנשי אקדמיה, וועדות שונות ומושחתי ההון, לרבות שלוחיהם בכנסת ובבנק ישראל – כלומר ביבי סטנלי פישר ונגידי הבנק הקודמים - את המשרד וטענו כי מערכת החינוך בזבזנית, מבלי להתייחס למספר התלמידים במערכת החינוך בארץ.
נתון מעניין נוסף: סקר הוצאה הלאומית לחינוך מצא, בין היתר, שההוצאה השוטפת לחינוך ירדה ב- 1% ב- 2004 בהמשך לירידה ב- 2% ב- 2003. נמצא שהמימון הממשלתי הוא רק 75% מן המימון הכולל, 25% הנותרים ממומנים ברובם על-ידי האזרחים ישירות. בשנת 2003 המימון הממשלתי היה 79%.
כלומר בסיס ההשוואה של ביבי כולל גם את ההוצאות שנאלצים להוציא ההורים מכספם, לאחר שכספים אלה נשדדו על-ידי כנופיית האוצר ומנהיגם הניאו ליברלי בשנים האחרונות. על כך נאמר, הרצחת וגם ירשת?
לסיום נשאל גם האיש האם הרפורמה, אותה המציא, נוסתה גם במקומות אחרים וכמובן אינו מתבלבל בתשובתו וכך הוא עונה: "למשל בתוך ארצות הברית, במדינת וירג'יניה. השיטה נוסתה שם על-ידי הסנטור לאמאר אלכסנדר, והתוצאות הן יום ולילה וממש במהירות".
נזכיר רק לקוראים שהתוכנית האחרונה שיובאה למדינת ישראל מארצות הברית על-ידי ידידו הנאמן של ביבי לקליקת ההון שלטון, אהוד אולמרט, היתה תוכנית ויסקונסין. גם היא כאמור מארצות הברית והיא אף נוסתה, על-ידי הנשיא, ביל קלינטון, בכבודו ובעצמו. למי שלא בטוח, כדאי להתבונן בביב השופכין התעסוקתי שיצרה תוכנית ויסקונסין על-מנת להבין איזה ביב שופכין חינוכי ומוסרי תמיט עלינו רפורמת החינוך החדשה של ביבי. כפי שכתבתי בפתיח לכתבה זו, ראו הוזהרתם!
