האח הקטן של האח הגדול?

לאחרונה יצא שמעון פרס בהכרזה כי הוא ירכז ויממן פיתוח כלי נשק רובוטיים וזעירים של הדור הבא. הניסיון בישראל מלמד שרוב הפרויקטים האלו הפכו בסופו של דבר - לסעיף תקציבי יצירתי שנועד בעיקר כדי להזרים עוד תקציבים ליצרנים קיימים. כך היה למשל בסאגת המחסום המסתובב שיריח מחבלים בכניסה לאוטובוסים של אגד. אחרי שהוזרמו תקציבים רבים לתעשיה הצבאית ולמשרד התחבורה התברר, מה שהיה ידוע מראש, כי לגברת עם הסלים מן השוק המחסום הזה לא יעיל והפרויקט שימש בעיקר להזרמת כספים רבים לפקידים ולמהנדסים בתעשיות הביטחוניות.

כל מנהל יודע כי כאשר יש לפתור בעיה בוערת עם היקף רחב, באילוצים של כלכלת שוק, השיטה היעילה ביותר היא לפתח טכנולוגיה קיימת ולהתאים אותה ליישום הנדרש. טענת המאמר הנוכחי היא כי גם למלחמה מתוחכמת בטרור ניתן למצוא טכנולוגיות קיימות ולהתאים אותם ליצירת מכשירים חדשים על-ידי פיתוח הרכיבים החסרים.

השבוע פורסם, כי ארגוני הטרור הפועלים נגד ישראל למדו מעמיתיהם, ועברו ליצור חומרי נפץ נוזליים לחגורות של מתאבדים פלשתינים. חומרי נפץ נוזליים לא ניתנים לגילוי במגלי מתכות רגילים כמו שערי הכניסה לקניונים או מכשירי הבדיקה הידניים.

בעולם ובעיקר בארצות הברית כבר נמצא פתרון לאיתור חומרי נפץ שהם או מרכיביהם נמצאים במצב נוזלי. הפתרון נמצא על-ידי התאמת טכנולוגיה ידועה של איתור חומרי נפץ בצורה אלקטרו אופטית, לסביבה הדינאמית של שדה התעופה. סביבה שבה נעים כל העת אנשים רבים עם חפצים רבים. הפתרון שנמצא היה מזעור מצלמה קיימת, ושילובה במכשיר נייד קטן.

השבועון טיים דיווח לפני כחצי שנה כי המשרד האמריקני לביטחון פנים אישר לשימוש את המכשיר החדש הזה, והחלה הפעלתה בשדות תעופה של מצלמה אלקטרו אופטית זעירה ניידת זאת, שמיישמת את האנליזה המאפשרת איתור חומרי נפץ. במקום מכשיר נייח לאיתור חומרי נפץ בעלות של מאות אלפי דולרים, מכשיר שמופעל בכמה שדות תעופה בעולם, וקבוע במקומו, יכול שוטר, בעזרת המצלמה החדשה, להסתובב בטרמינל ולסרוק ממרחק של כמה מטרים אנשים או תיקים, כדי לדעת אם יש בהם חומרי נפץ, גם אם הם במצב נוזלי.

מכשיר זה התפתח גם תודות למזעור כרטיסי המצלמה שחל בשנים האחרונות. מזעור זה מאפשר יצור מצלמה בגודל ובהספק של טלפון סלולרי. מבחינה הטכנולוגית, ניתן גם לשלב מכשיר כזה גם בטלפון סלולרי של כל איש ביטחון, שוטר או שומר, ובעתיד גם של כל אזרח.

במקום החזון מבית שמעון פרס, לפזר רשתות חיישנים במרכזי ערים, שלנו או של האויב לאיתור מחבלים, אפשר אם כן להציע חזון יעיל יותר. חזון שיגיע לידי ביצוע מהר יותר, ולא רק יזרים עוד תקציבים לתעשיות השמרניות.

כיום מפזרת המשטרה בערים ראשיות בעולם חיישנים מוסווים נגד טרור. ממצלמות בירושלים העתיקה ועד חיישני איתור הרעלות אויר באירופה ובארצות הברית. הניסיון לימד שחיישנים אלו לא מנעו פיגועים. מצלמות לא מנעו טרור בירושלים העתיקה לונדון או מדריד. במקום זה ניתן לנצל את יכולת מזעור החיישנים ולהטמיע אותם בטלפון סלולרי שיסופק תחילה לאנשי ביטחון ובהמשך לכל אזרח.

