פרשת רמון - זווית נוספת <br>

מלבד ההיבט הפלילי שבפרשה, חייב הציבור לבחון את ההיבט המוסרי ואת ההיבט הציבורי של הנשיקה. כל אדם ראוי שיסגל לעצמו אמות מידה ונורמות התנהגות ראויות. קל וחומר כאשר מדובר בנבחר ציבור וביתר שאת כאשר מדובר בשר בכיר.

ישאל עצמו כל אחד מאיתנו האם ראוי ששר בכיר ינשק חיילת צעירה, בלשכת ראש הממשלה, כאשר אין מדובר בבת זוגו, בחברתו לחיים ואפילו לא בשותפתו למפגש רומנטי.

בין אם הנשיקה היתה בהסכמה ובין אם לאו, לעניות דעתי אין מדובר במעשה ראוי. מוטלת חובה על נבחר ציבור האמור להנהיג להוות דוגמה לשמירה על נורמות ראויות והיגיינה ציבורית, הגם שיש בין נבחרי הציבור שלנו, כאלה שאינם נוהגים כך. העובדה כי בין נבחרי הציבור ישנם כאלה שאינם מקפידים עם עצמם על שמירת כללי התנהגות נאותים ובהם אפילו כאלה שחשודים וכאלה שהורשעו בביצוע עבירות מין או בשחיתות, אין בה כדי לגרום לנו, לציבור להשלים עם התופעה. ההיפך הוא הנכון.

חובה על כולנו, למען חברה טובה וצודקת יותר להוקיע בכל דרך לגיטימית ובכל הזדמנות, מעשים בלתי ראויים של נבחרי הציבור, של מנהיגי המדינה. ככל שנקדים וככל שנתמיד לעשות כן, יש סיכוי שנעשה צעד נוסף לטובת הנהגה ראויה יותר, טובה יותר.

כל אחד מאיתנו יכול להשפיע במחאה ובקלפי. יצביע כל אחד מאיתנו למלגה הראויה ביותר בעיניו. עם זאת, ראוי שבין הגורמים שאנחנו מתחשבים בהם בבואנו לבחור את מנהיגינו, ניקח בחשבון גם את נורמות ההתנהגות שלהם.

החליט בית המשפט את אשר החליט, חובה עלינו להוקיע את חיים רמון על מעשהו ולקרוא לו לעזוב את המערכת הפוליטית לאלתר. די לנו במנהיגים הנוהגים בדרך קלוקלת.