התאריך 31/12/2006 מסמל עבור רבים לא רק את סוף השנה האזרחית. ייחודו של תאריך זה דווקא השנה טמון, בין היתר, גם בהיותו המועד בו תמה זכותם של רבים להגיש את תביעתם לפיצויים בשל נזקים שנגרמו להם כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה. הארכה הכללית אשר ניתנה ע"י מנהל מס רכוש פגה ביום זה ובשלב זה אין כל מידע לגבי מתן ארכה נוספת.
רבים מבתי העסק בצפון מצויים עדיין בבעיה ריאלית לכמת את נזקיהם אפילו בימים אלה, כמה חודשים לאחר מלחמת לבנון השנייה. תקנות מס רכוש וקרן פיצויים שהותקנו במיוחד לעניין חודש אוגוסט 2006 פתחו מסלול נוסף לעומת חודש יולי. התקנות "המשופרות" פתחו בפני עסקים רבים דרכים נוספות ויעילות יותר לפיצוי בגין נזקיהם ואף העניקו במקרים מיוחדים אפשרות לתבוע מעבר לחודשי יולי ואוגוסט.
לפיכך, נשאלת השאלה מה יעשו אותם בעלי עסקים אשר טרם הגישו תביעתם ושנדמה לכאורה כי זכותם עומדת להישלל מהם לצמיתות אם לא תאושר ארכה במועדי הגשת התביעות לפיצויים? בעיה נוספת שהתעוררה לאחרונה אצל תושבי הצפון התעשיינים ונתוני השירותים כאחד, היא מתן פיצוי נמוך מגובה הפיצוי שדרשו ואישור חלקי בלבד של תביעתם המקורית.
שורש הבעיה, בחלק גדול מתביעות הניזוקים, מצוי בהחלטתו של מנהל מס רכוש שלא להעניק פיצוי לניזוקים בגין היעדרות הנובעת משהיה במרחבים המוגנים. דהיינו מנהל מס רכוש שולל פיצוי ממעבידים שעובדיהם הגיעו לעבודה אך שהו חלק מהזמן במרחבים מוגנים כתוצאה מהמצב הביטחוני. בבעיה שכיחה נוספת מצאו עצמם קיבוצי הצפון, שכן על-פי החלטת המנהל נשלל מהם הפיצוי גם בגין הרכיב הצרכני של ימי ההיעדרות של חבריהם וזאת בנוסף לשלילת זכותם לפיצוי בגין שהייה במרחבים המוגנים כאמור. ברוב המקרים מנהל מס רכוש כלל לא מפרט את החלטתו וכל שנשאר לעשות הוא להגיש ערר על החלטתו.
הגשת ערר, כאמור, חייבת להיעשות תוך 30 יום מיום שנמסרה ההחלטה של המנהל שלדעתו של הניזוק, הנה מקפחת. גם אם הדבר נשמע פשוט, בפועל אין הדברים פשוטים כלל ועיקר! הגשת ערר הנה בעייתית וסבוכה יותר מהאופן והצורה בה הוגשו תביעות הפיצויים במסלולים למיניהם. בכתב ערר חייב המגיש לבסס את טיעוניו שכן הצלחת הערר קשורה באופן הדוק לנימוקים הכלולים בו ולאופן הגשתו. החשיבות שבהגשת ערר מקצועי הנה מכרעת, שכן עליו להכיל טענות חשבונאיות, כלכליות ומשפטיות מבוססות. נוסיף, כי עררים רבים שהוגשו בעבר, לאחר מבצע דין וחשבון ומבצע ענבי זעם, נדחו על הסף, בשל טענות מקדמיות או טענות פרוצדורליות, ללא דיון לגופם של דברים.
