בין סן פרנציסקו ללוס אנג'לס, לאורך צוקי החוף של האוקיינוס השקט, מתפתל לו, כמו נחש עקלתון, היפה - אך גם האימתני - שבכבישיה של ארצות-הברית: 750 קילומטרים של נופים משכרים ועוצרי נשימה, המשתרעים בין הרים נישאים ממעל ותהום עמוקה הרובצת מתחת.
כביש החוף מספר 1 רחוק מלהיות דרך המלך לנהיגה, אבל שווה כל קילומטר. תייר כמוני, שלא אצה לו השעה, נדרש לשלושה ימים תמימים כדי לגמוא את הכביש המפורסם ביותר בארה"ב על כל פיתוליו בנהיגה במכונית. נקודת הזינוק היא סן פרנציסקו, קליפורניה. הכיוון: דרומה. אחרי שנפרדים מ"גשר הזהב" חולפים על פני שרשרת אינסופית של נופים ומראות מרהיבי-עין, הנראים כאילו עוצבו בידי אמן: כפרי דייגים ציוריים, חוות חקלאיות, נהרות, יערות ומדרונים תלולים עד לאימה הצוללים מגובה רב אל תוך האוקיינוס הכחול.
היעד הראשון: סנטה קרוז
סנטרה קרוז היא עיירה ציורית, שיש בה, בעצם, הכל: רצועת-חוף משגעת, פארקים טובלים בירק, סדנות אמנים וגם משכנה של אוניברסיטת קליפורניה. אבל האטרקציה הגדולה של העיירה הזאת היא "שוק הפשפשים" שלה - יריד-העתיקות המתקיים בה מדי יום בשעות אחרי-הצהריים. אלפי דוכנים מוצבים לאורך רצועת-חוף ארוכה ועליהם תצוגה ססגונית של חפצים ומציאות - החל בריהוט כבד, עם פיתוחים וחיטובי-עץ מלפני 200 שנה, וכלה בעיתונים מצהיבים מתקופת מלחמת העולם השנייה או מברשות-שיניים משומשות. הכל הולך. מסעדותיה של סנטה קרוז הן גן-עדן קולינארי. כל העולם כולו מיוצג כאן על מאכליו: מסעדה סינית, לצד מסעדה מקסיקנית, והונגרית ליד צרפתית. מזללות לכל טעם ולכל כיס.
היעד הבא היא עיירת הנופש הציורית מונטריי - בה עורכים מסע בנתיב ההיסטוריה המקומית. הנתיב, המתמשך על פני שלושה מיל, מסומן בחיצים אדומים ומוביל דרך 45 מבנים ואתרים המייצגים את תולדות העיירה. לאורך הנתיב הזה ממוקמים, בין השאר, בתיהם של הסופר והמשורר רוברט לואיס סטיבנסון ושל גנרל פרמונט, כמו גם התיאטרון הראשון של קליפורניה ואתרים רבים אחרים השזורים בהיסטוריה האמריקנית. ונא לא לפסוח על מזח הדייגים, שלכל אורכו פרושות גלריות לאמנות ולאומנות, כשלצידו מסעדות למעדני-ים, כיאה לעיר-חוף מובהקת.
למונטריי נושקת עיירת-נופש מפורסמת לא פחות - כרמל. זו שקלינט איסטווד הגדול נאבק, בזמנו, על-מנת להיבחר כראש העיר שלה. את העיירה, המצועצעת כלשהו, מאפיינים סגנונות-בנייה רבגוניים: יש בה בתים אמריקניים ספוני-עץ, לצד בוסתנים ספרדיים וקוטג'ים שווייצריים. רחובה הראשי של העיירה - רחוב אושן - שוקק בוטיקים יקרים ויוקרתיים לאופנה מהודרת; חנויות לעתיקות ולתכשיטים, מסעדות ובתי-קפה. מעת לעת נערכים כאן פסטיבלים לאמנות ולמוזיקה, המהווים מוקד-משיכה לכל מי שנקלע למקום.
