ארגוני המורים נוקטים כעת בצעדי שביתה. לצעדים הללו קדם מסע תעמולה תוקפני בתקשורת, שבו הופיע ליצן-תקשורת הידוע בסגנונו הירוד, ובו הושמעו ונכתבו הגיגיהם.
אותו מסע-תעמולה לא התאים בסגנונו וברמתו, לא רק לארגוני מורים אלא גם לארגון פושטי הנבלות בשוק. ניסוח פרחחי, תחביר קלוקל, פיסוק שכמעט לא היה ושגיאות-לשון, כראוי לחבורות-רחוב ולא לאלה המתיימרים לחנך את ילדינו. אופייני היה משפט המחץ שהשמיע אותו ליצן: "זה לא חינוך ולא נעליים". האיש ידוע בסגנונו ולא היה מקום לצפות ממנו לגדולות, אך היה ראוי ששולחיו, המחנכים-כביכול, ידעו להציב אמרה נאותה ותרבותית הרבה יותר, ממאגר האמרות הקיים בלשוננו ובתרבותנו. הם, כנראה, אינם יודעים על קיומו של מאגר כזה, ואת המסרים שלהם העדיפו למסור ל"קופירייטר" כלשהו, שרמתו כרמת יצירותיו.
אתמול או שלשום ראיתי בטלוויזיה מורה בבית ספר תיכון, שהתלוננה על מר גורלה ומשכורתה. לדבריה, היא מצוידת ב-30 שנות ותק ובתואר שני (שלא הבהירה את מהותו), אך, חרף מעלות אלו, שכרה הוא לדבריה "חמשת אלפים ושמונָה מאות שקל", עם קמ"ץ באות נו"ן. כך מדברת מורה בישראל.
מורה זו אינה יחידה בלשונה העילגת, והיא מייצגת מורים רבים ששפת הרחוב השתלטה עליהם. למעט העם שלנו, אין בעולם כולו עם אשר משכיליו משבשים ומעוותים את שפת המדינה. יוצאי-דופן יש כמובן בכל מקום, אך אצלנו אין כמעט איש - מורה, פרופסור באוניברסיטה, שדר תקשורת, משפטן או משכיל אחר - שאינו משבץ בדיבורו ובכתיבתו "פנינים" של לשון עילגת ושגויה. בעבר הלא-כל-כך רחוק היתה מציאות אחרת, שבה הדובר עברית צחה ותקינה "נחשד" בכך שהוא מורה.
גבירתי המורה, לנוכח השפה העילגת שבפיך אינך ראויה לקבל שכר בסך 5.8 שקלים, וכמוך גם מנהיגיהם של ארגוני המורים. אכן, זכותם של הארגונים הללו לנהל מאבק מקצועי ולדרוש שכר ותנאי עבודה, אך בראש ובראשונה עליהם להקפיד על כך שכל מסריהם, תשדיריהם, מודעותיהם וראיונותיהם ינוהלו בעברית צחה ומשובחת, בניסוח תרבותי ונאה ובאופן מכובד. ותקם וכישוריהם של אנשים אלה שווים כקליפת השום, לעומת הנזק החינוכי שהם גורמים לתלמידיהם.
לצד העיסוק בשאלות הניסוח והלשון העילגת, יש כמובן מקום לדיון בשאלה העקרונית, האם יש למורים היתר מוסרי להשבית תלמידים מלימודיהם (לצערי, היתר חוקי יש להם). זוהי שאלה קשה וראויה-במיוחד לדיון בעם היהודי, שחרת על דגלו מאז ומתמיד את המצווה שלא להשבית תינוקות של בית רבן מתלמוד תורה, ויהי מה. ואולם, ראוי לדון בשאלה זו בנפרד - מה גם שאין לצפות בגינה למענה יהודי-תרבותי נאות, מאנשים שאף את שפתו של העם העברי אינם יודעים כהלכה.
