בשנים האחרונות אנו ערים לתופעה מבורכת, ההולכת וגוברת, של מעורבות עסקים בקהילה, כאשר השורה התחתונה של הפעילות העסקית היא לא רק סיכום הרווח הכספי, אלא גם מידת תרומתה לחברה טובה ושפויה יותר.
עוד ועוד עסקים מבינים את המשולש של ממשל, עסקים וקהילה, משולש האחריות החברתית. כעת, כאשר הפערים הכלכליים במשק זועקים לשמיים ואי אפשר להתעלם מהעובדה שהם מהגדולים בעולם המערבי, לא יכולות יותר החברות המובילות לעמוד מנגד, הן נדרשות לקחת אחריות.
בימים האחרונים הנושא עלה לעמודי חדשות בעקבות תרומה של חדר מחשבים לבית ספר רמב"ם בקריית שמונה, והתעורר דיון ציבורי מבורך סביב מעורבות המגזר הכלכלי בבתי ספר. ישראל מצטרפת למדינות העולם המערבי בהן מעורבות עסקים בקהילה היא חלק מאסטרטגיה עסקית של חברות כלכליות.
הדיון הנוכחי הוא אינו בין פרטנר לבין העיתון. זהו דיון ציבורי רחב העוסק בקשר שבין עסקים לקהילה. כאשר בית ספר רמב"ם בוחר להודות לפרטנר כך שכל חדר המחשבים מקושט בבלונים כתומים, וילדות בחצאיות כתומות רוקדות בלט, זוהי דרכו להביע את רגשי התודה שלו.
ילדי ישראל ראויים לקבל את האמצעים הטכנולוגים והחינוכיים המתקדמים ביותר בעולם. החינוך הוא הבסיס לחברה נאורה, טובה ומתקדמת. חברות כלכליות יחד עם משרד החינוך יצעידו את ילדי ישראל להיות מובילים בחוד החנית של הטכנולוגיה בעידן המידע.
לאורך שמונה שנות קיומה, פועלת פרטנר בקהילה בנחישות ובעוצמה. עשייתה היא אמיתית ומכוונת לשיפור החברה בכלל והנוער בפרט בישראל. מתחילת הדרך החליטה החברה שקשר עם הקהילה הוא הכרחי, והתמקדה בתחום של חינוך וטכנולוגיה. עד היום חנכה פרטנר 45 חדרי מחשב ובהם מעל ל-550 מחשבים אשר נתרמו לערים, מועצות ומתנסים ברחבי הארץ.
כבר שנים שאני מאמינה ומעודדת אחריות ודורשת מלקוחות וחברים לעשות כמוני ולקחת אחריות כלפי החברה אשר בעצם בזכותה הם קיימים. זה לא סוד שתקציב המדינה "מתקמצן" כשזה מגיע לחינוך ולתיקים אחרים שלא מתעסקים בפצצות...
אז להסתפק במה שהוא מקציב? ברור שלא. כדי להיות חברה בריאה ומתוקנת עלינו להרים את הכפפה ולדעת לתת לאלו הנותנים לנו. כל חברה עסקית מתפרנסת ישירות מהציבור הרחב ולכן מחובתה לקחת אחריות ולסייע עד כמה שהיא יכולה בחזרה.
סביבה בריאה נוצרת מיחסי תן וקח, עסק מתנהל מיחסי תן וקח בין העובדים להנהלה, גם זוגיות מתנהלת ככה. כך מתנהלים החיים!
צרכנים יזדהו יותר וירגישו גאווה להיות חלק מחברה אשר יוזמת ונותנת בחזרה. אין בכך ספק ולו לרגע. מחקרים מוכיחים שתרומה לקהילה מתקבלת תמיד בעין יפה בעיני הצרכן וגורמת לו לרצות להיות חלק מהקבוצה שתורמת מאשר מהקבוצה שלא.
בעידן החדש, לצערי, הפערים הכלכליים גדלים, אך לשמחתי המודעות כלפי אחריות חברתית הולכת וגדלה. חברה אשר פועלת בהרמוניה ושומרת על המשולש העסקי, חברתי, כלכלי היא זו אשר תוכל לצמוח ולגדול.
נכון שלפעמים מתעוררים צרי העין משנת החורף ומחליטים לראות תרומה לקהילה כפרסום חינם או כמשהו "לא אתי", תרומה לקהילה היא פרויקט אשר מצריך המון אנרגיה, תכנון, הוצאות כספיות וכוח אדם. פרויקט כזה לעולם לא יוכל להתבצע עי" חברה אשר לא מאמינה בכך.
כאשר האישה העשירה במדינה תורמת לכל מיני מוסדות וארגונים, האם היא באמת צריכה שמישהו יפרסם אותה? האם עסקה של מיליונים שהיא סוגרת לא תשרת אותה יותר? מכאן ברור שנתינה לקהילה היא נתינה מתוך לקיחת אחריות על המקום שבו בחרנו לחיות. מי שחושב שחברות עושות זאת כדי לקבל פרסום, הוא במקרה הטוב לא מבין ובמקרה הבא צר עין, הפרסום הוא בסך-הכל וידוע (acknowledgment) הולם עבור הפעילות בקהילה.
ולכן אני אומרת עשו ועשו יותר תרמו והצליחו יותר, הרי רק מי שנותן לעולם לא ייעצר כדי להעביר ביקורת או להכפיש. מבקרים הם אלו אשר לא מסוגלים לתת ופוחדים שנתינה תציג אותם באור שלילי.
נתינה לחברה היא עשייה חיובית ומבורכת והיא תמיד גורמת אושר בשניים, גם לנותנים וגם למקבלים, ולכן אני אומרת "אל תתנו לעשייה להיעצר להיפך תרמו יותר!".