נתיב 17 המילין
את שתי העיירות הציוריות, מונטריי וכרמל, מחבר נתיב 17 המילין - אחד מקטעי הדרך היפים ביותר בכל ארה"ב. מאחר שהנתיב עצמו מוכרז כאתר לאומי שמור - כרוכה הכניסה אליו בתשלום. מפת מסלול הנסיעה, המחולקת בשער, כוללת הסברים מפורטים על 27 האתרים המעניינים שעל פניהם חולפים תוך כדי נסיעה בנתיב. כדאי בהחלט לעצור בכל אחד ואחד מהאתרים המצויינים במפה, כמו "סלע הציפורים", שבו נשרים המקננים סמוך לחוף, או "סלע אריות הים", שלידו ניתן להבחין מקרוב בחיות הים המכסות בגופן החלקלק את הסלעים ושואגות במלוא ריאותיהן.
מסלול הנסיעה המפותל חולף בנופים רבי הוד, פראיים לעיתים, מעוררי התפעלות. לפעמים נכנס הנתיב לתוך יערות ולעיתים הוא עובר צמוד לקו החוף, כשהאוקיינוס הכחול פרוש לצידו. בצידי הדרך ניתן להבחין לא פעם בסנאים ובצבאים המשוטטים חופשי-חופשי, בינות לעצי הסייפראס הנדירים והמופלאים, הגדלים רק לאורך נתיב זה, והנראים כמעשה גילוף ביד אמן, כשכל עץ שונה מזה שלידו. שובים את העין גם משטחי הגולף הענקיים, מהיפים באזור כולו, הנחשב לבירת הגולף של אמריקה, והנושקים לרגלי הווילות היפהפיות שלצידי הדרך, המאכלסות כבתי-קייט את ה"מי ומי" של קליפורניה.
היעד הבא הוא סן סימיון - אחוזתו של איל העיתונות המיתולוגי וויליאם הרסט, המוקפת בגן קסום, בן מאות דונם. הטירה המצועצעת, המאכלסת את שכיות החמדה של איל העיתונות האמריקני הנודע, ובהן אוסף יצירות-אמנות מרשים, משמשת כיום כאתר עליה לרגל להמוני התיירים החולפים במקום. בטירה, המעוצבת בסגנונות מעורבים - ספרדי, רומי, ים-תיכוני וגותי - ניתן לבקר מדי יום בסיור מאורגן, הנמשך שעה ומחצה. במהלך הסיור פוקדים את עשרות החדרים המרוהטים שבבניין - כמה מהם חדרי-מגורים וכמה ששימשו, בשעתו, את הרסט לאירוח ה"מי ומי" בארה"ב.
את הלילות בדרך מבלים באחד המוטלים הפזורים לרוב לאורכה. אין צורך בהזמנה מוקדמת של המקום. יש מספיק מוטלים לכל רבבות התיירים הדוהרים על פני המסלול המקסים הזה, ואם לא מצאת מקום במוטל אחד, חזקה עליך שתמצא חדר פנוי בשכנו.
מובלעת דנית - סולבג
מסן סימיון ממשיכים לסולבג - מובלעת דנית בליבה של קליפורניה, שכאילו אינה שייכת כלל לארה"ב. את העיירה הציורית והקסומה הזו הקימו מהגרים דנים בתחילת המאה הקודמת, כהעתק מושלם של עיירה דנית טיפוסית. יש בה טחנות-רוח, כנסיה, רחובות קטנים, שבילים מיוחדים לרוכבי-אופניים, ומסעדות לארוחות סמוגסברוד - הסנדביצ'ים המפורסמים של דנמרק - קונדיטוריות וחנויות דניות טיפוסיות. על כל צעד ושעל מוצבים דוכנים עמוסי צדפות, שמהן יכול כל תייר לשלוף פנינים - מזכרת מקורית מהאתר הקסום הזה.