הפרשנות של מנהל מס רכוש - מקפחת
משרדנו - דורון, טיקוצקי, עמיר מזרחי - אשר לו ניסיון של התדיינות במאות עררים ותביעות מס רכוש דוחה, עם כל הערכה, את הפרשנות המקפחת של מנהל מס רכוש, כמפורט לעיל. לגישתנו פרשנות שכזו עומדת בניגוד גמור הן לתכלית החקיקה הן לאמור בתקנות מס רכוש וקרן פיצויים והן לעקרונות אשר הותוו על-ידי רשות המיסים ושר האוצר. לגישתנו, עצם הזכאות לפיצוי מלא, לרבות בגין ימים בהם העובד הגיע למקום העבודה אך נאלץ לרדת למקלטים או לשטחים מוגנים אחרים בשל מתקפות טילים או קטיושות כאלה או אחרות, טמונה בנוסח הוראת השעה וכוונת המחוקק, המגדיר "יום העדרות בשל המצב הביטחוני" המזכה בפיצוי כ"יום, לרבות חלק מיום, שבו עובד נעדר מעבודתו אצל ניזוק, למעט יום שבו נעדר בשל מחלה, תאונה, חופשה שנתית, מילואים, או בשבת ובחג וביום שישי - למעט מי שעובד באופן רגיל בימים אלו". משרדנו משוכנע כי בימים בהם עובד פלוני הגיע למקום עבודה (ונזכור כי לא היו מקומות עבודה רבים בהם חפצו העובדים ה"ציוניים" להוכיח לחיזבאללה כי רוחנו איתנה) - אך בשל המצב הביטחוני הוא נאלץ, במקום לעבוד כהרגלו, להגן על נפשו, ממש כך, בדרך של ירידה למקלט - יש לראות בכ"א מימי עבודה אלה משום "יום היעדרות חלקית" כקבוע בתקנות ולזכות את המעביד בפיצויי.
משרדנו משוכנע שכשם שהמעביד הניזוק שילם לאותו עובד נאמן את שכרו, בגין אותו יום מתוח ומסוכן, כך גם מחויבת המדינה לשלם את עלות אותו יום, למעביד. אל לנו לשכוח כי בבני אדם עסקינן, לא במכונות ולו ברובוטים, לא בנטולי רגש ואפילו לא בנטולי מחשבה - כי אם בעובדים בשר ודם, עם לב, רגש ונשמה. לפיכך יש להניח, כך אנו סבורים, המחוקק הביא בחשבון כי בימים של הפצצות ונפילות רקטות, המרעידות את המבנים, המשרדים, המפעלים, החנויות ועסקים אחרים, לא היו העובדים מסוגלים, עם כל הרצון הטוב, להתנתק מהמתרחש סביבם ולבצע את עבודתם כאילו לא ארע דבר!
ברור היה למחוקק כי המתקפות, הנפילות והפגיעות שהתלוו הורגשו אצל כל אחד ואחד מאותם עובדים, אם מפאת המתח שקדם לנפילות, אם בשל חוסר הודאות, החרדה הקיומית והלחץ הנפשי בעת המנוסה למקלטים ואם בהליך הרגיעה שלאחר מכן. מטבע הדברים, בסמוך לאחר חזרת העובד מהמקלט לשולחן עבודתו, מיקד הוא את מחשבתו והתנהלותו, ביצירת קשר דחוף עם בני משפחתו לברור שלומם, בחילופי דברים עם עובדים אחרים, בנשימה עמודה, בערעורים החיים בכלל ועל מה שארע בפרט ועל מה שיכול היה להתרחש, בשמיעת החדשות (ברדיו, באינטרנט ובטלוויזיה) באשר למיקום הפגיעות, מספר הפצועים ועוד, כך שבכל מקרה "היעדרות חלקית" ודאי שהייתה כאן, כמתחייב בחוק לשם קבלת פיצויי.
לגישתנו המחוקק ביקש לעודד את התייצבותם של אותם עובדים שומרי גחלת ושומרי דרך, במקום העבודה ולמנוע נטישה והגברת חרדה, הגם שההתייצבות לעבודה הייתה, באותם ימים, במידה רבה, ריקה מתוכן פרודוקטיבי. המחוקק בודאי שלא ביקש להעניש את העובדים על "נאמנותם" ו/או לדחוק את המעביד לעבר מסקנה לפיה יש "לגרש" את העובדים ממקום העבודה, לטובת שמירה על זכות הפיצוי.
לפיכך, משרדנו משוכנע כי יש לקבל את הפרשנות לפיה היעדרות, בין אם מלאה ובין אם חלקית, לרבות היעדרות חלקית בשל ירידה למקלטים לפרקי זמן מסוימים במהלך יום העבודה, של עובד מעבודתו, אשר נבעה כתוצאה מהמצב הביטחוני, צריכה להיחשב כהיעדרות לצורך חישוב הנזק.
טענה זו כמו טענות רבות אחרות מהוות בימים אלה בסיס משפטי ועובדתי לעררים המוגשים על החלטות רשות המיסים בכל הנוגע לפיצוי לניזוקים, במסגרתם מבקשים ניזוקים מהמדינה את מלא הפיצוי בגין תביעתם, הגם שהמדינה, נכון להיום, נמנעה מלקבל את תביעם בשלמותה.