במקום להציב חישנים אלו בצורה קבועה, ניתן להשתמש בעתיד באזרחים, כרשת איסוף מידע מצטבר נגד מפגעים. ברשת כזאת טלפונים סלולריים של אזרחים שיש בהם גם חיישנים כאלו יכולים לאסוף נתונים באופן שוטף ולהעביר אותם לשרת מרכזי לניתוח ממוחשב של הנתונים לאותו תא שטח על בסיס גיאוגרפי. כך למשל יכולים תושבי שכונה מסוימת, שמנויים באותה חברת טלפון סלולרי לפעול במשותף כמעין חברת שמירה וירטואלית על השכונה שלהם; בחברת שמירה וירטואלית כזאת כל אזרח הוא גם כל הזמן שומר וללא צורך בהשקעת מאמץ בתפקיד שלו. שומר שיכול לגלות אירועים שכיחים יום יומיים בשכונה שלו כמו מסיבת סמים או זיהום מים וגם אירועים חריגים כמו מטען רעיל או אף מטען חומר נפץ שהושאר בזדון בשכונה.

פנס השמירה התמידי של האזרחים בשכונה כזאת הוא הטלפון הסלולרי. שכן הוא יכול להיות מצויד במצלמה אלקטרו אופטית קטנה או גם בחיישן נוסף. חיישן נוסף זה יהיה חיישן גזים הידוע גם בשמו הפופולארי אף אלקטרוני. חיישן זה הוא התקן זעיר שמעביר אויר על פני מעגל אלקטרוני ומשווה את מרכיביו לפרופילים ידועים של חומרים. בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה ביכולת הזיהוי של אותם חיישנים כמו גם במזעור שלהם. גם חיישנים אלו יוצרו זה מכבר בגודל ובהספק של טלפון סלולרי, ומופעלים בשירות כוחות ביטחון ברחובות ערים מערביות לצורך איתור הרעלה ובשדות תעופה לצורך איתור מטעני חבלה. כך שטכנית ניתן לשלב גם חיישן כזה בטלפון סלולרי ככלי אישי נגד טרור.

למרות הפעלה כזאת התסריט של הפיכת האזרחים שנמצאים באותו אזור כשומרים תמידים נגד פשיעה וטרור בסביבתם, בעזרת טלפון סלולרי שאליו הוספו חיישנים כאלו, נדחה על-ידי הרשויות בבוז. זאת למרות שהניסיון המצטבר מלמד שרשתות של חיישנים שמוצבות על-ידי השלטונות לעולם יהיו מסורבלות מדי ולא ימנעו במידה המספקת אירועי טרור. כך לדוגמה בישראל, הרישות המתוקשר של העיר העתיקה בירושלים במצלמות טלוויזיה משטרתיות קבועות, לא מנע אירועי רצח שם מאז שהמצלמות הותקנו, שכן מקומן קבוע ונחשף לאורך זמן למפגעים.

מאחר שהאפשרות הטכנולוגית לכך כבר קיימת, יש לשקול אם הרשויות של מדינה מערבית כמו ישראל וכמו גם אחרות יכולות למחול מכבודן הביורוקרטי, ולבחון האם הפיכת האזרחים בעזרת הטלפון הסלולרי שלהם עם החיישן המתואר לארגון שמירה וירטואלי מתמיד, יכול לתרום להגנה על הביטחון, על-ידי הזעקת כוחות ביטחון בזמן, כתוצאה מזיהוי על-ידי צרכן סלולרי אחד או על-ידי כמה, של חומר מסוכן באזור גיאוגרפי מוגדר.

כפי שאוהב לומר שמעון פרס, השינוי שחל בישראל מיוצג בכך שרק ארבעים שנה חלפו מטבח תל חי, אז הגנו טרומפלדור וחבריו על עצמם בקלשונים, עד להפעלת הכור האטומי בדימונה.

הטרור כיום יוצר אתגר חדש שדורש שינוי בתפיסת ההגנה שהוא לא רק שינוי טכני אלא גם שינוי מחשבתי. הפיכת אזרחים לארגון שמירה וירטואלי פסיבי הפועל כל העת בעזרת טלפון סלולרי הוא דוגמא לשינוי כזה. אולם כדי שהוא יצא לפועל, צריכים מקבלי ההחלטות לעבור שינוי.