לסולבג הגענו בעיצומו של קרנבל הרחוב הססגוני, הנערך בה מדי יום ראשון. לצלילי נעימות דניות עממיות, ולעיניהם המשתאות של התיירים הרבים הנקלעים למקום, מציגות נשים קשישות את תלבושות הפולקלור המסורתיות שלהן. לצד הדרך מוצבים דוכנים מאולתרים, ועליהם בירה קארלסברג או טובורג, ןומשקה פופולארי כמעט באותה מידה, אך חריף פי כמה - האקוואוויט. מן המקומיים למדנו שהגברים נוהגים לשתות אותו עם כמה כוסות של בירה. הנשים מעדיפות את ליקר הדובדבנים הדני, שרי הרינג.
מי שקיבתו מקרקרת, יכול להשביע את רעבונו בנקניקיה עסיסית, הנמכרת בביתנים ססגוניים הפזורים בכל רחבי העיירה, כמו ביתני מפעל הפייס אצלנו. הנקניקיה, המכונה "פולסר", נמכרת על פיסת נייר-פרגמנט ומרוחה בכל קצותיה בחרדל.
כדאי גם לעבור במרתף העתיקות של העיירה, ברחוב סומרהול, המאכלס בין כתליו אוצר בלתי נדלה של כלים עתיקים. כאן, במעמקי האדמה, מתנהל מסחר פעיל בכל ימות השבוע, ובמחירים שאינם בשמיים. תיירים חובבי ענתיקות יחגגו כאן ויוכלו לרכוש צלחות וקערות, גביעים ופמוטים, טבעות וצמידים. את הערב כדאי לסיים בסיור באוטובוס הכחול של העיירה. שלל הצבעים והאורות, הנשקפים מבעד לחלונותיו, הם מראה מרהיב ואגדי, ואם תרצו, כמעט כמו בעולמו של הנס כריסטיאן אנדרסן...
חביבת האמריקנים - סנטה ברברה
מסן סימון קצרה הדרך לסנטה ברברה - היעד האחרון בכביש מספר 1, בואכה לוס אנג'לס. העיר, הנושקת לחוף האוקיינוס והטובלת בהרבה פארקים וירק, היא מאתרי הנופש החביבים ביותר על האמריקנים, ובהם גם רבים מנשיאי ארה"ב. סנטה ברברה "מפוצצת" בכל עונות השנה בתיירים, ואף כי היא מרובת מלונות ופנסיונים, קשה למצוא בה חדר פנוי ללא הזמנה מוקדמת. מזח הדייגים, שבפאתי העיר, על חוף האוקיינוס, שוקק-חיים בכל שעות היממה. שמן של מסעדות הדגים הממוקמות בו הולך לפניהן והן מהוות מוקד-משיכה לחובבי פירות הים. מועדוני הלילה ובתי הקפה במקום גדושים, עד אפס מקום, בהמוני תיירים, כמו גם חנויות המזכרות הרבות, הפתוחות עד לשעות הקטנות של הלילה.
בשעות היום, לעומת זאת, מתרכזת הפעילות בסנטה ברברה באזור אל פאסו, הבנוי בסגנון ספרדי והמאכלס חנויות ובוטיקים מפוארים. בכלל, השפעת הספרדים שאיכלסו את קליפורניה לפני שנכבשה על-ידי האמריקנים, ניכרת על כל צעד ושעל, בארכיטקטורה של העיר בת 75 אלף התושבים.
המוניטין של סנטה ברברה בה לה, לא במעט, בזכות בית המיסיון היפה שלה, שנבנה בשנת 1786 והנחשב למפואר שבמיסיונים הספרדיים שנבנו לאורך החוף בקליפורניה. האתר נשמר היטב עד עצם היום הזה וכדאי שלא לפסוח עליו.
סנטה ברברה היא התחנה האחרונה בנתיב שופע החוויות של כביש מספר 1. מכאן ואילך כבר עולים על דרך המלך - האוטוסטרדה הידועה ככביש מספר 101 - מרחק שעתיים נסיעה בלבד מלוס אנג'לס.
